תסלחי לי

אבל תתייחסי יפה לאנשים זה לא ככה , זה ממש זלזול איך שדיברת

את מושלמת הא?? זה לא נגמר בזה היום הוא מתעצבן על זה מחר על משהו אחר מותר להתעצבן וזה קורה לכולם צריך לדעת איך להתנהג גם כשמתעצבנים ואיך ממשיכים הלאה , הוא מכיר את אשתו ויודע שהיא לא ספץ בלוחות זמנים וחוץ מזה היא התקשרה לשאול מה לעשות הוא אמר שיסתדר אם הוא פספס את האוטובוס סימן שגם הוא לא משהו בלוחות זמנים, אני מת על אנשים תותחים שלא טועים אף פעם

אבל הוא לא "התעצבן כ"כ" אלא לא דיבר על זה. די אופייני לאיש שמשהו הרגיז אותו, ומעדיף שהעניינים ירגעו.

כשאת "הוצאת" ממנו התייחסות, אמר מה זה לפי דעתו. גם בקצרה. אלא שאת, שהרגשת "אשמה" כבר בנסיעה, ומתוחה מהתרעומת שלו - התאכזבת שלא התפייס על המקום... זה קורה.

אל תצפי שמיד לאחר מעשה, שהסתיים כך, הוא יעסוק בהבנת הקושי.

חכי קצת - יפה שהכנת ארוחה וכו' והשתדלת לייצר אוירה טובה - ויותר מאוחר תנסי להגיע ל"משוואה" שאת עושה כמיטב יכולתך שהוא לא ייפגע מזה, והוא עושה כמיטב יכולתו לא להתרגז כשכבר קורה..

אז נגיד שהיא באמת לא בסדר בקטע הזה, אוקי, פישלה. קורה. 

מובן למה הבעל כעס והתעצבן (אם כי התגובה היא קצת חזקה מדי, לדעתי). 

אבל מפה ועד לקרוא לה "אנוכית"?

אפשר באותה מידה להאשים אותו שהוא לא אחראי כי הוא פספס את האוטובוס...

לכל אדם, ובכל זוגיות, ולכל אחד בזוגיות-  יש חולשות ויש פעמים שהוא מתרשל בדברים מסוימים. 

אז לכל אחד מהצדדים יש עבודה פנימית-

לאדם שפישל לנסות לעבוד על עצמו במקומות החלשים שלו ולנסות לשפר אותם להבא,

ולבן הזוג שלו יש עבודה בלהכיל, לקבל, לקחת בפרופורציה ובהבנה, ברוח טובה.

ולפותחת-

כשיש פעמים שבאמת יש תאקל רציני, וכתוצאה מכך נוצר ריב וכעס-

לדעתי תתני לבעלך את המקום שלו להרגע. 

לנסות לפייס בארוחת ערב או כל דרך אחרת, בצורה שקטה. 

אחר כך, כשנינוחים יותר, אפשר לבוא ולדבר.

כי נשמע שהיתה פשוט אי הבנה, ושבעלך מצד אחד נפגע מאוד, מצד שני הגיב בצורה די בוטה. 

להסביר את מה שהיה, להתנצל אם צריך,

אבל גם לדבר על התגובה שלו, ואיך את מרגישה עם זה. 

ולנסות לראות איך להבא אפשר לעשות את הדברים אחרת.

בהצלחה

כתבתי בערך כמוך 

זה דבר לא קל בכלל , תנסי לדבר איתו לא בזמן שהוא כועס עוד כמה ימים כשהכל רגוע תתפסי זמן שהכל סבבה ותנסי לדבר לשמוע למה הוא כל כך כעס,  יש אנשים שלא בקלות נפתחים ולא בקלות מדברים ומסבירים (אישתי למשל) צריך כמה שיותר תקשורת בין בני זוג כמה שיותר צריך לחשוב יחד מה עושים פעם אחרת במקרה כזה, ככה אני חושב, לומר לך שזה קל זה לא אני עד היום בתאקלים מטורפים עם אישתי על כל מיני דברים ואני לא יודע מה לעשות אני נלחם בשביל השלום בית אבל לא תמיד זה הולך, אם את רואה שאת לא מצליחה תתיעצי עם אנשים שמבינים בתחום אני לא התייעצתי עד היום ואני מצטער על זה 

