והיא צודקת זה משהו כזה

אבל את רק חושבת על עצמך

ובלי לשים לב 

את פוגעת בסביבה 

 

ואולי את עצבנית וכועסת 

אבל אין סיבה להוציא עצבים על אנשים מסוימים!!

איך בכלל אפשר??

 

למה זה תמיד נראה שאני היחידה שקשה לה?

ובכלל היא מבאסת ולא מבינה

לפחות אפשר לדבר איתה.

פחות מבינה אבל יותר טוב

לפחות אפשר לסמוך עליה שהיא תקבל הכול בסבבה.

איזה אנשים מדהימים יש בעולם

שיודעים למצוא את הטוב

ולהגיד רק אותו בלי להכניס 

את הרע

ואפילו להפוך את הרע לטוב

 

לכל בן אדם טוב לשמוע

וכיף להקשיב

לכל בן אדם מילה טובה יכולה

לשנות את המצברוחח

ואפילו את ההתנהגות בשניה

 

אז אני מעריכה אותה. מאוד

למרות הכול.

 

וגם את אלו שרק מנסים 

להיות אנשים טובים

גם אם לא תמיד זוכרים ויודעים

אלא רק

משתדלים.

ולבכות

זה יעשה טוב ורע

אפשר אולי להבין אותה

בכל זאת היא יכולה לרדת קצת...

 

ולילה טוב לישון

וואלה אז לפחות עכשיו את מדברת איתי

אבל בכל זאת הולכת לבד

 

מה בכלל עשיתי לך??

 

מזל שלפחות אני לא יותר מידי בבאסה בגללך

 

 

ובכלל אם את לא סומכת עלי

ולא מדברת איתי את יכולה להפסיק עם ההצגות

את יודעת טוב מאוד על מה אני מדברת 

ולא אכפת לך.

 

ואני מפחדת. 

מפחדת שתלכי עם זה למישהו

כי בכלל למה שיהיה לך אכפת ממני?

בסך הכול ניסיתי לעזור לך

וגם לא אני פרסמתי.

 

 אנשים לא מבינים

זאת לא הדרך

ככה לא תצליחו

יש דרך אחת 

והיא אהבה.

 

לא בחפירות

ולא בניסיון להראות את הדרך

ובכלל הם לא מבינות מה הם עושות.

או אומרות.

 

ומה הם עושות בגלל 

שהם קצת מחפשות צומי.

 

אתם הורסים לעצמכם.

ועוד חושבים שאתם עושים טוב

ושמגיע לכם תודה

וזאת לא אחריות.

 

תעשו מה שאתם רוצים זה יחזור אליכים בסוף.

ואל תופתעו

אף אחד לאמבין 

ומה בכלל אכפת להם?

הם לא מבינים כלום

מה יש להם בכלל

אפשר לחשוב

בעצם לא 

נמאס לי לחשוב.

וואו.

אני חושבת עלזה

הבעיות שלי כל כך טיפשיות

אני כל כך מתעצבנת מכלום

ומבזבזת את החיים שלי

ויש אנשים שאין להם אפילו יום אחד לבזבז

ואני בכלל מנסה לחפש בעיות.

 

אני צריכה להעריך את זה

אבל אני לא.

בום

בשניה אחת החיים יכולים להיהרס

להפוך לסיוט לא נגמר.

 

והם יכולים גם להשתנות בשניה

אפשר גם בקום להתבאס ולקחת

את זה ברע

להתחיל לקחת בטוב והחיים יהיו יותר טובים אולי.

 

פחח אני כותבת על דברים שאני בחיים לא יצליח לעשות

סתם מסקנות נכונות שלא יקרו.

ובכלל יש דברים שיכולים לגעת

אבל אין הרבה כאלה

אבל כשיש הם נוגעים בעוצמות גדולות.

אפילו גדולות מאוד.

ואולי גם לשנות את החיים

או את הנקודת מבט על העולם.

בחירה.

לרוב האנשים יש אפשרות לבחור.

אבל יש אנשים שאין להם.

ולכן כל בן אדם אם אפשרות בחירה 

צריך לחשוב טובטוב מה הוא עושה

ואם נכון לעשות את זה או לא.

בשביל האנשים שלא.

 

ואני חייבת לעשות את זה.

למרות שאני לא חושבת 

שזאת תיראה בחירה נכונה לרוב האנשים.

אבל כן זאת הבחירה הנכונה.

אני חייבת להאמין בזה 

אם אני רוצה לעשות את זה

יש כל כך הרבה בעיות 

בכל דבר.

