תסלחי לי

אבל תתייחסי יפה לאנשים זה לא ככה , זה ממש זלזול איך שדיברת

את מושלמת הא?? זה לא נגמר בזה היום הוא מתעצבן על זה מחר על משהו אחר מותר להתעצבן וזה קורה לכולם צריך לדעת איך להתנהג גם כשמתעצבנים ואיך ממשיכים הלאה , הוא מכיר את אשתו ויודע שהיא לא ספץ בלוחות זמנים וחוץ מזה היא התקשרה לשאול מה לעשות הוא אמר שיסתדר אם הוא פספס את האוטובוס סימן שגם הוא לא משהו בלוחות זמנים, אני מת על אנשים תותחים שלא טועים אף פעם

אבל הוא לא "התעצבן כ"כ" אלא לא דיבר על זה. די אופייני לאיש שמשהו הרגיז אותו, ומעדיף שהעניינים ירגעו.

כשאת "הוצאת" ממנו התייחסות, אמר מה זה לפי דעתו. גם בקצרה. אלא שאת, שהרגשת "אשמה" כבר בנסיעה, ומתוחה מהתרעומת שלו - התאכזבת שלא התפייס על המקום... זה קורה.

אל תצפי שמיד לאחר מעשה, שהסתיים כך, הוא יעסוק בהבנת הקושי.

חכי קצת - יפה שהכנת ארוחה וכו' והשתדלת לייצר אוירה טובה - ויותר מאוחר תנסי להגיע ל"משוואה" שאת עושה כמיטב יכולתך שהוא לא ייפגע מזה, והוא עושה כמיטב יכולתו לא להתרגז כשכבר קורה..

אז נגיד שהיא באמת לא בסדר בקטע הזה, אוקי, פישלה. קורה. 

מובן למה הבעל כעס והתעצבן (אם כי התגובה היא קצת חזקה מדי, לדעתי). 

אבל מפה ועד לקרוא לה "אנוכית"?

אפשר באותה מידה להאשים אותו שהוא לא אחראי כי הוא פספס את האוטובוס...

לכל אדם, ובכל זוגיות, ולכל אחד בזוגיות-  יש חולשות ויש פעמים שהוא מתרשל בדברים מסוימים. 

אז לכל אחד מהצדדים יש עבודה פנימית-

לאדם שפישל לנסות לעבוד על עצמו במקומות החלשים שלו ולנסות לשפר אותם להבא,

ולבן הזוג שלו יש עבודה בלהכיל, לקבל, לקחת בפרופורציה ובהבנה, ברוח טובה.

ולפותחת-

כשיש פעמים שבאמת יש תאקל רציני, וכתוצאה מכך נוצר ריב וכעס-

לדעתי תתני לבעלך את המקום שלו להרגע. 

לנסות לפייס בארוחת ערב או כל דרך אחרת, בצורה שקטה. 

אחר כך, כשנינוחים יותר, אפשר לבוא ולדבר.

כי נשמע שהיתה פשוט אי הבנה, ושבעלך מצד אחד נפגע מאוד, מצד שני הגיב בצורה די בוטה. 

להסביר את מה שהיה, להתנצל אם צריך,

אבל גם לדבר על התגובה שלו, ואיך את מרגישה עם זה. 

ולנסות לראות איך להבא אפשר לעשות את הדברים אחרת.

בהצלחה

כתבתי בערך כמוך 

זה דבר לא קל בכלל , תנסי לדבר איתו לא בזמן שהוא כועס עוד כמה ימים כשהכל רגוע תתפסי זמן שהכל סבבה ותנסי לדבר לשמוע למה הוא כל כך כעס,  יש אנשים שלא בקלות נפתחים ולא בקלות מדברים ומסבירים (אישתי למשל) צריך כמה שיותר תקשורת בין בני זוג כמה שיותר צריך לחשוב יחד מה עושים פעם אחרת במקרה כזה, ככה אני חושב, לומר לך שזה קל זה לא אני עד היום בתאקלים מטורפים עם אישתי על כל מיני דברים ואני לא יודע מה לעשות אני נלחם בשביל השלום בית אבל לא תמיד זה הולך, אם את רואה שאת לא מצליחה תתיעצי עם אנשים שמבינים בתחום אני לא התייעצתי עד היום ואני מצטער על זה 

