סיפורים ארוכים

אם לא היית אחות של אחותך

פוף

אני בוכה כשרע לך

ילדה לא לבכות

אני רע .

אחרי ש.

אחרי שזה קרה .

חמש חודשים זה לא קצת זמן .

זה אפילו הרבה .

להוציא ולהכניס

זה כואב לי שאמרתי שאני לא נעלמת .

אני שקרנית

הלב שלי נבנה . ונשבר

שוב ושוב .

עיגול . לזכור שהחיים יפים .

פפ הוא לא היה רוצה שאני אבכה .

לא בוכה . טוב ***** לא בוכה בשבילך .

חיוך .

מסתבר שיש לי עניים יפות.

ידעתי שהייתי צריכה להביא את הגלידה אז .

ובכלל הכובע שלו אצלי .

ובפעם האחרונה שדיברנו .

עיגול : בפעם הבאה שנראה אותך .

***** : מצויין 

עיגול : אתה והמצויין שלך 

***** : תגידי שאת לא רוצה לראות אותי וזהוו 

עיגול : אתה רוצה שאני אגיד את זה 

***** : בחיים לא . שלא תעזי

ואתם יודעים מה אני הכי זוכרת .

שהוא אמר שהיום הולדת שלו זה בט טבת .

ואני אמרתי יום לפני צום .

פפף . הלכה המתנה

@הכל משמים

החיים יפים בסך הכל ?

אן בשירשור הזה שום דבר יפה.

זה רק פיסות קרעים מהלב שלי

אני רק רוצה שקט .

שקט מהמחשבות .

מהסיוטים

מהזכרונות

מהצעקות

ואני יקבל .

ואני אצליח לישון יותר משעה בלי לקום אחוזת בהלה .

הם ישבו שם .

בתוך החושך .

העניים נצנצו כמו זוג כוכבים באפלת הלילה .

זה כאב לה .

המבט החודר .

הידיעה . שזהו הוא בחר בה .

והיא תאכזב . היא לא יכולה להסכים לעצמה להיות שלו .

היא אוהבת אותו . אז היא תשחרר .

היא תתן לו ללכת . 

לפרוס כנפיים .

התשוקה שם עמדה באוויר .

הוא יסתכל לה בעניים . יותר ויותר

אבל היא לא יכלה . 

היא רצה . 

והוא אחריה . הוא צריך אותה . כך הוא צעק לתוך הדממה

והיא רעדה . ולא מקור

היא המשיכה לרוץ

לברוח . לברוח בשבילו 

ולא בשבילה .

היא רצתה שהוא ימשיך . 

היא רצתה שיהיה לו טוב .

ולאף אחד לא טוב איתה . היא רק שוברת

אז היא רצה . עד שהתחושה ברגליים כבר אבדה.

היא רצה . והוא נעצר מתנשף.

צורח את שמה לתוך דממת הלילה הקר.

והיא. היא גם נעצרה . מסתתרת מאחורי עץ גבוה

הגב צמוד לעץ . והגזע עושה לה חתכים בגב

את נותנת לו ללכת . היא לחשה לעצמה בתת מודע .

די ילדה . שחררי אותו

שחררי .

שחררי

שחררי

אם את אוהבת . תמחקי אותו 

תני לו ללכת .

תני לו למצוא מישהי .

אבל הוא .

הוא רק התקרב לגזע העץ המסתורי שעמד באמצע החורשה .

הוא נשען על הגזע .

ומחליק במורד . אל האדמה

הוא בוכה חרישית .

היא שומעת שהטיפות משקות את האדמה אט אט .

היא רק רוצה לעבור לצד השני של העץ .

לגאול אותו 

אבל .

אבל היא צריכה לשחרר

ודי . ועכשיו יכאב קצת .

אבל הוא ימשיך

הוא יתמודד

זה כואב . וזה יכאב . אבל בסוף זה ישתחרר

היא מנסה לעודד את עצמה .

וזה לא הולך .

וגם היא מחליקה .

ונופלת אל האדמה .

עץ אחד . שני אוהבים . ודממה .

בעולם הזה .

צריך ללמוד להרפות.

והיא עשתה את זה .

היא שחררה .

רק שהוא לא 

הוא עמד סלע .

הוא לא התכוון לוותר לה .

פפף

סיוטים

והלילה . הלילה השחור סגר עליה

הכוכבים כבר לא היו יפים

הם הכאיבו לה .