למה אי אפשר לקבל חיים טובים ורגילים

בלי בעיות דרמות וכל דבר אחר

ואולי גם מחשבות 

לפעמים.

אני לא יצא מזה.

זה לא יעזור לי

ואף אחד לא יבין אותי

והם גם לא מבינות.

ובכלל איך אפשר להבין אותי?

אני בעצמי לא מבינה את עצמי.

 

אז למה אני מצפה מהם?

אם אני לא ידבר איתם

אני יצטרך לסבול את זה עד האולפנה.

לא טוב

אולי אני פשוט יעבור שנה הבאה

וזהו

ואיך הם יבינו אותי בכלל

חצי מהם שונאות אותי

בלב שלהם

צפוי לא?

זה דבילי בכלל לקוות.

ובכלל הם לא מבינות מה יש לי מהמקום הזה.

מה שיש פה זה מדהים בעיני.

גם אם אתה לא תמיד צוחק כשאתה כותב סמילי צוחק

ואפילו את זה הם לא הבינו

 

 

זה אינטרנט וזה מסוכן זה מה שהם יודעות להגיד

בטח מה אתם אומרות

אני כותבת היום הרבה.

 

 ניסיתי להבין אותה

וחשבתי שזה יעזור 

אז אמרתי לה

טעות חיי.

יופי אז רציתי לעזור לך

לא מספיק מאז את לא מדברת איתי

את גם מפרסמת לכולם?

את לא מבינה שזה החיים שלי שאת משחקת איתם?

ועכשיו אני צריכה לישון.

אבל אני לא יכולה

כל יום אני פוחדת מזה.

בכלל הילדה כבר לא שמה על אף אחד 

ובסוף היא תשכנע גם את היחידה

שאולי סמכתי עליה מתישהוא.

ועכשיו הגיע הזמן ללכת לישון.

מחר נצטרך לקום לעוד יום ארוך

של ניקיונות ובישולים ועוד משהו

אולי לפחות יהי לי קצת זמן לשבת ולחשוב

זהו עד כאן להלילה  אני חייבת לישון עכשיו.

יופי

עכשיו הבנתי

אני פשוט מפגרת לפעמים

מה חשבתי בכלל

שאני סומכת עליהים יותר מאשר עליה?

פשוט הייתי צריכה לחכות קצת

ונגיד ככה

היה שווה את זה

בכלל אני פשוט בן אדם

חסר סבלנות

עצבני

מגעיל

וכפוי טובה

איככ מה אני מתעצבנת עליה?

ומה אני מדברת איתם

היא צודקת

והם כאלו רעות

אתם יכולות פשוט לצעוק את האמת בפרצוף

לא צריך לעשות עיקופים כאלו.

היא חזרה

והסבירה

אבל עדין זה לא נשמע הגיוני

והיא בכלל לא יודעת מה היא הרגישה

אבל זה לא מה שאני הרגשתי.

 

פעם חשבתי שהדברים האלו יגיעו 

מאוחר יותר

ידעתי שאי אפשר למנוע

אבל לדחות אפשר

ושלא הכול יהרס כל כך מהר

 

אבל אי אפשר לדחות

וזאת הבחירה

ובכל זאת

אני עדין לא בטוחה

 

ללכת לעזוב

זה אפשרי

אבל זה פשוט 

יהרוס הכול

 

יהרוס גם לאנשים 

שבחיים לא אהבתי

והם לא אהבו אותי

וזה פשוט לא הוגן

 

אבל גם בשבילי

זה לא הוגן 

שאני צריכה ללכת לישון

ולפחד מהיום שאחריו

 

כל דבר כבר שובר אותי

לרסיסים יותר קטנים

וכמה שאני מנסה לאסוף הכול ולקום

זה פשוט לא נגמר

ואני לא מצליחה.

כמו תמיד

 

 

זה קשה

ללכת ולהתנהג רגיל

כאילו שלא כל העולם נפל

ובכלל שהחיים התהפכו

 

ולשמור הכול

ולא לגלות

ולא לדבר על זה בכלל

כי אסור

 

אז אולי במקום

הגיע הזמן שאני יקום

ויצרח את זה

שכל העולם ישמע וידע

ושלא אכפת לי

ושפשוט נמאס לי

להיות כזאת

 

אבל ככה אני 

ואני צריכה להמשיך לחיות ככה

וכמה שאני ארצה לעשות את זה 

אני לא יצליח

 

לא עכשיו בכל אופן

 

וכולם הלכו

נשארתי לבד

כמעט בלי אף אחת

שאפשר לסמוך עליה.