שיהיה הרבה הצלחה 

אושר שלום בית ושה' יתן בניכם אהבה ואחווה שלום ורעות

את יודעת שיש לך בעיה עם ניהול זמן. הכעס שלו מאד מובן

נשמע שיש לכם קשר טוב , שאת עובדת על עצמך והשתפרת הרבה - וזה ראוי מאד להערכה. נשמע שהוא מנסה לבוא לקראתך - למשל בדוגמא שהבאת, זה שהוא אמר שהוא יסתדר אני רואה בזה שהיה רצון טוב מצידו לבוא לקראתך. אבל טבעי שלא היה לו קל לומר את זה וכשזה לא הסתדר בסוף, פקע בו משהו. וזה מאד מאד מובן

חבל שתגדירי לעצמך את זה כהתעללות, את מקשה על עצמך להתמודד עם זה. להפך, קבלי את זה כתגובה טבעית. נסי לשים את עצמך במקומו לו המצב היה הפוך, מן הסתם גם לך היה קשה עם זה. זה לא מוריד מערכך. להפך - את ראויה להערכה גדולה על המודעות, לקיחת האחריות לחלקך בעניין והעבודה העצמית שלך.

נסי להבין אותו (גם אם לא להצדיק את ההתנהגות) לשחרר, לתת לו להירגע. הוא צריך את הזמן שלו.

אח"כ נסו שוב לדבר על זה ולהתפייס.

וכל אחד ימשיך עם העבודה (המעוררת הערכה ממש) שלו - את תמשיכי לעבוד על זה והוא ימשיך לבוא לקראתך ולעזור לך

ובעז"ה תמשיכו להתקדם ולהתקדם

אולי כדאי לך לשקול איזה קאוצ'ינג פרטני בשבילך או משהו בסגנון בשביל לעבוד על הנושא של ניהול הזמן.

אני מבין אותך מאוד..

א. אין הצדקה לכעס. שיפסיקו לבלבל אותך פה שזה בסדר שהוא כועס. זה לא. ויש לו בעיה במידות. גם אם עכשיו החרבת את העולם - אין לו זכות לכעוס עלייך. תבהירי לו את זה. אני מניח שציפית לתגובות תומכות וראית שכולן פה כתבו נגדך.. יכול להיות - כי באמת את גם לא בסדר. אבל שלא יגידו לך שטויות - אין רשות לאף אדם לכעוס, אלא אם כן זה למטרת חינוך של ילד וגם אז זה רק "מראה" עצמו כועס. בעל שחושב שמותר לו להוציא עלייך כעס הוא טועה, ואת צריכה לשבת איתו ולדבר על מה שהכעס הזה יוצר בבית.

הוא אמר לך שהוא יסתדר? אז שיקח את מלוא האחריות על כך. אדם לא יכול להגיד לאשתו "בסדר, הכל טוב" ואז לרתוח עליה. איזה מן התנהגות זו? אם הוא לא יודע אם הוא מסוגל להבליג ולהתאפק בשבילך אז שיגיד לך מיידית שהוא כועס. מה שווה שהוא מתחשב בך באותו הרגע ואז מתנהג כמו ילד קטן וכועס עלייך בהמשך. אם הוא קיבל את זה שאת מאחרת - שידע להגיב בהמשך באותו איפוק. לתת לאדם לגיטימציה להמשיך ואז לכעוס עליו - זה חוסר תקשורת. תדברו על העניין הזה, כמובן, בעדינות רבה ובלי לציין מי אשם ובמה אשם. לדבר על כך שאם מישהו מרגיש תחושה - מייד שיודיע לצד השני ושלא יפתח את זה בלב לכעס ועצבים ותסכול.

ב. הוא יודע שיש לך בעיה בתכנון זמן - תעבדו על זה ביחד!

