(נערך)
אין לי כח לזה, ואני יודעת שזה אכזרי מצידי.

באותו יום אברח! זה ברור לי.
הלוואי שתיהיה אפשרות מיד. אני אהיה חייבת אותה.
כי לאנשים לא יהיה לי כח! במיוחד לא להן..       

אולי חוץ ממנה. אברח אליה.

אלוקים תתן לי כח!

אני יודעת שזה לא מה שאני בדיוק רוצה

אני יודעת שאתאכזב. מקווה שלא הרבה.

אני יודעת שאני כלום שם.

אני יודעת.. ובכל מקרה ממשיכה.

כיף לי לעסוק בזה.

אני רואה את הפוטנציאל שהוא אדיר ויכול להגיע למקומות מטורפים ויש לי דוגמא..

אני רואה.

ואמן שיהיה טוב והכי מושלם שיכול להיות!

אמן שארגיש שזה באמת מספק אותי! ושיהיה מה שאני רוצה.

ואמן.. שיהיה רק טוב!

וזה מחמיא ממש.אם לא היא הייתי במצב אחר..
דכאוני יותר, מופנם יותר ופחות שלם עם עצמו.
כנראה שיש דברים שההתעסקות בהם היא עושה לי טוב ממש!

וכנראה אני צריכה צומי.

הייתה שבת אחת השבתות!!!! היה לי פשוט כיף!

היה קטע כזה בבוקר שהזכירו לי משהו אז הייתי יותר מופנמת ולא כל כך בעניינים, אבל הם העיפו אותי מהמצב הזה די מהר. ופשוט התרגלתי..

אז נכון.. השתנת בקטע הזה עם עצמך ממש לטובה. ומגיע לך כל הכבוד באמת. הגעת למצב בלי רע כמעט.

צריך עוד לעבוד כי זה לא מושלם ונולדנו לעבודה, אבל בכללי את ממש השתנת בקטע הזה לטובה. ויואו. עכשיו עולה לי שזה בזכותה.

אבל מה עם הקטע ההוא??? למה איתו את עדיין נעולה?? אולי תתני לעצמך להשתחרר? לנשום עמוק. לקבל. לתת לעצמך הרבה יותר ממה שאת עושה. ופשוט.. פשוט לחיות ברוגע. לאהוב.  את גורמת לעצמך לחץ סתם. בלי משהו אמיתי.

ומשם מפחיד אותי.

דיברתי איתה ויכול להיות שהיא תביא לי.

הלוואי שיתאפשר!

רק באסה שככה

מדיי הרבה.

וכשנסגרת דלת אלוקים פותח חלון.

אז השתנתי בקטע חברות, משפחה, בקשר עם מורות, הורים, שם ובעוד דברים. חלק טוב אפילו ממש וחלק לא נראה טוב. אפילו ממש.

אני עכשיו יותר במצב של וודאות ברוחניות ויהדות, ויותר אי וודאות בקטע של המשפחה. אפילו גם חברות.

אני לא אוהבת כל כך את איך שהחיים שלי הולכים היום. הם ממש לא מאוזנים ולא בריאים.

ועם ההורים.

פףף.. זה חתיכת סיפור.

אני בכלל לא רוצה להזכר ביום ההוא. זה היה כל כך נורא שה' ישמור!

ויואו. באמת לא הכרתי את עצמי.. זוועה.

חוץ מזה יש אותה. חשבתי שהיא יותר תדבר איתי אבל זה פשוט לא קורה.. כמה חלמתי על זה והנה היא אני חושבת שהיא מספיק טובה ומתאימה לתפקיד. אבל.. ממ.. ה' יעזור! נכון, היא עסוקה וזה אבל לאידעת.. כבר עבר הרבה זמן מאז.

אלוקים. אני אוהבת אותך. תתן לי כח.

זה מה שאני צריכה לעשות. בדוק.

השאלה אם אני גיבורה. לא נראה לי.. אולי חלקית.

נראה לי בהתחלה אהיה חלשה ואז גיבורה

ואנשים שמכירים אותי פה ובמציאות. מילה לא יוצאת מהשרשור הזה. בבקשה. זה חשוב לי

ויש מצב שאעשה משהו מהיום. עוד כמה דק אחליט

החלטתי. אני צריכה בהצלחה..

לא פה. בשרשור אחר מי שרוצה

זה כיף שמשהו שאני מחליטה שאני רוצה לעשות עובד לי.

אני מחכה להתקדם בזה ושזה יעלם.

לביינתים יש לי רצון להיות עם זה. אם זה יצא יהיה נחמד ממש.

פתחתי שם את הקבוצה הזו. זה היה גדול איך שהיא נפתחה ואיך שנכנסו בנות. בהתחלה היה לי ממש נחמד והרגשתי ממש טוב עם עצמי, אבל אתמול זה כבר העיק.. מדי טחנו שם את הנושאים וכבר לא היה לי כח לזה וגם לא יכלתי לצאת. היא מדי מעיקה עלי הקבוצה. נראלי נמשיך ונראה איך זורם ואם ימשיך לי לא טוב נראה כבר..

זה מקום ממש טוב שם! אני שמחה שנכנסתי.. אמרתי להן, והן עזרו לי. התפתח על זה דיון ארוך וחופר אבל מעניין ועמוק ממש!

