סליחה על החריפות, אבל אתה מתלונן על משהו שאתה בעצמך עושה.
אם אתה רוצה לשמור על עצמך ולא "להסתחבק עם בנות ברבע לעשר בלילה" פשוט אל תעשה את זה.

אני לפחות משתדל שלא.

ואה"נ.

כשאני עושה את זה זה איכס.

 

ואולי זה מגעיל לומר- אבל אני בוכה יותר כשאני עושה את זה מאשר כשהם עושים את זה. סנובי. אבל נכון.

אני לא מבקשת ממך תירוצים. פשוט תסתכל על מה שאתה עושה ורק אז תוכל אולי להרהר בקול על משהו רע (לדעתך) שאנשים אחרים עושים.

וכבר אמרתי לך את זה פעם אם אני לא טועה-
"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלה מוסיפים טוב" משפט שמוסיף המון בחיים.

ונחמיה הוא מהפחות צבועים.

הוא רצה פה קדושה וצניעות.
אמרתי לו שהוא בעצמו עושה את מה שהוא מתלונן עליו.
מה הקשר לשאול אם יש מישהו שהוא לא צבוע?



ולשאלתך- כן. יש אנשים כאלה. ואפילו, תתפלא לשמוע, רוב האנשים הם טובים באמת. (אבל זה לא הנושא לדיון אז לא נפצלש לו כאן)

ודווקא משום כך הוא צועק על זה.

כמו שאמרתי- אה"נ.

איכס

נחמיה נופל 

אולי תסביר מה זה אהנ?

הסכמה לנאמר.

 

מילולי-

"כן, זה גם."

רק את יודעת באמת אם את במצב של להעביר מוסר לאחר.

זה קורה.. אנחנו שואפים לנק מסויימת, וקורה גם לנו ליפול.
אז לא נגיד יותר שום דבר שאנחנט לא מתוקנים בו לגמרי?

מקווה שלא תקפתי, סליחה

ברור שלא כולם מושלמים.

אבל אני לא מעירה לאנשים אחרים על משהו שאני בעצמי עושה.

מבינה את ההבדל?

ננסה לקבל ולקחת לתושמת לב שלנו...
לא להתקיף

ואגב...
לפעמים דדוקא משו שאני רוצה לתקן בי והוא לא טוב ואני יגיד למישו אחר אני יצליח בסוף לתקן בי9

הוא אמר משהו, הערתי לו שהוא עושה בעצמו את מה שהוא אומר.

???

ואם הוא עושה בעצמו, אז?

אז זה תמוה מאוד שמישהו מתלונן על משהו שהוא בעצמו עושה.

כל יצר מחשבות ליבו רע כל היום.

 

היצר תופס אותך חלש ובמבט מחוץ לרוח השטות שתקפה בנפילה- אתה אומר- אייייכס.

או שאתה פשוט

בוכה.

אומר שגם בו יש חלק מחיסרון זה

הבעתי גועל.

הבעת גועל מדבר שאתה בעצמך עושה, וזה דבר שהוא תמוהה בעיניי.

הוכח תוכח את עמיתך
מחיית עמלק


הרב הכיר את המצוות האלו...

בוא נגיד ככה- יש חבר'ה שלא אכפת להם.

אם לך זה מפריע, כל פעם מחדש, אז למה שלא תעזוב את המקום הזה? לא בקטע רע, פשוט אם כזה מגעיל פה- אז באמת למה לא?

אבל פה גם אנשים שלא ממש נחמד להם לשמוע את זה שוב ושוב..

אוך.

בדיוק כתבתי על זה לעצמי משהו בדרך למפגש היוצרים.

זה באמת לא ממקום רע, אני פשוט באמת לא מבינה

|הולך להביא את המחברת|

יש מבחן בנך והסיכומים במייל. זה לא שיש לי מה לעשות.

ויעצור אותי עצמי- מה אתה מתחרחר?

חפש ת'חברים ש'ך במקום אחר.

ומעצמי לעצמי אסביר בקינה

אין מקום כזה במדינה

להביע ולבגיד ולומר ולצדד

לשתף עם מישהו כדי להתמודד

ככה. בטוהר וקדושה ודבקות

איפה דגל של תורה ושל אלוקות.

 

אני רוצה לכתוב ולהתחבר ולשחר

אבל באמת.

אין מקום אחר.

וגם בגלל שפה כבר יש אנשים שכן מתאים לי מאוד ונוח להתחבר איתם. וגם יש פה קול שנגד הדברים שאני נגדם.

וגם נראה לי עם כולם פה אני סבבה. רק לא עם כל מה שהולך כאן.