אני קורא פה שאנשים אומרים - זה בעיה שלך, זה אשמתך. סליחה, כל בעיה באיש/ה נשואים זה בעיה לשני הצדדים. ולכן גם הפיתרון הוא כפול. זה לא עובד להעניש אותך ולתת לך להישאר בצער שלך. הוא צריך להכיר בזה שאת אוהבת אותו ואת בן אדם ועושה טעויות. ואם קרה, אפילו אלף פעם שטעית - הוא צריך לדעת להגיב אחרת מאיך שהוא מגיב. שידבר איתך. שיגיב לך בעדינות לפני הכל. ואם הכעס (גיהנום) שולט בו כל כך שהוא מתאכזר ולא מסוגל להגיב בנחמדות - תרגיעי אותו את. את יודעת מה יגרום לו להירגע! אז לא תמיד אפשר לדבר באותו היום כשיש כעס, אז למחרת כשהוא מגיע לבית - יושבים ביחד ופשוט מדברים על מה שהיה, כשכמובן מתחילים מהתנצלות שלך - והדבר הכי הכי חשוב - קבלת אחריות וצעד אחד קטן שאת יכולה לשפר בך, כדי למנוע מזה לקרות. או הסכמה משותפת על דרך להתבטא בצורה נכונה אחד עם השני אפילו בטלפון, כדי למנוע אי הבנות וכעסים מיותרים.

שניכם אשמים פה, בעלך הוא לא מפלצת מתעללת שפורצת מאדם נחמד בפתאומיות. הוא מגיב בכעס (שזה גם תוצאה של רגישות גבוהה) כי ככה הוא מתמודד עם קשיים. זה אומר שהוא מאוד לא בסדר בתחום הזה. ולכן, גם עלייך מוטל לעזור לו, ואם את רגישה מספיק - לדעת שאם הוא צריך משהו מסוים וזה יגרום לו לצאת מהכלים אבל הוא בא לקראתך - אל תעמידי אותו בנסיון הזה לחינם. תוותרי על הרצון שלך - ותני לו את הרכב. בסוף שניכם תצאו מורווחים מזה.

נקודות מבט שונות.

אצלך, זה "קושי בתכנון זמן".

מבחינתו, בהיות שאת כותבת שזה חוזר שוב ושוב - אז הוא כנראה רואה את זה כניצול ה"רחמנות" שלו. דהיינו: את מתקשרת מרחוק, אחרי שהתעכבת, "האם לחזור למרות הנסיעה הארוכה"... נו, מה הוא יכול להגיד..

אומר ש"יסתדר", וכשרואה שהפסיד את העבודה (שבשבילו כנראה זה חשוב, וגם השם שלו שָם), אז מתרעם על התופעה, שלפי דברייך חוזרת על עצמה. יתכן שמבחינתו, לא היית צריכה לשאול אותו, וכך לגלגל את הענין אליו, אלא לחזור מיד ביוזמתך, כאשר ההתעכבות היתה בגללך, כדברייך. בפרט אם זו תופעה חוזרת ונשנית.

אז נכון שבאופן אידיאלי, טוב שאף אחד לא יכעס, והוא ידבר איתך על איך לעזור בהתארגנות בזמן, וכו'.

וגם באופן אידיאלי, שלא יהיה דבר כזה שהוא מפסיד עבודה שלו כי לא התארגנת עם הזמנים.

אבל המציאות למעשה אינה בדיוק כך.

את מתארת באריכות את נקודת מבטך, איך הגעת סחוטה אחרי נסיעה מתישה, האכלת את התינוק, חשבת איך לפייס אותו, סידרת את הבית בעודך עייפה וכו'..

אבל מה שהוא ראה, זה שאת בבית אחרי שהגעת עם הרכב, הוא הפסיד עבודה אחת ונסע וחזר באוטובוס, כנראה, לַשניה. בכל זאת לא אומר כלום כשמגיע, מתאפק. אבל כשאת "מוציאה" ממנו את זה, מסביר בקצרה את התרעומת, את מגלגלת אליו שאת "צריכה את עזרתו" בכך, והוא אינו מוכן להמשיך והולך.

שוב, זה טוב שהאחד יקבל את "חסרונות" השני, ואם לך קשה עם תכנון זמן, הכי טוב לקבל את זה כעובדה ולא לעשות מזה ענין, תוך נסיונות לשפר באופן מעשי.

אבל קשה לדרוש דבר כזה, כשהשני הוא זה שמתבקש לשאת בתוצאה.

גם התגובה שלו, שלא רצה להמשיך לדבר, זה די אופייני. הוא איש, את אשה. מבחינתך, בוא נדבר, וכך הענין כאילו "נפתר" עד הפעם הבאה. מבחינתו, מה שהיה היה, אמר את שלו, לא רוצה עוד להצטרך גם להאריך בזה, ועוד שתהיה בסוף תחושה כאילו לא קרה כלום (ואז מבחינתו, כנראה, זה אומר שזה יקרה שוב).