שיהיה הרבה הצלחה 

אושר שלום בית ושה' יתן בניכם אהבה ואחווה שלום ורעות

את יודעת שיש לך בעיה עם ניהול זמן. הכעס שלו מאד מובן

נשמע שיש לכם קשר טוב , שאת עובדת על עצמך והשתפרת הרבה - וזה ראוי מאד להערכה. נשמע שהוא מנסה לבוא לקראתך - למשל בדוגמא שהבאת, זה שהוא אמר שהוא יסתדר אני רואה בזה שהיה רצון טוב מצידו לבוא לקראתך. אבל טבעי שלא היה לו קל לומר את זה וכשזה לא הסתדר בסוף, פקע בו משהו. וזה מאד מאד מובן

חבל שתגדירי לעצמך את זה כהתעללות, את מקשה על עצמך להתמודד עם זה. להפך, קבלי את זה כתגובה טבעית. נסי לשים את עצמך במקומו לו המצב היה הפוך, מן הסתם גם לך היה קשה עם זה. זה לא מוריד מערכך. להפך - את ראויה להערכה גדולה על המודעות, לקיחת האחריות לחלקך בעניין והעבודה העצמית שלך.

נסי להבין אותו (גם אם לא להצדיק את ההתנהגות) לשחרר, לתת לו להירגע. הוא צריך את הזמן שלו.

אח"כ נסו שוב לדבר על זה ולהתפייס.

וכל אחד ימשיך עם העבודה (המעוררת הערכה ממש) שלו - את תמשיכי לעבוד על זה והוא ימשיך לבוא לקראתך ולעזור לך

ובעז"ה תמשיכו להתקדם ולהתקדם

אולי כדאי לך לשקול איזה קאוצ'ינג פרטני בשבילך או משהו בסגנון בשביל לעבוד על הנושא של ניהול הזמן.

אני מבין אותך מאוד..

א. אין הצדקה לכעס. שיפסיקו לבלבל אותך פה שזה בסדר שהוא כועס. זה לא. ויש לו בעיה במידות. גם אם עכשיו החרבת את העולם - אין לו זכות לכעוס עלייך. תבהירי לו את זה. אני מניח שציפית לתגובות תומכות וראית שכולן פה כתבו נגדך.. יכול להיות - כי באמת את גם לא בסדר. אבל שלא יגידו לך שטויות - אין רשות לאף אדם לכעוס, אלא אם כן זה למטרת חינוך של ילד וגם אז זה רק "מראה" עצמו כועס. בעל שחושב שמותר לו להוציא עלייך כעס הוא טועה, ואת צריכה לשבת איתו ולדבר על מה שהכעס הזה יוצר בבית.

הוא אמר לך שהוא יסתדר? אז שיקח את מלוא האחריות על כך. אדם לא יכול להגיד לאשתו "בסדר, הכל טוב" ואז לרתוח עליה. איזה מן התנהגות זו? אם הוא לא יודע אם הוא מסוגל להבליג ולהתאפק בשבילך אז שיגיד לך מיידית שהוא כועס. מה שווה שהוא מתחשב בך באותו הרגע ואז מתנהג כמו ילד קטן וכועס עלייך בהמשך. אם הוא קיבל את זה שאת מאחרת - שידע להגיב בהמשך באותו איפוק. לתת לאדם לגיטימציה להמשיך ואז לכעוס עליו - זה חוסר תקשורת. תדברו על העניין הזה, כמובן, בעדינות רבה ובלי לציין מי אשם ובמה אשם. לדבר על כך שאם מישהו מרגיש תחושה - מייד שיודיע לצד השני ושלא יפתח את זה בלב לכעס ועצבים ותסכול.

ב. הוא יודע שיש לך בעיה בתכנון זמן - תעבדו על זה ביחד!