וגם כי.

קשה לי לבד.

וגם

קצת.

 

 

 

כי אני חלש.

אבל זה ממש קצת.

 

 

נראלי.

האיכסים האלו וההתבטאויות האלו, אז למה להמשיך?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(ובקשר לחלש- כמות הפעמים שרציתי לעוף מפה וזה לא קרה כל כך גדולה ואני לא היחידה, כך שתרגיש בנוח)

אני לא תוקף.

אני כואב.

אגב, אם תמצא דרך לצאת מפה- תמסור לי.

אני רוצה לעשות את זה. אני מקווה לאומץ.

וחוץ מזה שלא הבנתי איך זה אמור לעזור.

אצלנו בישיבה מתיעצים הרבה עם הרבנים איך לצאת מכל מיני דברים וכו'. לדוג' יש לי חבר שהיה מכור לסיגריות והרב שלי עזר לו לצאת.

להתייעץ עם הרמ שלי איך לצאת מהפורומים בערוץ שבע?

לא, גם לא עם מחנכות ולא רבניות. בקושי לפני חברות אני מעזה להיפתח.

עדיין אני לא פתוח עד כדי כך בקטע הזה. יש לי חברים שעל כל צעד קטן בדברים הכי אישיים מתייעצים עם רה"י או הר"מ. כשהגעתי לישיבה שלי לקח לי זמן להיפתח, עד שהבנתי עד כמה מרן רה"י אוהב כל תלמיד גם אם הוא נופל, ואני לא צריך להתבייש ממנו. הגעתי מישיבה שזה הרבה פחות היה ככה.

 

ונראה לי שנצלשנו יותר מדי. בכל מקרה אני זז עכשיו לשבוע וחצי הקרוב.

אני מכיר ישיבות שמי שמתייעץ עם הראש ישיבה על דברים גרועים מעיפים אותו ולא באים לעזור. זה כבר בעיה שלהם.

אולי באמת אצלכם זה משו אחר, אבל אצלי בחיים לא.

וגם אולי אצל אחרות אבל אצלי בחיים לא.

ולעקוב בצמוד לאמת המושכלת.

לדוג'- חשוב לציין שמעורב פה.

ושפעיל פה.

 

שתי סוגי התמכרויות.

 

החלק הראשון הוא לרוב השפעה מינורית.

לפחות במודע.

(תמות פרויד!)

בהנחה שלפני שהגעתי לפה כל כך התנגדתי לאיזשהוא קשר לבנים וגם עכשיו אני לא מרוצה מזה.

ובכ"ז המצב פה השתנה מציאותית מלפני. המצב שלך כלפי בנים שונה מלפני שהגעת לפה.

 

לפני שהגעת לפה חשבת אולי תלכי למפגש מעורב?

יש משהו מושך במעורב פה.

הוא מדרון במובן מסויים.

הכל עניין של יחס.

אני חושב שאפשר לצאת מפה שלם.

אני נשאר פה במודע (ואולי זה חלק מהיצר, טוב חלאס. אני נשאר פה במודע)

טוב, צודק אחרי הכל.

 

ובכל זאת- אני לא עומדת לדבר על זה עם רב או מחנכת, זה מוזר מידי ואני דיי בטוחה שהם לא יבינו.

מותר לי לשאול איפה את לומדת?

וודאי, בכפר פינס.

וגרה בהר ברכה

אני גם מכיר את זה מקרוב.

 

למרות שאני חושב שיש גם שכלול שחשוב לעשות.

וזה לזכור שקשר טוב עם האדם הנכון ולימוד ממנו- זה נכס לכל החיים הרבה  יותר מכל הבגרויות גם יחד.

חוץ מזה שיש כל כך הרבה דברים שהפורומים האלו (עם כל הווירטואליות שבהם והכל) ממלאים בשבילי שאי אפשר לפתוח שזה כבר יותר מסובך.

 

נכון, ובכל זאת.

על אלו בדיוק דברתי ב"למה אני פה" אולי...

לכן הרשיתי לעצמי לכתוב את זה גם.

 

אז זו עיקר הבעיה וההתמכרות, לא העירוב פה, אולי גם.

גם במה שכתבת בתוכן.

 

אני חושב שיש פתרון שלא כולל לצאת מפה.

 

ולפעמים צריך להיות מספיק ענוים כדי לדעת שבסופו של דבר ההשתדלות צריכה להיות לפי מה שמצליח ולא לפי מה שנראה לנו יותר גדול.

 

הריני להמליץ לשנינו ולעוד שאר העולם.