אז אין כאן "התעללות". יש אי נעימות, של מצד אחד בעיה שמשבשת סדרים. ומצד שני, קושי לנהוג ב"מידת חסידות" ולומר - יהיה מה שיהיה, אני לא כועס עליה...

מה שאולי כדאי לעשות, זה שאת תקחי על עצמך, שמה שנוגע לבעיית ההתארגנות בזמנים שלך, את לוקחת על עצמך ככל האפשר את התוצאות. כלומר, מקרה כמו היום, את לא שואלת את דעתו, אלא חוזרת.. כפי שסוכם מראש.

זה, עד שהמצב יתאזן. ואז באמת לא נורא אם קורה אחת ל.. ומתקשרים האם יוכל להסתדר או שתחזרי.

אם תחליטי כך, תוכלי לשוחח איתו בזמן רגוע - ולומר שאת החלטת לקחת על עצמך כמה שאפשר שתוצאות ה"תכונה" הזו לא יבואו על חשבונו - ושאת מבקשת שהוא מצידו, ישתדל להבין שאת ככה, ולא לכעוס כאשר בכל זאת נתקל בתוצאה של אי הסדר בזמנים.

יש להניח, שאם הוא איש טוב, יוכל גם כן לעבוד על עצמו, שלא לכעוס כאשר רואה שאת עושה כמיטב יכולתך. ואז לא תהיה לו תחושה שהוא "מרומה" (מתקשרת לשאול אותי מה לעשות, האם לחזור... מה אומַר לה..  מניח שזו היתה התחושה, כנראה)

לא צריך פה להכין ארוחת פיוס, עצם זה שאת מכינה וכו זה אומר שאת מרגישה שעשית משהוא לא טוב.

הוא הסכים שתאחרי ואח"כ בעצם קלט שזה שוב נופל עליו. אז המתחיל במצווה אומרים לו גמור.. הסכים שיקבל כבר את כל השכר על ההסכמה

וכן תלמדי שיש דברים בחיים שאם זה יביא עצבים וכעס לשני לא לעשות, ז"א השאלה אם זה מלא דברים או קצת.

נגיד (זה ממש המצאה ולא דוגמא אמתית )אם הגעתי למסקנה אחרי כמה שנים שאחרי עבודה לפעמים בא לי לקפוץ להורים שלי אבל מה שקורה אח"כ אני מאחרת ואז בעלי מתעצבן. אז אני כבר לא עושה את זה!

אני כבר לא מתקשרת אפילו לבקש!!! אפילו יותר מכך לפעמים בעלי יציע לי הרבה זמן לא הלכת להורים שלך את לא רוצה ללכת? (ואני נלחמת בעצמי!!! ואומרת היום לא מתאים לי, אפילו לא אומרת לו שהסיבה היא בכלל שזה יביא עצבים! כי כבר היו פעמים שאמרתי שזה יביא עצבים וזה לא עזר )

 אם אתקשר אז הוא יגיד טוב בסדר, כי לא רוצה למנוע ממני ללכת להורים אבל אח"כ מי שמפסיד זאת אני כי הוא לא מצליח להתגבר על הכעס בעקבות מה שנוצר מכך.

לכן למדתי ללכת בזמנים אחרים.... נגיד להשכיב את הילדים וללכת אליהם, נכון שהילדים מפסידים. אבל כרגע אני חושבת על עצמי שבא לי להיות שם . ואם אלך אחה"צ עם הילדים אז זה יגרום לעצבים.

תנסי את הדברים האלו שאת עושה אחרי העבודה לא לעשות עם הרכב, או באוטובוס או עם חברה או בזמן אחר שהוא ישמור על התינוק. אפילו שהוא נדיב באותו רגע אבל זה לא תואם את המציאות אח"כ וזה לא שווה את זה

היי מה שלומך?

נשמע קשה, את מצידך בתמימות מתקשה והוא לוקח את זה בחוסר פרופורציה.

אם שנייה נתיישב ונחשוב- זה לא הגיוני שבנאדם "יאבד את הדעת" מדברים שקורים. לא משנה כמה הם מפתיעים או לא הוגנים.

הוא כועס, זועם, עד כדי חוסר יכולת לתקשר? הזוי..

נשמע הזוי.. אבל לא כ"כ. 