והעץ בחורשה . הוא עמד . כמו עמוד תליה 

הלילה היא תשים לזה קץ.

אף אחד כבר לא יכאב בגללה .

כי היא לא תהיה פה .

היא תעלם .

אז היא טיפסה על העץ

ונתלתה

והיה שם חבל . 

חבל שסגר לה הצוואר ועל הנשימה .

והיא כבר לא נשמה .

והעניים התגלגלו בחורים .

והיא כבר לא היתה שם .

היא לא תכאיב .

היא לא תהרוס אנשים .

היא לא תגרום לדמעות .

והיא תשחרר אותו . כי לא יהיה לו במה להחזיק .

והוא . הוא ראה אותה

ובכי קורע לב חתך את האוויר בחורשה .

אהבה שלו . תלויה על עמוד באמצע החורשה .

הוא לא יהיה מסוגל לאהוב יותר . הוא ידע .

והיא . היא טעתה .

היא לא שיחררה אותו .

היא רק כבלה אותו אליה .

לעד.

לנצח .

*מותר להגיב*

ואני רוצה שתקראי .

אל תרגישי צורך להגיב

@ממך עד אלי

מאז העניים שלו נשארו כבויות .

ואף אחת אחרת לא הצליחה להעיר את הזיק שכבה לו שם .

הוא חשב ללכת אחריה .

להעלם גם הוא .

כי אם הבנאדם היחיד שאהב אותו עזב .

אז אין לו מה להישאר פה .

להיות מת בתחפושת של חיות .

אבל הוא ידע .

הוא ידע שהיא כבר לא אוהבת אותו .

היא רוצה אותו רחוק ממנה .

אז בנתיים . בנתיים הוא נשאר בעולם .

היה לו קשה לקום בבוקר .

הוא היה נשאר במיטה . בוהה בתקרה .

הוא לא הרגיש צורך לקום .

הוא היה ישן יותר .

כי בחלומות הוא היה רואה אותה .

צורחת עליו , שיתאפס . שימשיך בלעדיה .

וזה היה שווה את זה . 

היה שווה לראות את המבט בעניים שלה .

לשמוע את הקול שלה .

אפילו שהיא כעסה עליו .

אבל יום אחד .

היא בכתה בחלום .

הדמעות זלגו אט אט .

היא בכתה .

היא לחשה שהיא אוהבת אותו .

והוא . הוא לא יכל לראות אותה ככה .

הוא אמר שהוא יפסיק . שהוא יקום שהוא יחיה בשבילה.

זה הכאיב לו . זה הכאיב לו בנפש . כשהיא בכתה

הוא הושיט אליה יד . אבל היא נעלמה .

והוא התעורר במיטה . קרה . סחוט בזיעה קרה .

הוא צריך אותה . כדי לחיות .

היא חשבה שהיא יודעת מה טוב לו .

אבל היא טעתה .

טעתה טעות גורלית

הימים המשיכו .

הזמן לא פסח עליו .

אנשים המשיכו .

אבל הוא . הוא נותר מאחור .

הוא ניסה . באמת שהוא ניסה 

אבל הריקנות אכלה אותו אט אט .

הוא לא מצא מספיק סיבות טובות לחיות .

כי בלעדיה מה הוא ?

כלום .

למרות שהיא תמיד אמרה לו שהוא בנאדם טוב .

הוא כבר לא האמין לה .

כי היא עזבה אותו . 

אז כנראה הוא בנאדם רע

אולי .

דמעות פפ. מקווה שטובות

יום אחד הוא פקח את העניים .

והחליט שהוא רוצה לחיות .

הוא החליט שהוא מקיים את הצוואה שלה .

הוא החליט שהחיים יפים.

והוא קם .

הוא קם מהמיטה והחליף את הסדינים .

הוא יצא .

הוא חייך . הכריח את עצמו לחייך .

כי מחשבה יוצרת מציאות

וחיוך יוצר דברים טובים .

הוא זכר את הימים הטובים שלהם יחד

הוא בנה את עצמו מהימים האלו

הוא חי .

הוא חי בשבילו ולא בשבילה

לא בשביל אף אחד אחר

אפשר להפריע?

לב יפה

באלי אותך שוב

לפני שנתיים

מאחורי הקראוונים

תמיד

..

הלוואי שהיינו יכולות לחזור לשם

הכל היה פחות מסובך

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים