אנחנו חיים באשליה.
בום.
משום מה יש לנו מחשבה כלשהי שאנחנו שולטים במה שקורה בעולם הזה. אז בואו ואני אעשה לכם סקופ: אנחנו לא.
אז עכשיו תשאלו איפה הקטע של הבחירה החופשית , ולמה בעצם אנחנו כאן?
אז ככה. אין לנו שליטה במה שקורה, נכון.
אבל יש לנו שליטה באיך להגיב ומה לעשות כשדברים קורים.
מה שצריך לקרות יקרה בכל מצב, לא משנה מה נעשה כדי למנוע אותו. אנחנו יכולים לבחור אם להתייחס אליו בתור משהו מקדם או מכשול.
זה כל הסוד: הבחירה שלנו איך להתנהל בתוך סיטואציה עם כללים כמעט לגמרי ברורים. הבחירה באילו צבעים לצבוע את הציור שכמעט גמור.

אז אחרי שקיבלתם שוק והלם, הגיע הזמן להבין שהבחירה בצבעים היא בחירה שמשפיעה בצורה גורלית על הסיפור. זו לא סתם בחירה אקראית.
אז נכון שכבר משורטטים לנו רוב הקווים, ונכון שאין יותר מידי אפשרויות של משחק עם מה שכבר נכתב. אבל יש לנו אפשרות לבחור איך לצבוע, איך למלא את כל החללים הריקים, באלו גוונים. יש לנו אפשרות להוסיף הצללות, הארות, ליצור תחושות של גודל ושל עומק. יש לנו אפשרות לעבור בצורה הדרגתית מגוון ולגוון ולמרוח שכבות של צבע. והרי זה ידוע שצבעים יוצרים משמעות.
אנחנו יוצרים משמהות חדשה בתוך מציאות קיימת, וזה מה שעושה את כל ההבדל.