קראתי את זה ב"שיחת השבוע" ופשוט נכון גם אלינו אז תקראו...
הרבי (מליובאוויטש) סיפר פעם בהתוועדות, על שני בחורים שיצאו בקיץ לשליחות בעיירות נידחות בארה"ב.
הם לקחו עמם עלונים, חוברות וספרים, וחיפשו יהודים כדי לקרבם ליהדות. כשחזרו היו מדוכדכים למדי, כי לפי
תחושתם לא הצליחו. בקושי פגשו יהודים, וגם אותם מעטים לא התעניינו התעניינות יתרה בספרים ובחוברות
שהציעו להם. ולכן כתבו הבחורים הללו דו"ח לרבי על מסעם והביעו את תחושתם על אי-הצלחתם. אולם, סיפר הרבי
כעבור זמן הגיע אליו מכתב מיהודי שבמשך שנים רבות היה רחוק מכל עניין יהודי, וכמעט שכח את היותו יהודי. הוא
אפילו לא פגש את הבחורים, אבל יום אחר, בעומדו בביתו, ראה מהחלון שני בחורים חסידיים עוברים ברחוב. דמותם
הזכירה לו את בית-אבא, ואת החינוך היהודי שקיבל בנעוריו, והזיכרונות הללו עוררוהו לחשוב על יהדותו, עד שכתב
מכתב וביקש לשלוח לו ספרי-יהדות.!!!!
אז יאלה שלא נרגיש שאנחנו לא עושים כלום, אפילו שאנחנו הולכים ברחוב אנחנו משפיעים בלי להיות מודעים לכך
ולכן צריך להגביר את הנוכחות הגאה שלנו ולהמשיך ולהשפיע....