א. זכר למקדש. אם אני לא טועה אחת מתקנות רבי יוחנן בן זכאי, כמו אמה על אמה וכו'.

ב. תאמת? בשנים האחרונות בקושי הייתי בחתונות|בורח|. כעקרון אמורים להרגיש עצוב וגעגוע, אבל על פי מה שידוע לי הרבה אנשים שמחים ברגע הזה.

ג. שמחים ורוקדים

ד. מנהג טוב מיסודו

א. בשל מה חתנים שוברים כוסות תחת חופתם?

משהו שקשור לבית המקדש
ב. כיצד אתם מרגישים ברגע זה? (שמחה, התלהבות, עצב, שנאה, פחד, הפתעה, געגוע וכו'...)

נראה לי התלהבות כזה
ג. מהי תגובת הקהל ברגע זה?

מוחא כפים?

ד. -שאלת בונוס - מה דעתכם באופן כללי על המנהג הזה?

לא יודעת אין לי דעה

א. כאות אבל וחורבן על חורבן הבית

ב. שמעתי שמורי ורבי הרב ישראל אריאל שליט"א נוהג לבקש מהקהל להיות דקה בשקט אחרי שבירת הכוס כדי טיפה להכנס לאבל, המרגש שלי מאוד תלוי בחופה, יש חופות שבקושי מרגישים משו עצוב אלא רק שמחה, ויש חופות שממש מתפרקים בהם מבכי...

ג. ממש תלוי באיזה חופה זה

ד. צריך כיונון, אנשים לא מבינים אותו, כשאתחתן כבר לא נזדקק לכך בעז"ה, אבל אם וח"ו לא נזכה לבנות המקדש עד אז, אז נשבור כוס לאחר שירת תתן אחרית לעמך ואולי אפילו "קנא לשמך" @המקדש השלישי בדרך

(נכון זה יכול להיות עוצמתי בטירוף??????) ומסתמא גם ממקומך מלכנו, ועם הדיבורים הנכונים, ניראלי שכאב אמיתי על חורבן הבית ביום שמחת ליבי יקרב את בנינו עד מאוד

הייתה מסיבת חנוכה בהסדר, ואח"כ אספתי את החניכים הקדושים שלי ועשיתי להם דרוש על פורים, ואז למדנו נתיבות שלום על תוקף קדושת היום!

הייתי ממש באורות ב"ה...

ועכשיו אני צרוד... 

 

צרחתי להם את הנשמה על זה שעוד חודשיים פורים ואנחנו ממש חייבים  כבר להתכונן וכו' וכו'...

 

מעניין אם עוד משהו שמע אותי...

לא הבנתי כמעט כלום  

א. זכר לחורבן. לא זוכר אם זה גם מתקנות ריב"ז, אולי.
ב. לא מרגישים. אדישים.
ג. אמ.
ד. אני חושש שזה לא יעבוד לי בפעם הראשונה. זה מה שיש לי להגיד על זה.
מנהג יפה.

...

ככה באמת זה נראה...

יש לי חבר שהתחתן ואשכרה בכה כשהוא שבר את הכוס ואמר אם אשכחך

המנהג הוא מנהג מאוחר שנוצר במאתיים-מאתיים חמישים שנים האחרונות להערכתי שמטרתו היא סימני אבל על החורבן... יש לו סימוכין מהגמ' בברכות ל: אבל לא נקבע מעולם לא כתקנה מתקנות ריב"ז וכאלה...
מה כן נקבע בתקנות ריב"ז בחתונה? ב' דברים א. אפר במקום הנחת תפילין בראש החתן... ב. חתנים לא ישימו עטרות על ראשיהם כנהוג עד התקנה...

לכאורה, היה ראוי באמת להיות עצובים ולהראות את האבילות ולהרגישה... הרי זה כל המטרה, שכל זמן שמחה, למעט ממנה... כמו בבית חדש שהוא משמח ובשביל האבילות לא משלימים אותו, בסעודות להשאיר מקום ריק וכן הלאה...

אלא, שהיום המנהג איבד את כל המשמעות שלו ואנשים נוהגים לשמוח ולשיר בזמן שבירת הכוס...
בדיוק ההפך מהמטרה המקורית שלו...

את התקנה המקורית שלאפר בראש החתן שהיא תקנת חכמים מהתלמוד השכיחו ואת המנהג החדש שעושה בדיוק ההפך אמצו...

עכשיו אתם יכולים להגיב לכאן מה דעתכם...

בחתונות של חברה מלא פעמים שמים אפר על הראש... לרוב אפר מהר הבית עצמו אבל לא תמיד

אחותי (שקצת מקושרת לארנון סגל וזה...) הביאה לו מארנון אפר שלחרבן עצמו...
הוא לא שבר כוס בכלל...

בתימן לא היה קיים בכלל המנהג שלשבירת כוס... רק האפר...

רק אפר...

בשמחות מצווה כחתן וקלה הקלו בכלי שיר...