 

לסמוך זה אומר

לדעת שהיא לא תעשה

שוב דבר שיעשה לי רע

ושהיא תהיה כאן

תמיד

והיא תשאל

והם ישאלו

אבל לאף אחד

לא יהיה אכפת באמת

 

 

והם

תמיד חושבים

תמיד חושבים שהם צודקים

יודעים הכול

והם יגידו לי מה לעשות

 

לא אף אחד לא יגיד לי מה לעשות

השתניתי

אני כבר לא בן אדם 

אדיש וסופג כמו פעם.

תמיד ללכת 

לרוץ לאש 

לעזור

לא להתייאש

לאהוב באמת

להיות הכי מושלם

אבל הכי הפוך מבפנים

 

או הפוך

להיות הכי מגעיל

לא לעזור

להפריע 

להציק

אבל הפוך מבפנים

 

כמה אנשים בעולם

באמת חיים לפי האמת שלהם

וכמה פשוט הולכים אחרי החברה

כמה עושים דברים 

בשביל החברה

כמה מושפעים ממה שאומרים עליהים

וכמה פשוט מתעלמים מזה

 

כמה  לא מקבלים רק בגלל

איך שהם נראים מתלבשים מדברים או מתנהגים

וזה לא צריך להיות ככה

צריך לאהוב כל אחד

לפי מה שהוא באמת

ולא ללכת אחרי הרוב

 

להיות אתה עצמך

ללכת לישון

עם דמעות בעינים או בלי

עם באסה אם בלי

ולדעת שמחר בא יום חדש

כמו כל הימים

יום של העמדת פנים 

כאילו רגיל לי וסבבה לי 

 

ולדבר איתה. 

עם זאת שגרמה לכל זה

עם הצומי שלה.

 

אז אני אקווה שהלילה יהיה יותר טוב

למרות שלא יהיה אני יודעת.

שונאת אותה

היא תמיד תרד ותציק

ולא תקלוט מה שאומרים

ואז פעם אחת להוציא עליה עצבים

מה עשיתי??

ותמיד להתערב בכל דבר

ואני לא היחידה.

יאללה חמודה העולם לא רק שלך

 

וברור שאחרי זה לא תביני

רק תרדפי ותנסי לבקש סליחה

ועכשיו את כותבת וחושבת 

שאני לא מבינה מה את רוצה

את רוצה שנחזור להיות כמו פעם

 

אבל זה אף פעם לא יהיה ככה 

תביני פשוט לא.

 

ביום שאני יגיד לה את זה אני יהיה הבן אדם הכי דוחה בעולם

היום היה ממש סיוט

בעיקר הסוף

אני מתפוצצת 

ואף אחד לא מבין

ואין לי מה לעשות 

אני פשוט ימשיך לשמור על עצמי

עד שזה יצא 

מה הסיכוי שאני יצליח?

אין סיכוי.

אני פשוט יהרוס לעצמי את החיים

יאי

 

זוכרת פרחים בחדר השינה

ותמיד את תהי אהבה ראשונה

 

לפחות יש שירים

מצילים אותי.

הלוואי וזה יחזור להיות כמו שזה היה לפני חודש

דף חדש

ונשכח מזה

ונחיה את החיים בלי דאגות

 

חיים בלי דאגות

בלי לחצים בלי כל מיני שטויות

פשוט דברים שהולכים חלק

לשכוח מהכול

שהכול פשוט יסתדר מעצמו.

 

שהיא תפסיק לנדנד

וגם היא.

והיא תזרום

והם עוד יאהבו אותי{מה הסיכוי?}

ואני יאהב אותם

גם אני יעזוב

וידבר איתה 

וזה יפסיק

ואני ישתחרר מכל זה

 

אולי אני פשוט צריכה לשחרר

והיום

פשוט ראיתי שנאה על הפרצוף שלה

היא פשוט שונאת אותי

למרות שלא עשיתי לה כלום

 

טוב זה בסדר לא לאהוב אותי

גם אני לא אוהבת את עצמי

וכרגע אני לא אוהבת אף אחד

אני רק שונאת

את העולם.