פשוט יש רבנים שאם אקרא זה יעשה את הפעולה ההפוכה, יו נוו.

"לפעמים צריך להיות מספיק ענוים כדי לדעת שבסופו של דבר ההשתדלות צריכה להיות לפי מה שמצליח ולא לפי מה שנראה לנו יותר גדול."

 

הספר הוא משיחות הרב שמואל טל.

עריכת אחד התלמידים או ר"מ שם. ר' אהוביה משהו.

אממ טוב. ננסה אולי.

אותה תגובה.

 

פרויד מת, אגב.

ויש כל כך הרבה הפרכות לתיאוריה שלו.

כמה אנושיות

לך זה איכס
יש כאלה שלא אכפת להם

יש לי כאלה שמכורים לסמים

יש כאלה שמכורים לפורנו

יש כאלה שמכורים לסתם משהו אינפנטילי

יש כאלה שלא מתקלחים שבועיים

 

יש כאלה שרוצחים את הנשים שלהם ומתאבדים מול הילד

יש כאלה שאונסים

יש כאלה שמשאירים את הספר שלקחו על השולחן ומשאירים לתורן לסדר.

יש כאלה שעוקפים בתור.

יש כאלה שמספרים לשון הרע.

 

ולכל אלה לא אכפת.

אז מה?

 

אז זה לא איכס?

השותי לחוסר האכפתיות.

לדוגמאות שהבאת?

 

כילו, חוסר אכפתיות לאנס קצת שונה מחוסר אכפתיות לאנשימים שמדברים פה.

כן, גם אם זה נגד ההלכה.

כלומר ברור שהחומרה יותר גרועה ושצריך הרבה יותר תשומת לב ללא לפול בדבר קטן לבין לא ליפול בדבר גדול. ועדיין.

בשניהם צריך. יותר או פחות- בשניהם צריך. כשאני מדבר על מדד של כן ולא ולא של כמה- זה פחות בעיה להשוות, לא כן?

הדמגוגיה היא טובה ביסודה.

להזכיר לנו רע מהו.

כחלק מדיון שכלתני.

לעקוף בתור זה פחות גרוע.

גם להשאיר לתורן זה פחות גרוע.

לשאר- קשה לי להשוות.

אבל אני מזכיר שאביזרייהו דעריות זה (כמעט) יהרג ואל יעבור.

בקטע של אונס ורצח זה מזעזע ולהסתחבק עם בת זה בואי נאמר- פחות..

אני הבנתי שהזדעזעת מה"קשה לי להשוות" כאילו הבנת שבעיניי זה שקול.

אבל אני דברתי על קושי נפשי.

זה מזעזע וזה לא מדגדג לעמות, כמעט.

הוא כבר בפנים

מהחיות?

במצבי.

ואני בכ"ז אלך לשם לשבו"ש.

 

 

והלוואי.

נכון שינית את דעתך מאז?

שיניתי את איזו דעתי מאז מה?

מאז מה?

מאז...

 

שם.

 

(בואי נקרא לזה מאז שכתבת את זה במה בפח, כלומר בראיון עם עמירם.)

מזח שצילמצ שם מכל כיוון אפשרי

הר המור היא אחת מבין עשר בריאות שנבראו בערב שבת בין השמשות

סתם- ברור שהכתב.

לא מזיקין ולא כלום

אתה צריך לדעת לחלק בין אישי לנסיופ..

(באישי אם אתה רוצה)

סביב מה המשפט בתוכן נסוב?

שזה אני לא קיצוני כמוך אבל אני מסכים איתך לבין להגיב בנסיופ ששם לענד אם יש בעיה זה רק בגלל שזה מדרון חלקלק..

זה בריא בעיניך?

רק עכשיו ראיתי..

בענני התגובות פה טיפה מוגזמות..
אם לאנשים לא אכפת, אז מה אכפת לכם שהוא כתב? מה רע לכם שהוא משתף..?
נכון, אף אחד לא יצא פה בקטע רע וכו... אבל סתם צריך להשים לב למילים שלנו גם כשהן כתובות באינטרנט במקרה הזה. לרוב יש אדם מלא ברגשות ובדברים מאחורי המקלדת, ולרוב זה גם אדם ממש טוב!
אז בוא נשים לב למה שאנחנו אומרים ונקבל יפה אחד את השני😁😙😙😘
ערב צח אהובים

שאחריו מבינים שבנים זה לא יותר מבנים

ובנות זה לא יותר מבנות

והכל חוזר להיות שפוי ומאוזן ולא איכס

אשכרה.

קפוץ לי