לרוב רק רמבמיסטים כבדים מקפידים על זה

הרמב"ם היה דמות חסידית מובהקת!!! ורמבמיסטים חיים בסרט חושבים שהוא היה רמבמיסט

זה היה יכול להיות נכון...
לולא החסידות הוקמה מאות שנים אחרי הרמב"ם...
בכתביו שלרמב"ם אפשר לראות בפירוש התנגדויות לרעיונות בחסידות שהיו קיימים כבר אז... (אבל החסידות כמובן או שהוציאה אותם מהקשרם או שהתעלמה מהם לחלוטין...)

סתם חחחחחחחחח 

אשריך שהגעת לרמה שאתה יכול ללמוד מורה נבוכים...

אבל הוא נימצא במקום שלא רואים אותו מאחורי כמה ספרים

אני צריך להיות גאה?
העניין שזה בכלל לא צריך להיות ככה...

כמו שמתי שאני פוגש אנשים שנוטלים ידיים על דבר שטיבולו במשקה אני מתלהב מהם...

שבאמת משתדל לעשות רצון ה'

לצערי לא תמיד...

לכאורה צריך לעשות את זה...
לא מצליח באופן תדיר... משתדל פה ושם... צריך לשים לב לזה יותר...

ההבדל הוא שלפי הרמב"ם גם צריך לברך...

העניין שזה ככה כי כולם התרגלו למציאות המעוותת הזו...
עכשיו בתהליכים להחזיר למציאות נכונה...

הייתי אומר שזה קצת שונה...
כי בנטילה על דבר שטיבולו במשקה לית מאן דפליג דאיצטריך נטילה... בתפילין יש דעות שיגידו למעט כמה שיותר... לצאת ידי חובה ותו לא...

שיהודי כשר ופשוט, יהיה  חידוש גדול כמו הבעל שם טוב זיע"א

רוב האנשים לא מבינים כלום...

א. לזכור את ירושלים

ב. עצב ותקווה

ג. שמחים, לצערנו - חושבים שמהרגע הזה היא נשואה לו. מה שלא נכון...

ד. נכון, אמיתי, של את רבן יוחנן בן זכאי למה....

ורק לאחר כמה זמן להתחיל עם המנגינות והכל

אם הם באמת מתייחדים הם נשואים והיא חייבת לשים כיסוי ראש.

זה הסיבה שלא עושים את זה.

 

ומי שעושה.. זה עם דלת פתוחה או עם עוד מישהו...

וזה לא 'חדר ייחוד' אלא 'חדר שקט לפני כל המהומה'

אתה ספרדי

אבי סיפר שאחרי החתונה שלו מישהו ניגש אליו ואמר לו שהוא לא נשוי כי הוא לא שבר כוס...
עצוב...

1. כאות לאבל על חורבן ירושלים לא?

2. בדר"כ תחושות מעורבבות כאלה...גם שמחה גם התלהבות גם צמרמורת...

3. זה הרגע שעושים טיניייננייי

4. לא רואה בו משהו רע, בייחוד בלאור העובדה שזה מנהג שהתקבל בכל תפוצות ישראל ועדיין לא ראיתי שגדולי הדור קובלים עליו. מנהג ישראל דין הוא...

גדולי ישראל קבלו עליו...
@עברי אנכי יכול להביא את הרב עובדיה והיום גם את הרב מאזוז...

נראלי ראיתי את הרב עובדיה על זה פעם...
אני צריך לבדוק שוב...

כתב שהספרדים לא נהגו היום לשים אפר מקלה בראש חתנים, דומני שאפילו שלחתי לך באישי את המאמר הזה... לא ראיתי מעולם על שבירת כוס.

הוא כתב שהיום אין מניחים אפר מקלה בגלל כשרות התפילין...

בסדר, מסתייג ממה שכתבתי לפני, צריך לבדוק...

זה נגיד מנהג שהחזרתו יכולה באמת לבטא את כאב החורבן.

ומוסיף בסוף לא לבטל את המנהג.

 

רק אומר לעשות שניה או שניים של שקט

אני יודע שהרב עובדיה התנגד לחדר ייחוד,לא לשבירת כוס. מה רע במנהג הזה?

אביי כמדומני שבר כוס יקרה וכו' מפני השמחה רפ"ה דברכות.

 

א- זכרון לאבילות ירושלים

ב- הייתי שלוש פעמים בחיים שלי בחתונה, לפחות אלו הפעמים שאני זוכר. ממה שאני זוכר זה נתן לי לשיםאת הדברים בפרופורציה רחבה יותר. כאילו בנו חורבה מחורבות ירושלים. השמחה בהמשכיות העם למשפחה כחלק מהליך רגשי רחב לסדר המציאות ע"י בורא עולם שכליל הדבר- ציון מכלל יופי.

ג- מה שזכור לי זה ששותקים בד"כ (לפני כן אומרים בקינה-מנגינה "אם אשכחך") ומיד אחרי מתחילים להתעסק בשמחה גופא לקיים ה' קולות.

ד- מה הנפ"מ דעתי? אבל אם כבר מנהג טוב נראה לי. יש לו מקור וכו' והוא בטעם עמוק.

 

*הכל קוים.

א. זכר לחורבן
ב. מרגיש חורבן.
ג.הקהל משום מה צוהל מאוד.
ד. דעתי שזהו מנהג קדוש. במנהגי ישראל יש קדושה מיוחדת.

אשכרה.