בעצם לא את כל העולם

את כולם חוץ מכמה אנשים

והם באמת מנסות

אני פשוט לא רוצה

הם לא אשמות

גם אם תגיע השלכת

גם אם יפלו עלינו כל הכוכבים

 

אני צריכה להמשיך להאמין

מן הסתם לא יקרה

 

לאסוף את השברים של עצמי

גם לא יקרה

 

אני פשוט צריכה כמה ימי חופש

לחשוב על זה ולפתור את זה

והיא הולכת

ממשיכה ללכת 

גם אחרי שכבר אין לה כל כך על מה

והיא ממשיכה 

כי אין לה ברירה

היא לא מספיק אמיצה

בשביל להודות

שנמאס לה 

ושדי פשוט שיתנו לה קצת שקט

 

והיא לא מוציאה החוצה

ולא מדברת ורק מראה 

כמה היא שמחה ורגילה

והיא כבר התאוששה מזה

למרות שהיא לא.

 

ועכשיו כבר קשה לה 

אי אפשר להכניס את זה כבר.

רואים את זה מבחוץ

שמשהו עובר עליה

אבל היא לא סומכת על אף אחד

וגם על מי שכן

היא לא מספרת לו הכול

 

אולי כי היא לא רוצה

אולי כי היא לא מצליחה

ואולי כי היא מפחדת

 

והיא יודעת

שהיא לא תצליח להתמודד

אבל היא גם יודעת

שהיא לא יכולה לספר כלום

אז היא מוציאה את זה

בעצבים ובכעס

והיא יודעת שהיא לא בסדר

אבל זה הברירה היחידה שנשארה לה

ופשוט נהפכת לבן אדם אחר. מבחוץ

 

היא ממשיכה ללכת

אבל כבר מתחילה לחשוב 

שאולי כבר די

להפסיק ולהיכנע

ולאבד הכול 

או אולי לקבל הכול.

 

והיו פתאום כולם שמות לב

זהו אחרי שהם קלטו שמשהו לא בסדר

תודה לכם

 

שיחה ארוכה 

זרמתי איתם קצת בסדר

יופי והורדתי אותם

מאפשרות הזאת

שזה לא יקרה

והיא הפסיקה לאיים

 

ואיתה פשוט לא דיברתי מילה

יותר טוב לא?

לפעמים

צריך להגיד

לדבר להסביר

כי  בלי זה אי אפשר לחיות

לפעמים צריך ללכת ולהגיד 

גם אם אין אומץ.

 

 

לקום

ללכת ללימודים

לחזור הביתה

ועוד כל מיני דברים

ללכת לישון

ולהתחיל מחדש

את אותו הסדר

בשגרה

להמשיך להתקדם 

ולא לצאת מהפסים

ולא משנה מה קורה

השגרה נמשכת.

אחרי שהכול כבר דהה

וכבר אין ברק בעינים

ונגמר הכוח

אבל היא נמשכת 

גם כשלא שמים לב

אותו דבר

כל פעם

זו רק שגרה 

בלי שום דבר מיוחד.

 

והחיוך שלה הפך למזויף

וכבר לא רואים

כי היא החליטה לא להוציא

ולשמור הכול בפנים

והיא יודעת שזה לא נכון

ושהיא מגעילה

ומתנהגת  מוזר ומכוער

היא ממשיכה בדרך שלה

כי לא אכפת לה מכלום

כמעט.

 

ובתוכה כבר משהו לא מסתדר

היא לא מרגישה אותו דבר

והיא כבר לא יודעת מה היא מרגישה

אם היא כועסת עצובה

עצבנית או שקטה 

או הכול ביחד

והעצבים עולים

וכל פעם היא מתעצבנת בתוכה

וסותמת מבחוץ.

 

ואז יום אחד היא פשוט מתפוצצת

בלי  התראה או אזהרה לפני

פשוט מתפוצצת 

בבום אחד גדול של רגשות

ועכשיו כבר אף אחד לא מבין אותה

ולעולם לא יבין

אבל היא יודעת שלפחות 

היא עשתה את זה בדרך שלה.

ולצערי אני כותבת פה שוב

כי זהמה שיש לעשות

יופי עכשיו אני בהלם

מפוצצת עצבים

עייפה

צורחת ואולי עוד כמה דברים

 

שונאת תעולם

או בעצם את עצמי

והיא מתלבטת

היא רוצה לעזוב

אבל היא יודעת שזה יפגע בכולם

והיא חולמת על זה

ומנסה להתקרב אל זה.

 

אל החלום הזה

שאולי לא יתגשם לעולם

ואולי כן

והיא יודעת

שמה שיקרה 

יקרה.

כל לילה

המחשבות רצות

מפה לפה

עד שהם נגמרות

או הופכות לחלומות

 

כל לילה הוא הסוף של היום

הזמן שאפשר לראות

הכול ולהסתכל על הכל

לדבר להבין את החיים.