אני קורא פה שאנשים אומרים - זה בעיה שלך, זה אשמתך. סליחה, כל בעיה באיש/ה נשואים זה בעיה לשני הצדדים. ולכן גם הפיתרון הוא כפול. זה לא עובד להעניש אותך ולתת לך להישאר בצער שלך. הוא צריך להכיר בזה שאת אוהבת אותו ואת בן אדם ועושה טעויות. ואם קרה, אפילו אלף פעם שטעית - הוא צריך לדעת להגיב אחרת מאיך שהוא מגיב. שידבר איתך. שיגיב לך בעדינות לפני הכל. ואם הכעס (גיהנום) שולט בו כל כך שהוא מתאכזר ולא מסוגל להגיב בנחמדות - תרגיעי אותו את. את יודעת מה יגרום לו להירגע! אז לא תמיד אפשר לדבר באותו היום כשיש כעס, אז למחרת כשהוא מגיע לבית - יושבים ביחד ופשוט מדברים על מה שהיה, כשכמובן מתחילים מהתנצלות שלך - והדבר הכי הכי חשוב - קבלת אחריות וצעד אחד קטן שאת יכולה לשפר בך, כדי למנוע מזה לקרות. או הסכמה משותפת על דרך להתבטא בצורה נכונה אחד עם השני אפילו בטלפון, כדי למנוע אי הבנות וכעסים מיותרים.

שניכם אשמים פה, בעלך הוא לא מפלצת מתעללת שפורצת מאדם נחמד בפתאומיות. הוא מגיב בכעס (שזה גם תוצאה של רגישות גבוהה) כי ככה הוא מתמודד עם קשיים. זה אומר שהוא מאוד לא בסדר בתחום הזה. ולכן, גם עלייך מוטל לעזור לו, ואם את רגישה מספיק - לדעת שאם הוא צריך משהו מסוים וזה יגרום לו לצאת מהכלים אבל הוא בא לקראתך - אל תעמידי אותו בנסיון הזה לחינם. תוותרי על הרצון שלך - ותני לו את הרכב. בסוף שניכם תצאו מורווחים מזה.

נקודות מבט שונות.

אצלך, זה "קושי בתכנון זמן".

מבחינתו, בהיות שאת כותבת שזה חוזר שוב ושוב - אז הוא כנראה רואה את זה כניצול ה"רחמנות" שלו. דהיינו: את מתקשרת מרחוק, אחרי שהתעכבת, "האם לחזור למרות הנסיעה הארוכה"... נו, מה הוא יכול להגיד..

אומר ש"יסתדר", וכשרואה שהפסיד את העבודה (שבשבילו כנראה זה חשוב, וגם השם שלו שָם), אז מתרעם על התופעה, שלפי דברייך חוזרת על עצמה. יתכן שמבחינתו, לא היית צריכה לשאול אותו, וכך לגלגל את הענין אליו, אלא לחזור מיד ביוזמתך, כאשר ההתעכבות היתה בגללך, כדברייך. בפרט אם זו תופעה חוזרת ונשנית.

אז נכון שבאופן אידיאלי, טוב שאף אחד לא יכעס, והוא ידבר איתך על איך לעזור בהתארגנות בזמן, וכו'.

וגם באופן אידיאלי, שלא יהיה דבר כזה שהוא מפסיד עבודה שלו כי לא התארגנת עם הזמנים.

אבל המציאות למעשה אינה בדיוק כך.

את מתארת באריכות את נקודת מבטך, איך הגעת סחוטה אחרי נסיעה מתישה, האכלת את התינוק, חשבת איך לפייס אותו, סידרת את הבית בעודך עייפה וכו'..

אבל מה שהוא ראה, זה שאת בבית אחרי שהגעת עם הרכב, הוא הפסיד עבודה אחת ונסע וחזר באוטובוס, כנראה, לַשניה. בכל זאת לא אומר כלום כשמגיע, מתאפק. אבל כשאת "מוציאה" ממנו את זה, מסביר בקצרה את התרעומת, את מגלגלת אליו שאת "צריכה את עזרתו" בכך, והוא אינו מוכן להמשיך והולך.

