והיא שאלה.
והתכווצתי.
ואני בוכה בצרחות. בלי שאף אחד ישמע.
כן. ראיתי ושמעתי.
למה לעזאזל.
והיא שאלה.
והתכווצתי.
ואני בוכה בצרחות. בלי שאף אחד ישמע.
כן. ראיתי ושמעתי.
למה לעזאזל.
אני אוהבת אותה.
כי ככה.
והיא שאלה ממה אני מפחדת.
ובוקשי הצלחתי לתמלל.
אבל אני מפחדת.
ההתכתבות הזאת הייתה מוזרה.
ואסור לי להגיע לשם.
פשוט אסור.
גם פיזית וגם נפשית.
ורגש זה דבר שצריך להשמיד.
לפחות אצלי.
בואו נתקפל מכאב.
נצרח. נבכה. נאבד את עצמנו.
והרצון לשחרר. שלא יהיה יותר.
מי נגמר יותר מהר? אני או הכאב?
למה לחיילות דתיות אין מדי ב'?
מעניין
את/ה היית בצבא?
בהזדמנות אם אתקל בחיילת בבגדי ב' עם חצאית, אנסה לצלם עבורך.

הם לא רוצים שתדעו: שאת תאיר- בני נער רצחו.