 

ובלילה אפשר להבין

כמה המצב שלי דפוק 

ואיך אין לי סיכוי.

לעוף

להשתחרר

להיות חופשי

לעזוב את כל השטויות

פה על האדמה 

ולעוף למעלה.

ושוב לילה

הכוכבים בחוץ

וזה הזמן האמיתי.

להבין את החיים 

אולי.

והיום 

היא חזרה

וחשבה שהכל רגיל

ובדרך ברור שהיא גם שאלה לפני

אבל ממש יגידו לה לא

וברור שהיא תחקור

ותשאל 

למה הם יודעות והיא לא

ותעשה מצפון

כמו תמיד

ולא תקלוט.

להסתכל בעינים שלהם

ולהגיד לה נמאס לי

ללכת אליהים

ולהראות להם מה אני

 

לראות את הזעזוע על הפנים שלהם

ממה שהפכתי להיות

ואז לראות איך הם בורחות

ועוזבות אותי

 

ואז לשכוח מהם 

ממה שהם נתנו ולקחו

לנסות להתחיל מחדש

בלי זיכרונות כאלו

 

לראות אותם יושבות שם לבד

שוכחות מהכול

מנסות להמשיך בלעדי

בוכות שם לנצח

 

ואז קטעי זיכרון חוזרים בבת אחת

מה שהיא אמרה באותו יום

שום דבר לא יפריד בינינו 

ולנצח נשאר ביחד

 

הם תמיד ישארו שם

בזיכרון

יושבות על הנדנדה בדשא

צוחקות בשקט 

ואוהבות עד אינסוף

 

ולקום ולהיזכר

אי אפשר לברוח יותר

ובכל זאת להמשיך לברוח

עד הסוף.

 

 

 

לחזור בזמן

לזמנים ההם 

שהם היה אושר בחיים

שהיה אפשר

לשמוח

לצחוק לקפוץ

הילדה ההיא תישאר לתמיד

שם מאחורה

יושבת וצוחקת

ושמחה

וכנראה לא תחזור

 

אז כשלא היה צריך

להגיע לדברים האלו

לשבת על הכיכר או בספסל

עד שימאס

או ללכת לפיצה ולעשות שטויות

להגיד הכול בלי לצנזר

ולעמוד על שלי

 

היא תשאר שם תמיד 

הילדה ההיא השמחה החייכנית

ואולי בפנים היא עדיין נמצאת 

מחכה להזדמנות לצאת

לכבוש את העולם

ולהיות חופשיה כמו פעם

ולהמשיך לחיות

 

היא תמיד תשאר שם בלב שלי.

אני יודעת

תמיד ידעתי

אני שונה

כל אחד שונה

ולכל אחד יש דרך

והדרך שלי

זה להמשיך ללכת

גם אם קשה או כואב

ותמיד לזכור שזו הדרך שלי

ואני אחראית לעצמי

ולדרך שלי

אני צריכה לזכור את זה

אףחד לא יכול לבחור לי דרך

לילה טוב.

פעם לבד 

תמיד לבד

תמיד רק אני

וכולם בצד השני

תמיד הזאתי שהולכת 

לבד

עם אוזניות 

או הזאתי שתמיד לא תתיחס

לאף אחד

 

תמיד לבד 

גם כשמוקפת

בעצם בדד

בלי אף אחד

אמיתי

והכול הצגה

תמיד לבד.

 

כשמדברת

כשצוחקת 

הכול תמיד מוזר

ולבד

לא אכפת מאף אחד

 

פעם לבד

תמיד לבד

ולא אלוהים

זה לא קורה

גם כשאני חושבת 

שזה לא

שחלמתי 

תמיד זה קורה

בסוף

שוב רואים הכול שקוף

מבינים את האמת

קולטים את הסיפור הקטן

ולומדים על זה משהו

 

די

די לשקר

להטעות

להמציא

זה לא עובד 

וזה סתם מסבך

פשוט תגידו את האמת

ותוציאו אותי

כי  אני לא קשורה

בסך הכול

רציתי שיהיה לי מה להראות

ושאני יוכל אולי לברוח מפה כבר

 

ושימשיכו לשקר

ואז לעשות לי מצפון

תמשיכו

אולי ככה תצליחו 

להיפטר ממני 

 

זהו

נמאס הרגתם

שחררו אלוהים

אפילו אתם לא יכולים 

להבין את זה??

דיי 

אני כבר לא רוצה את זה

תעזבו אותי בשקט

לא צריכה עזרה

לא צריכה לתת להם לעשות מה שהם רוצות

תמיד אני ידפק בסוף נכון??