שוב, זה טוב שהאחד יקבל את "חסרונות" השני, ואם לך קשה עם תכנון זמן, הכי טוב לקבל את זה כעובדה ולא לעשות מזה ענין, תוך נסיונות לשפר באופן מעשי.

אבל קשה לדרוש דבר כזה, כשהשני הוא זה שמתבקש לשאת בתוצאה.

גם התגובה שלו, שלא רצה להמשיך לדבר, זה די אופייני. הוא איש, את אשה. מבחינתך, בוא נדבר, וכך הענין כאילו "נפתר" עד הפעם הבאה. מבחינתו, מה שהיה היה, אמר את שלו, לא רוצה עוד להצטרך גם להאריך בזה, ועוד שתהיה בסוף תחושה כאילו לא קרה כלום (ואז מבחינתו, כנראה, זה אומר שזה יקרה שוב).

אז אין כאן "התעללות". יש אי נעימות, של מצד אחד בעיה שמשבשת סדרים. ומצד שני, קושי לנהוג ב"מידת חסידות" ולומר - יהיה מה שיהיה, אני לא כועס עליה...

מה שאולי כדאי לעשות, זה שאת תקחי על עצמך, שמה שנוגע לבעיית ההתארגנות בזמנים שלך, את לוקחת על עצמך ככל האפשר את התוצאות. כלומר, מקרה כמו היום, את לא שואלת את דעתו, אלא חוזרת.. כפי שסוכם מראש.

זה, עד שהמצב יתאזן. ואז באמת לא נורא אם קורה אחת ל.. ומתקשרים האם יוכל להסתדר או שתחזרי.

אם תחליטי כך, תוכלי לשוחח איתו בזמן רגוע - ולומר שאת החלטת לקחת על עצמך כמה שאפשר שתוצאות ה"תכונה" הזו לא יבואו על חשבונו - ושאת מבקשת שהוא מצידו, ישתדל להבין שאת ככה, ולא לכעוס כאשר בכל זאת נתקל בתוצאה של אי הסדר בזמנים.

יש להניח, שאם הוא איש טוב, יוכל גם כן לעבוד על עצמו, שלא לכעוס כאשר רואה שאת עושה כמיטב יכולתך. ואז לא תהיה לו תחושה שהוא "מרומה" (מתקשרת לשאול אותי מה לעשות, האם לחזור... מה אומַר לה..  מניח שזו היתה התחושה, כנראה)

לא צריך פה להכין ארוחת פיוס, עצם זה שאת מכינה וכו זה אומר שאת מרגישה שעשית משהוא לא טוב.

הוא הסכים שתאחרי ואח"כ בעצם קלט שזה שוב נופל עליו. אז המתחיל במצווה אומרים לו גמור.. הסכים שיקבל כבר את כל השכר על ההסכמה

וכן תלמדי שיש דברים בחיים שאם זה יביא עצבים וכעס לשני לא לעשות, ז"א השאלה אם זה מלא דברים או קצת.

נגיד (זה ממש המצאה ולא דוגמא אמתית )אם הגעתי למסקנה אחרי כמה שנים שאחרי עבודה לפעמים בא לי לקפוץ להורים שלי אבל מה שקורה אח"כ אני מאחרת ואז בעלי מתעצבן. אז אני כבר לא עושה את זה!

אני כבר לא מתקשרת אפילו לבקש!!! אפילו יותר מכך לפעמים בעלי יציע לי הרבה זמן לא הלכת להורים שלך את לא רוצה ללכת? (ואני נלחמת בעצמי!!! ואומרת היום לא מתאים לי, אפילו לא אומרת לו שהסיבה היא בכלל שזה יביא עצבים! כי כבר היו פעמים שאמרתי שזה יביא עצבים וזה לא עזר )

 אם אתקשר אז הוא יגיד טוב בסדר, כי לא רוצה למנוע ממני ללכת להורים אבל אח"כ מי שמפסיד זאת אני כי הוא לא מצליח להתגבר על הכעס בעקבות מה שנוצר מכך.

