כאב לי הראש ואני עדיין רוצה לבכות בגללה.
אני רוצה להמשיך להיות מגעילה ושהיא תפסיק להתקשר אליי לנדנד לי ואז להיות מתוסכלת למרות שכבר אמרתי לה שלא.

היה לי יום טוב.
אני אוהבת אותה.

ועכשיו אני מגעילה ונהנית מזה.

בע.

שאני אלך לישון עם חיוך על הפנים ושאני אמצא דרך לעשות את זה הכי נכון שאפשר.
ושאני אדע מה לעשות ואיך
ופשוט להיות שם
ולדעת שאני עושה נכון.
זה לא יקרה, מן הסתם. אני עדיין מקווה שכן.


（ומותר להגיב פה אם תהיתם. אבל זה סתם בזבוז זמן לקרוא）

זה נראה שרשור ככ חסר פואנטה.
לא רוצה פואנטה.
לא רוצה יום שלישי בערב ולא רוצה לשמוע את הקול שלה צועק עליי או מדבר איתי בכלל.

היי, בואי, ילדה.
בואי ניתן לך להסתדר עכשיו ובואי נצעק עלייך שאת מזלזלת כי זה בטוח יעזור.
תסתכלי למעלה, את רואה？ שם את צריכה להיות.
ווזה באשמתך שזה עוד לא קרה, כי אין לנו זמן לחשוב ולהבין שלוקח זמן למצוא דרך. יש לנו רק מטרה.

אולי חלק הבנתי.

לפחות את הרוב.

בואי בואי נחזור לווצאפ

כן, בהחלט נחזור לווצאפ