כי להם אין מספיק אומץ 

לקום ולהודות

טוב כנראה אני עומדת להישאר במצב הזה עד שמשהו יקרה

לפחות העצבים קצת ירדו

 

אךך המורה הזאת אין ל המושג מה היא עושה או על מה היא מדברת

אבל אם זה בדרך שלה לעודד  

שתמשיך לי בכל מקרה זה כבר לא יעזור

הים

תמיד אהבתי אותו

אפילו כשלא נכנסתי

גלים כחולים

קצף וחול

צדפים

השיער עף ברוח

הים

לשבת לבד מול השקיעה

לחשוב

להחליט 

ומשם זה התחיל 

הים הזה מדהיםם

ליד הים הגלים והקצף

מול השקיעה 

היא יושבת שם

וחולמת

על החיים 

על חברות ואהבה

והשיער שלה עף ברוח

 

היא מתחילה ללכת על החוף

ונכנסת לים

היא נותנת לגלים לסחוף אותה לחוף

וחוזרת לשבת מול השקיעה

היא מבינה

הים גורם לה להיות ולהרגיש

שהיא חופשיה

 

סיכום שבוע

ראשון

גומרים מאוחר

יום ארוך 

בסוף התעצבנתי עליה 

חוזארת הביתה

לא עושה כלום כל היום

שני

ביביסיטר

שיעוריםשיעוריםשיעורים

שלישי

עבודות 

חוג 

סרט

רביעי

ביביסיטר

הולכים לעזור להכין אוכל

נוסעים

סיור 

קפוא בטירוף

אוכל

חוזרים בשתים וחצי בלילה

חמישי

מאחרת 

סרט

פעולה קורעת

חוזרות גשם מטורף

אבל היה כיף

שישי

סיוטיסיוטסיוט

שבת

לא נרדמת 

הולכת לישון בשתים

קמה בשתים עשרה

אוכלים

סניף

היה נחמד

פאדיחותת רצחח

מוצש

לומדים

פה 

זהו.

בערך בזבזתי את השבוע

לא נורא היה בסדר

חבל שעכשיו הוא מתחיל לעלות לי על העצבים

לך תדע

אולי מחר 

תתעורר לה התקווה

ותכנס ללב שלך

 

פעם

בזמן אחד

היה טוב 

חלמת על הכול

ידעת לאהוב

פעם

בזמן האחרון

זה הפסיק 

נגמר

התחלת לשנוא

ולכעוס בלי סוף

 

אולי מחר

היא תבוא

ותדברו על זה

אולי מחר

תראה אחרת

את מה שאתה רואה עכשיו

 

אולי מחר

יהיה יותר טוב יותר

 

זה לא נגמר

ממשיך וממשיך

עד הסוף

תרוצי ואל תעצרי

כי לעצור זה בעצם להיכנע

לפחד ולעצב

ולמה שרוצים להפוך אותך

ואת זה את לא רוצה

אבל גם להמשיך לרוץ 

את לא רוצה.

לפעמים

אנשים בטוחים כל כך

שהם מבינים ויודעים מה לעשות

בטוחים שהם יודעים

מה לעשות מה להגיד

איך להתנהג

הם חושבים שהם מבינים אותך

אבל הם לא

אף אחד לא מבין אותך

ומי שמנסה לא יודע את הכול

ולכן הוא לא מצליח

כל אחד מכיר חלק אחד ממך

וחושב שהוא מכיר את כולך

אבל לא 

אף אחד לא מכיר אותך באמת

ואפילו מי שמכירה אותך טוב מאוד

לא יודעת הכול ולא מבינה

 

היא יוצאת 

והדלת כמעט נסגרת

מהפתח אפשר לראות אותה

נעלמת ולא חוזרת

 

הם צועקים לה שתחזור

אבל היא ממשיכה לרוץ

 

מהפתח של הדלת 

אפשר לראות אותו רץ 

ומנסה למשוך אותה אחורה

היא משתחררת ממנו וממשיכה לרוץ

 

מהפתח של הדלת 

אשר לראות אותה

יושבת שם עם האוזניות האלו שתמיד שנאתי

מסמסת וממשיכה ללכת

 

