מה, אני מתגעגע לילדות? אבל החיים עכשיו טובים פי כמה, ומלאים משמעות הרבה יותר גדולה!
פחד?
מה,אני מפחד מהעתיד? אני לא פחדן! טוב, אולי קצת. אבל כל מי שסביבי מגיע לעתיד ונראה לי שהוא די נהנה אע"פ שהוא לפעמים מדבר בערגה על הילדות.
אולי זה משהו בהווה?
מה זה?
אולי האמת!
כן, האמת היא דבר קשה. זה ידוע. היא קשה לעיכול. היא קשה ליישום. לחיות אותה זה מפחיד.
סוג של מחשבה בהווה על העתיד תוך כדי הבנה משמעותית של העבר. הנשמה מתרגשת מההבנה שעברנו שלב בחיים בתוך המהלך האלוקי הגדול שאנחנו חיים בו. שהבנו שיש אמיתות שאם נסרב לחיות על פיהן נתחרט על כך כל חיינו ותמיד זה ירדוף אותנו. הבנה עצומה של איזה גודל יש בחיים. ומעתה אנחנו צריכים לראות איפה זה יופיע בחיינו וללכת לפי זה.
כמה אני מקווה שאצליח.
כרגע זה בא לידי ביטוי בעזיבה של נסיו"פ. אני לא יודע אם לתמיד או לכמה שעות אבל זה צריך לקרות.
תודה לכל מי שהיה ונמצא כאן ובזכותו החכמתי מלא.
אני אתייג רשימה חלקית ממש שאף אחד לא ייעלב שלא הוזכר כאן.
יכול להיות שיצאתי רגשן/עמוק מדי אפילו יחסית לנסיו"פ (אני מאשים בזה את זה שקראתי אתמול את "ואין יותר גבעול" של בת שבע סדן. שווה קריאה!), אם לא תבינו מה רציתי להגיד פשוט תתעלמו.
"כל סוף הוא התחלה חדשה... כמה ארוכה היא הדרך... עובר גשר ועוד גשר... אני עומד איתן עם ראש מורם"
בהצלחה בחיים והמשך זמן טוב!
