אם השמש היא.וא זכר.ה או נקב.ה?

מה האינטרס שלה?

מי נתן לה את השם(ש)?

אם היא הולכת כי העליבו אותה או שהיא סתם עייפה?

אם היא תחזור גם מחר?

אם השמש של מחר זו אותה השמש או שזו אחרת שבא במקומה?

מה הביא אותך לשאול את השאלה הזו?

אם לא משעמם לה לעלות ולרדת כל יום מאותו צד, אולי בא לה לגוון?

אם בלילה היא מתחת לאדמה איך לא שורפות לנו הרגליים?

איך היא לא נכבית כשהיא שוקעת לתוך הים?

מילא גבר, מילא נשוי, הכי באסה שאני אני אחרת הייתי מתחתן עם עצמי (אם הייתי מסכים, כי אני לא בטוח שאני ראוי לאחד כמוני). 

אבל השתא דהתינן להכי אצטט עוד קצת מהעיקר שלא חסר מהספר:

"כשאיש ההלכה נושא את עיניו אל האופק המערבי או המזרחי, ורואה דמדומי חמה בשקיעתה, את השחר בעלותו או זהרורי שמש בזריחתה, הרי הוא יודע, כי זריחה או שקיעה זו מחדשת בעדו דינים,, חובות ומצוות. עלות השחר והנץ החמה מחייבים אותו במצוות הנוהגות ביום: קריאת שמע של שחרית, ציצית, תפילין, תפילת השחר, אתרוג, שופר, הלל וכיוצא בהן; מכשירין את העת לכמה דינים: קבלת עדות, לגירות, לחליצה וכו'; השקיעה מטילה עליו חובות ומצוות הנוהגות בלילה: קריאת שמע של ערבית, מצה, ספירת העומר וכו'.

שקיעת החמה בערבי שבתות וימים טובים מקדשת את היום: חול וקודש תלויים בתופעת טבע קוסמית - ביאת השמש. שום טרנסצנדנטיות אינה יוצרת את הקודש אלא המציאות הגלויה - סדר מעשה בראשית. איש ההלכה תוהה על זריחה ושקיעה עלות השחר וצאת הכוכבים, מסתכל באופק, אם הכסיף העליון והשווה לתחתון ומביט בצללי חמה אם בין הערביים כבר הגיע.

על הגאולה שמגיעה כבר , ולא משאירה אותנו לבהות בחושך.

מדמיינת שערי שמיים שנפתחים רק למעני,

מוצאת עצמי שרה, מתפללת,

יכולה לבכות.

ואם היא שוקעת כשמולי הים...אין פלא מזה.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)