מהפתח של הדלת 

אפשר לראות עכשיו רק כלום

היא עזבה לתמיד

והיא ממשיכה לרוץ 

עד שהיא תיפול

זה טקסט שכתבתי בגיל 12.5
אני לא זוכרת בדיוק למה כתבתי דווקא את זה ולמה ברגע הספציפי הזה.
אין לי מושב למה ילדה בת 12.5 חשבה שהחיים הם רק ריצה עד לנפילה.
יש הרבה דברים שהייתי רוצה לשאול את אותה ילדה.
אבל האמת שבמבט לאחור אני חושבת שאולי זאת היא שצריכה לשאול אותי.
האם השתניתי? האם למרות שבגיל כל-כך קטן ראיתי את החיים בצורה של בריחה עד לנפילה הצלחתי לגדול משם? האם אני עדיין רצה?
אז הייתי עונה לה, לבת מצווה ורבע הזאת
בחיוך די גדול וגאה
ומספרת לה שלא.
אני כבר לא רצה. ובטח שלא מתכננת ליפול.

אם את חושבת

שאם תעשי לי מצפון

או תדברי מאחורי בכוונה

זה יעזור 

 

אז לא

תביני 

שום דבר לא יחזיר אותנו

את ייכולה להתנהג רגיל 

את יכולה ללכת לבכות לה

אבל את לא יודעת 

ולא מבינה

את זה.

אנחנו כבר לא נחזור ביחד

לא אחרי מה שאת עושה

 

ואם את חושבת שהיה בינינו משהו

אז את לא מבינה כלום

לעולם לא יהיה בינינו עוד משהו שמתקרב לזה

 

ואם זה נשמע מגעיל 

אז את יכולה לומר אני כבר יודעת את זה

זה מגעיל 

וזה גם נכון בשבילי.

אז בבקשה תפסיקי לנסות

 

וגם אם אני ידבר איתך זה לא יעזור

 

למה למה למה זה חייב להיות ככה?

למה אנשים לא יכולים לקבל אותי כמו שאני גם אם זה לא מוצא חן בעיניהים

למה אי אפשר להבין שיש נושאים יותר רגישים שאני לא רוצה שהם ידברו עליהם

 

למה הם לא יכולים להפסיק לשים סטיגמות על אנשים שהם לא יודעים עליהם כלום

ולמה אי אפשר לעצור את הסרט הזה שהם חיים בו 

כדאי לההם להתחיל לחשוב על מה שהם אומרים כי זה יתפוצץ עליכם בסוף.

בסוף תמיד הכול נגמר

חוזרים לאותה התחלה

ומנסים להתחיל מחדש.

 

אולי לא צריך תמיד להיות טובים ולנסות שוב

אולי כבר עדיף להשאיר את העולם חצוי וקרוע כמו שהוא אבל אמיתי

מאשר לנסות לתקן ולהגיע למצב של עולם מקסים שכולם משקרים לעצמם

אם היית אולי קצת יותר שונה

וקצת יותר אמיתית אולי עוד היה לנו מה להציל

אולי עוד היינו יושבות על האבנים משלבות ידים כמו שאהבת

 

אם היית קצת יותר מתחשבת

וקצת חושבת על זה יותר

אבל בחרתי שלא 

 

אם היית קצת יותר אמיתית וכנה 

היינו יכולות להיות לנצח

 

ועכשיו לבד

בלעדיך

 

הימים ההם כבר לא יחזרו

ואנחנו נפרדנו לנצח 

הבטחת

הבטחת שתמיד תהיי שם לידי

ואני עוד לא שכחתי אותך כמו שנראה לך

ביום ההוא שדיברנו

עד הסוף 

 

אני עוד יכולה להיזכר בך בריח שלך 

בפנים שלך כשהסתכלת

הלב שלי כבר מת מזמן

ואת כבר לא כאן

ובלילה 

מתחת לשמיכה

המחשבות רצות

כותבת לעצמי 

 

בלילה

מתחת לשמיכה

חושבת עליה

עלינו ועל הכי טוב

 

מתחת לשמיכה 

הבנתי את זה

והבנתי

שזה מה שנכון לעשות

 

אז תאמיני או לא

זה בשבילנו

ואני שמחה שזה סוףסוף קרה

ואני לא צריכה להמשיך להסביר לך

 

מתחת לשמיכה

אני לא יודעת להבדיל

בין מי שאוהב  אותי באמת

לבין מי שמנסה ולא תמיד מצליח

 

אני בסך הכול

מנסה לעשות טוב לעצמי ולעולם

ויודעת שזה לא המקום שלי

ושאני מושפעת יותר מידי

 

מתחת לשמיכה 

אני מודה

שאולי 

אני בעצם מנסה רק למצוא את המקום שלי

 

 מה באמת חשוב

ומה שקר

מי מתחזה ומי אמיתי

בעולם הזה

 

מה חשוב לי ומה לא

מה נכון לעשות

ומה לא

 

מתחת לשמיכה

הגעתי למסקנה

שאני מנסה

אבל תמיד נופלת בסוף יותר למטה 

ואני פשוט שונאת את עצמי ואותם וכנראה את כל העולם

 

 

 

ואני רוצה לדעת

להבין באמת

מה אני צריכה לעשות אם לא את זה

למה תמיד בסוף נופלים

להבין למה אני כזאת גרועה 

ומגעילה

ולא אכפתית

ועוד דברים

היא מתחילה ללמוד

היא לומדת מחדש

אחרי שהיא נכשלה 

שוב ושוב

ואז היא נכשלת. שוב

 

אז היא לומדת מחדש

לקום בבוקר ולחייך

גם אם זה לא אמיתי

ולהתחזות כל היום

היא לומדת

לסגור את עצמה 

ולא לספר לאף אחד

היא לומדת

מה זה להיות שונה 

אז היא נהית אדישה לעולם

ממשיכה להיות מישהי אחרת

וסוגרת את עצמה

ונהית עוד אחת שהולכת אחרי החברה

ונעלמת שם

 

 

 

בא לי להפסיק לשנוא 

להפסיק להגיע כל פעם בלילה ולהיות במצב הזה

בא לי להפסיק את זה

בא לי להפסיק להרגיש ככה

בא לי ללמוד לחיות נורמלי 

בא לי  שיעזבו אותי בשקט

בא לי שמישהו יקשיב לי ובאמת

בא לי שיפסיקו לדבר עלי

בא לי שכולם יפסיקו לחשוב שכל כך קל לי

בא לי שהיא תפסיק ותרד ממני

בא לי להמשיך את החיים שלי כמו שהם היו קודם

בא לי להפסיק לעשות את זה לעצמי

בא לי לברוח מכאן

בא לי שיהיה לי פלאפון נורמלי

בא לי שאני אפסיק להיות כזאת פחדנית

בא לי להפסיק לשמוע את זה

בא לי שהוא יסתום עכשיו

בא לי להפסיק לאכול אותה כל פעם

בא לי להפסיק לנסות

בא לי להיות מי שאני בלי לפחד

בא לי להפסיק את זה

עכשיו

זה מטורף

אני חייבת להפסיק

אבל אני לא יעצור

שיגיע לאן שיגיע

אין להם מושג

כמה אני אוהבת אותם

וכמה הם חשובים לי

ונמאס לי

אני לא קשורה

אין לי מקום שם

אני לא כמו כולם

אני שונה.

 

אפילו היא אמרה 

ואין לי כבר כוח

באלי ללכת

לעזוב

לחיות כל החיים עם אוזניות על הראש

לעצור את כל הרעש הטיפשי הזה.

 

לא שיקרתי לה.

זה עוד לא היה

ואני סומכת עליה

אבל זה לא 

פשוט לא

עד עכשיו.

 

אוף איןלי כוח לעשות כלום

באלי להישאר בבית מחר

 

איזה שבת נחמדה עומדת להיות לי.

אני שונאת שבתות

וכן

זה פשוט עבר את הגבול

אז סתמתי

אני לא חייבת לה כלום

ואני צריכה להכניס את זה מהר לראש לפני שהמצפון שלי יתחיל לעבוד

היא מושלמת

והפוכה ממני

אין לי כוח לנסות לצעוק לה

בדממה 

שתנסה להבין

אין לי כוח לחכות לה אבל זאת הברירה האחרונה שנשארה לי

אני רוצה לדעת שיהיה בסוף טוב 

 

שהכול יסתדר לי 

 

שיהיה טוב

בסדר

 

שתגידי לי 

רק תגידי לי

לא באלי ללכת מחר לכיתה ושהמורה תשאל אותי

ואני אגיד לה

ואז היא תשכנע אותי 

למרות כל מה שאמרתי לעצמי

תמיד ידעתי שאני בן אדם חסר דעה אבל עד שאני מתחילה להתגבר על זה היא לוקחת אותי אחורה.

וכן אני יודעת שאני כזאת

אני יודעת שאני מושלמת. ממש לא

אבל אני יודעת שלא הכול מגיע לי.

הם בדיוק כמוני ושלא ישחקו משחקים.

אולי כן מגיע לי קצת.

ידעתי ידעתי.

למה אני לא מקשיבה לעצמי?.

כי כשאני מקשיבה לעצמי תמיד זה לא נגמר טוב.

אשכרה.