לכן למדתי ללכת בזמנים אחרים.... נגיד להשכיב את הילדים וללכת אליהם, נכון שהילדים מפסידים. אבל כרגע אני חושבת על עצמי שבא לי להיות שם . ואם אלך אחה"צ עם הילדים אז זה יגרום לעצבים.

תנסי את הדברים האלו שאת עושה אחרי העבודה לא לעשות עם הרכב, או באוטובוס או עם חברה או בזמן אחר שהוא ישמור על התינוק. אפילו שהוא נדיב באותו רגע אבל זה לא תואם את המציאות אח"כ וזה לא שווה את זה

היי מה שלומך?

נשמע קשה, את מצידך בתמימות מתקשה והוא לוקח את זה בחוסר פרופורציה.

אם שנייה נתיישב ונחשוב- זה לא הגיוני שבנאדם "יאבד את הדעת" מדברים שקורים. לא משנה כמה הם מפתיעים או לא הוגנים.

הוא כועס, זועם, עד כדי חוסר יכולת לתקשר? הזוי..

נשמע הזוי.. אבל לא כ"כ. 

כשבנאדם כועס כ"כ הוא משליך את מה שקרה לו על דברים אחרים שהוא חושב, מאמין וחי אותם.. כלומר, זה נוגע לו בנקודה רגישה, מזכיר לו בעיות שלו עצמו שלא קשורות לבנאדם האחר.

אז קודם כל, תירגעי.

זה לא את, זה הוא.

עם כל הכאב...

בעניין הקושי הספציפי שלו, לעניות דעתי, רשלנות כזו (כמו איחורים, בעיות קשב וריכוז באחר וכו'..), בד"כ מפריעה לאנשים בגלל שהם חושבים שלא מתייחסים אליהם מספיק, שלא מספיק אכפת לאנשים מהם ומהזמן שלהם..

ממה שסיפרת נשמע לי שזה הכעס שלו.

הוא חושב שלא מספיק אכפת לך ממנו כדי לבוא ולתת לו בזמן את הרכב לעבודה.

צריך להבין שפה הוא לא מבין ולא רואה את הקושי שלך, הוא קולט את זה לפי "הנפש שלו".

מבחינתו- את מרמה אותו כשאת מתקשרת ומתייעצת ושואלת ואומרת שאת רוצה לבוא.

הרי את לא. את ממשיכה להתרשל, ואת לא מתאמצת בשבילו מספיק כדי להפסיק עם הרשלנות הזו.

את לא רואה אותו.

שמה עליו פס.

"להתרשל" מבחינתו שווה ל-"לזרוק"\"לא להתאמץ". וכשלא מתאמצים בשבילי מספיק זה כואב. 

ועוד הבנאדם שהכי קרוב אלי? אז אולי אני באמת לא שווה מאמץ? לא שווה כלום? הרגשה לא נעימה..והוא הולך איתה כל היום. 

לפי מה שכתבת והסברת פה נראה שהיה לך מאד אכפת, אבל אולי בתכלס את צריכה להראות לו את זה יותר.

חשוב להראות לו שהוא חשוב, שאת מעריכה אותו מאד.

להגיד לו - "אתה חשוב לי, ויקר לי" כל הזמן!.

"הרשלנות שלי לא קשורה אליך"

ולהזכיר לו שהוא אהוב וחשוב-חשוב-חשוב לך מאד, ואפילו לפרט ולהזכיר לו גם למה.

פשוט להגדיל אותו ולהרים אותו ולפרגן לו כל הזמן..

מצחיק, נשמע כמו להתייחס לילד. אבל זה ממש ככה. זה הילד שבו. 

(זה נמצא אצל הרבה אנשים אבל מאד חזק אצל אנשים שגדלו בבתים ביקורתיים)

תיאוריה שלמה, אבל זה עלה לי חזק כשקראתי אותך.

גם אם זה לא נכון העדפתי לשלוח .

בהצלחה נשמה!

מאבק עם ביקורתיות לצערי לא נגמר בקלות. צריך הרבה לעטוף ולאהוב. זה לא פשוט בשבילך.. שולחת חיבוק

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)