אני חושב שהכוונה של הרב זצ"ל היא בעיקר לנושא של הצורך לחשוב בצורה רוחנית גדולה.

בהתחלה מבאר את הרע שבפחד - שהוא גם גורם להעצים כל רעה יותר ממה שהיא באמת, וגם גורם לפחד לעשות משהו להצלתו - שמא מי יודע איזה נזק יגרום. נמצא שבגלל הפחד המופרז, נופל ברעה.

אח"כ אומר, שהפחד הכי מזיק, הוא פחד המחשבה, שהוא פוגע דווקא באנשים היותר עדינים וגדולים בכשרונם השכלי - שמפחדים מי יודע לאיזה נזקים עלולה להביא אותם מחשבתם..

ומזה עובר לעם ישראל בכללותו. שהיסוד של המחשבה הגדולה של עם ישראל, זה לראות את כל המציאות, הרוחנית, הערכית והגשמית, במבט כולל. איך הכל זה הופעה של אור ה', של החִיוּת האלוקית.

וזו מחשבה שתמיד צריך להעמיק בה, להרחיב אותה - ודווקא כשעוסקים בה, אז מתגלה לעם ישראל גודל הרוח שלו, רוחב המבט שלו - וזה נותן לו גבורה ושמחה. 

ביחוד צריכים לעסוק בכך אנשים גדולים בכשרון של חוכמה, של מוסר ושל קדושה. כמה שהם מעמיקים יותר בדעת ה' (יש בהמשך של ספר "עקבי הצאן", מאמר "דעת אלוקים", ששם בעצם הרב מבאר את התפיסה הזו, המבט הזה) - כך הם נותנים כח לעצמם ולכלל, כח שנצרך במיוחד בעת שעם ישראל חוזר לחיות חיים של אומה בארץ. זה נותן את המרץ לפעולות גדולות של הכלל, את השמחה, את הערכים של החיים, ואת הכרת ערכו.

אבל הגלות הממושכת, גרמה לפחד מחשבתי. פחד מלחשוב דברים רוחניים-אמוניים גדולים. פחד דמיוני - כאילו אם יעסוק במחשבות רוחניות אמוניות, זה יזיק לאמונה... וממילא זה גם החליש את הכח הכללי - כי עיקר כחו של עם ישראל, בא מתוך הגבורה שמחיבור לה' - וגבורה כזו אינה באה בלי דעה רוחנית-אמונית רחבה.

ואומר הרב, שהחוצפה של עקבתא דמשיחא, אע"פ שהיא גבורה שפלה, מתוך בלבול חיצוני - לא כמו הגבורה העליונה, שבאה מעשירות פנימית של הנשמה והכרתה את צדקתה - מכל מקום המגמה הפנימית של זה, היא לאפשר להארה הרוחנית הגדולה שמתאימה לתקופה הזו, להופיע בלי עיכוב של הפחדים המחשבתיים. לכן קודם יש תנועה של הסרת הפחד - אח"כ נלקחמזה הצד הטוב, שלא לפחד מהגודל הרוחני שיש בתוכֵנו, וטז הגבורה משרתת את הקדושה, והמחשבה הרוחנית הגדולה פורחת.

[הרעיון הזה - שהיסוד של הישועה בתקופתנו, הוא ע"י גודל של תפיסה אמונית, דעת ה', ושזה נותן את הכח האמיתי לתחיית האומה - הוא נמצא בהרבה מקומות אצל הרב. ויסודו מובא אצלו גם מספר הזהר שבגלל שיטעמו בני ישראל מעץ החיים - שזה ספר הזהר - יצאו מהגלות ברחמים (בתרגום לעברית). מבאר את זה בסוף אורות התחיה]

שישנו פחד לא רציונלי, פחד שאדם מדמיין כל דבר לא טוב, כביכול הפחד הוא ישות בפני עצמה שמטילה מורא על האדם, עצם זה שקיים ברקע רגש שנקרא 'פחד' - זה עצמו גורם לפחד, האדם מפחד מהפחד, הפחד מפחיד אותו וכו', והוא אומר שהחוצפא של עקבתא דמשיחא היא אמנם רעה, אבל היא לפחות נלחמת בפחד הלא רציונלי (נניח אם בגלות היה לעם ישראל 'דימוי עצמי נמוך' או משהו כזה), יחד עם זה שהיא נלחמת גם בפחד הרציונלי, ובגלל שהיא נלחמת גם בפחד הלא רציונלי - אז יש לה לפחות צד טוב. כך אומר הרב קוק במאמר.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.