כשבנאדם כועס כ"כ הוא משליך את מה שקרה לו על דברים אחרים שהוא חושב, מאמין וחי אותם.. כלומר, זה נוגע לו בנקודה רגישה, מזכיר לו בעיות שלו עצמו שלא קשורות לבנאדם האחר.

אז קודם כל, תירגעי.

זה לא את, זה הוא.

עם כל הכאב...

בעניין הקושי הספציפי שלו, לעניות דעתי, רשלנות כזו (כמו איחורים, בעיות קשב וריכוז באחר וכו'..), בד"כ מפריעה לאנשים בגלל שהם חושבים שלא מתייחסים אליהם מספיק, שלא מספיק אכפת לאנשים מהם ומהזמן שלהם..

ממה שסיפרת נשמע לי שזה הכעס שלו.

הוא חושב שלא מספיק אכפת לך ממנו כדי לבוא ולתת לו בזמן את הרכב לעבודה.

צריך להבין שפה הוא לא מבין ולא רואה את הקושי שלך, הוא קולט את זה לפי "הנפש שלו".

מבחינתו- את מרמה אותו כשאת מתקשרת ומתייעצת ושואלת ואומרת שאת רוצה לבוא.

הרי את לא. את ממשיכה להתרשל, ואת לא מתאמצת בשבילו מספיק כדי להפסיק עם הרשלנות הזו.

את לא רואה אותו.

שמה עליו פס.

"להתרשל" מבחינתו שווה ל-"לזרוק"\"לא להתאמץ". וכשלא מתאמצים בשבילי מספיק זה כואב. 

ועוד הבנאדם שהכי קרוב אלי? אז אולי אני באמת לא שווה מאמץ? לא שווה כלום? הרגשה לא נעימה..והוא הולך איתה כל היום. 

לפי מה שכתבת והסברת פה נראה שהיה לך מאד אכפת, אבל אולי בתכלס את צריכה להראות לו את זה יותר.

חשוב להראות לו שהוא חשוב, שאת מעריכה אותו מאד.

להגיד לו - "אתה חשוב לי, ויקר לי" כל הזמן!.

"הרשלנות שלי לא קשורה אליך"

ולהזכיר לו שהוא אהוב וחשוב-חשוב-חשוב לך מאד, ואפילו לפרט ולהזכיר לו גם למה.

פשוט להגדיל אותו ולהרים אותו ולפרגן לו כל הזמן..

מצחיק, נשמע כמו להתייחס לילד. אבל זה ממש ככה. זה הילד שבו. 

(זה נמצא אצל הרבה אנשים אבל מאד חזק אצל אנשים שגדלו בבתים ביקורתיים)

תיאוריה שלמה, אבל זה עלה לי חזק כשקראתי אותך.

גם אם זה לא נכון העדפתי לשלוח .

בהצלחה נשמה!

מאבק עם ביקורתיות לצערי לא נגמר בקלות. צריך הרבה לעטוף ולאהוב. זה לא פשוט בשבילך.. שולחת חיבוק

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

היא דרך לברוח מהמהות.

איני טוען שצריך לשכוח לגמרי, גם חז"ל המליצו על לשון נקיה, אבל כשצריך בהירות למעשה, משתמשים בלשון קצרה.

הרבה פעמים מחליפים מושג כי נדבקו בו קונוטציות שליליות ואז מתברר שמהר מאוד כל ההקשרים שהיו ל'פקידות הסעד' דבקו ב'פקידות הרווחה', אסור להגיד 'מפגרים', אז מדברים על 'צרכים מיוחדים' ואז "הילדים מבית הספר ממול צועקים בלעג צרכים מיוחדים' והילדים מתלחשים במבוכה "סבתא אמרה בית שימוש"...

ראוי לדבר יפה, אבל יותר חשוב בהרבה לעזור לאנשים. אם מטפל זוגי יכול להציל בתים בישראל, חבל להתבחבש בשאלת הקונוטציות מהביטוי.

אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.

בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.

לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.

אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').

(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.

וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)

ואין שום סתירה בין חשיבה זוגית להבנה שמי מהם צריך טיפול מאיזו סיבה.

שאתה מתגורר בה. יש בייעוץ לפעמים במחירים מוזלים. יש גם דרך קופות החולים ייעוץ אישי של פסיכותרפיסט בחינם (מאוחדת) ופסיכולוג (166 שח). לפעמים ייעוץ אישי גם יכול לעזור. בהצלחה