אני צריכה כח לעשות את זה. אני צריכה השגחה פרטית פלוס ביטחון וכח. והכי הרבה התגברות של הנפה"א.

וואו כמה כח צריך בשביל זה! כמה כח רצון ורצון להקריב את עצמי צריך..

דוגרי, אם אהיה ישרה: אני לא רוצה, אבל צריך. ובתאכלס.. זה בדיוק מה שנקרא מסירות נפש של היום. להקריב את הרצון. הנפה"ב שלי רוצה כך, אבל מה שצריך זה אחרת.

ואימלה.. מסירות נפש זה נשמע ענק מדיי בשבילי! לא שהדבר השני הוא לא ענק אבל עדיין..

יש לי כח לזה? היא אומרת שכן. גם אני מאמינה שכן אבל זה קשה וכבד.. במילים אחרות זה סוג של ***** ועברתי מדי הרבה כאלה לאחרונה.

**אין קשר**

השעה שאני שולחת פה הודעות זה אזור 3.. רוב ההודעות. עכשיו שמתי לב;)

אבל מובן לי גם למה זה ככה..

אופ.. זה הרתיח אותי רצחחחחחחח

ואני מחזיקה את עצמי.

כמעט כן- ובסוף עוצרת.

כמעט נופלת- ובסוף קמה

יורדת ועולה

מנסה להתגבר ומצליחה!

כי כשיש לי כח רצון גדול- אני עוברת את הכל.

למרות שלפני שבוע לא חשבתי שכך יהיה

זה בסוף קורה

ויואו אני גאה בעצמי. זה כי אני מצליחה!

ואפילו שבעבר נכשלתי, אני קמה ועולה.

לא תכננתי חרוזים אבל סוגשל ככה יצא.

שיש אנשים שחושדים בי..

פףף.. מה זה משנה לי? אני חיה את החיים שלי וטוב לי.

אגב זה משהו שהשתנתי ממש. הייתה תקופה שלא קיבלתי את עצמי באמת, שלא יכלתי לסבול את עצם קיומי.

אבל טוב.. זה עבר. ב"ה כמובן.

ועכשיו אני פחות עובדת על מצב של להפחיד את עצמי, אלה יותר להמריץ. לאהוב. להאמין.

כן. להאמין זו המילה.

ובאמת.. זה עובד פצצה!

אני מרגישה באמת יותר משוחררת ושמחה. החיים שלי עכשיו עובדים בזורם יותר. רגוע. פחות לחץ מעצמי.

ואפילו עם הפון.. הוא לביינתים בערבון מוגבל. כן.. הפון קשור ללחץ בפירוש.

אז זהו..

ברוכשם וטוב שכך. אלוקים רוצה בטובתינו ובטובתי וזה פשוט כיף לראות את זה. כיף להגיד תודה לאלוקים על כל יום שעובר..

יואו אמרתי אלוקים אז נזכרתי.. היום המורה אמרה לי משהו שלא ידעתי.  גם על אלוקים אחרים משתדלים לא להגיד עם ה'. נראה לי כדי לא להתרגל להגיד את שם ה'.

מצחיק אותי שאני כותבת לא מסודר

הייתי שונה. לא הייתי במצב רוח לאנשים, ואני לא אוהבת שאני ככה.

כולן אמרו לי שאני עצובה.. אמרתי להן שזה לא נכון!! אבל.. קצת הן צודקות.

לא.. אני לא רציתי להיות ככה! בכלל לא.

ואני לא רוצה כלום. רק לישון ולישון.

להעלם בתוך חלום וזהו.. לא לראות עולם.

לראות עולם חדש וטהור. עולם יפה..

ואני צריכה בכלל להכיר אותה.. עם כל מה שהיא עשתה בשבילי, אנחנו בכלל לא מכירות.

טוהר נמצא שם. בעינים האלה..

האף והפה שאי אפשר להתבלבל.

השמחה מטורפת, וגם ההתרגשות.

אהבה.. לראות ולאהוב.

זה היה כל כך מוזר מצידי..

בכלל לא ציפתי לכלום. באמת שלא..

וזה הפתיע. בגדול.

למרות שידעתי..

אני עם דמעות כאן. בוכה ממש.

זה היה שוק טוטאלייי לגמריי

היא עבדה עלי ממש!!! מה?? היא לא חשבה שיש אפלקצית מי??????

דייי אלוקייםםםםםם לאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ה' למההה????????

כמו כל דבר ברוכשם.

והבנתי אותה..

היום ראיתיה בבצפר וברחתי, מביך. שלא תראה

והיום הלכתי אליה. ועצרתי בחנות שם.. למה לא מייצרים בגדים מתחת לברך?? למה סנטימטר מעל??

אני לא יכולה לסבול את מה שהולך איתי ואת המציאות שלי. אני אשכרה לא עושה כלום בשום מקום.

ו.. ******* לא משנה*********

בטח גם אפחד לא מאמין לזה.. לא צריכה שיאמינו.

ובכלל לא ברחתי.. כאילו קצת.

ממש לא מה שחשבתי שיהיה 

עכשיו אני חייבת לברוח למיטה. בייי

איזה מקום מושלם זה.. ואני צריכה המון המון לכתוב שם.

איך הן תמיד מקבלות. אלוקים אני אוהבת.

כתבתי משהו ארוך

וצריך יותר. אבל כשיהיה זמן.. לביינתים הוא על הידים וצריך עזרה

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים