מאום ה' א-לוקים

לא רעב ללחם

לא צמא למים

רק דיבורים של אמת

המשביעים את הלב

וואי. כל כך חזון העצמות היבשות ביחזקאל...

הוא רק נראה תמים נחת עלי אימים
הניסיון הזה הוא לא מרפה
זקוק לקצת עזרה, לקצת הרבה רחמים.

קלות הראש הזאת עלתה לי לא פחות
עכשיו אני אובד דרכים, אובד עצות
אין לי פתחון פה ולא פתרון ל..
מודה בפה מלא

אז תן לי יד, הושט לי יד.
כי אני לא יכול עם זה יותר לבד
אנא אלי שמע קולי

ותן לי את הדעת להבין הכל
כי רק אתה יכול לתת לי את הדעת
לשנות, לשפר ולתקן.

כי זה השיר הבא בפלייליסט

ואת כולו כי הוא פשוט מדויק!

הגיע זמן גאולתכם ולצרותכם אמרתי די

ואז יפוח היום והשקר התאדה.
אז יצאו במחול, כל איילות השדה.
וידלגו על ההרים, לא מחמת אימת השועלים.
ומחגווי הסלע יזרמו מים חיים.
בין סתרי המדרגה, להשקות שושנת העמקים.
ולהקים משכן, שיסיר את סבלותנו מכאן

קול דודי הנה זה כאן

המילים האלה של הפזמון ממש יפות.

שאיפה כזאת

ותיאור כזה שלקוח מעולמות אחרים.

זה מדהים!

של מישו אחר.

ולא אהבתי את הביצוע הזה

קורה

ההוא של חיים זיץ ששמעתי בזמנו, יותר יפה בעיני.

וככה זה, הזמן הזה עשה מזה עיניין
אבל זה רק עיניין של זמן
עד שיסתדר

הציפיה היא גדולה, הניצנים כבר נראו
וככה זה, העם הזה לא יניח לעצמו-
עד שיבוא אליהו
זכור לטוב

ואיך שהוא בסוף יהיה רק טוב
הנה מוכנים, כמה עננים,
לשוב לשטוף הכל
ואיך שהוא בסבך, נגלה לי שביל של אור
והוא מושך אותי, חצי בעל כרחי,
מציל אותי כל יום

הציפיה היא גדולה, ההשלכות גם כן
וזה שנים שמחכים לגאולה
ממש כמו בימים ההם
בזמן הזה.

זה שיר!

ואיך שהוא משקף הרבה מההרגשה שלי...

וכן, מחכים לגאולה... פרטית לא פחות מכללית..

מציל אותי כל יום

כשלא זכרתי מי אני

תמיד היא באה

והאירה לי פנים

אומרים שהיא כל הטובות שבעולם

אם רק היה לנו מושג

היינו רצים רצים ורצים

ונשבים בקיסמה לפניה

משתגעים מתלהטים אחריה

ואור החיים כל נתיביה כל נתיבותיה

יקרה מפז ומעושר

נקנית היא בעמל וביושר

והיא הדרך והיא האושר

והיא האושר!

זה החלק השני של השיר

שנזכה בע"ה להרגיש ככה!

כמה שיותר...

לא אירא רע לא אפחד כי אתה עימדי

שבתך ומשענתך המה ינחמוני

ולא אהיה יותר ירא כי שומר עלי קוני

כותבת כאן לא רק כי זה השיר עכשיו...

בת קול 
דממה דקה עולה 
משום מקום והיא ישנה
רחל האם 
האִם עודך מבכה
שאי עיניים מחי דמעה 

אניממש אוהבת את המשחק מילים עם הניקוד

שיש בשיר הזה.

זה יפה.

ומעשיר.

וזה נגיד שיר של גאולה...

והנה כל המילים של השיר:
 

מבית ומחוץ, מקשה אחת זהב
אין בו,מין השפה ולחוץ,ולא מאחורי הגב
זך וטהור, מושך אליו את האור
בלא משים..
מבית ומחוץ,כמו שרק האל יודע
וזה פלא עצום,מעל כל השגות הטבע
ומשיצא אל האור,עומדים כאן בתור
מלא ניסים..

וכל העולם עכשיו,לא נברא אלא בשבילו
כן כל העולם,כולו...

מבית ומחוץ מקשה אחת זהב
אין לו,לאן ולמה לרוץ,כל כך שלו עכשיו
וככל שאני מוסיף להבין
אין בי מילים
 

אני אהבתי את המשפט שבכותרת.

את הפזמון

וכך ביקש בבכי, עשה נא חסד עימדי

ואמצא אישה לבן אדונִי

טרם כילה לדבר, והנה רבקה כשעל שכמה כדה

יוצאת אל הבאר.

וירוץ לקראתה אליעזר

לפי שראה שהמים, עלו לה לעזר

טרם כילה להרהר

והנה רבקה מורידה כדה,

אותו משקה,ותמהר

ותער כדה אל השוקת

על כן ראה משמיים את אשת החסד

עמד העבד משתומם וישתחווה לה'

אשר צלח דרכו ולא עזב חסדו ואמִתו

מעם בית אדונו

טרם כילה לדבר.....

ומאז ועד היום, ארבעים יום

טרם יצירת הוולד

יוצאת בת קול, ללא קול, במחול

ומכריזה על זיווגם

של כל אדם ואדם

כעין אברהם ושרה

כעין יצחק ורבקה..

סיפור יצחק ורבקה. 

זה עמוק עמוק עמוק.

מזכיר קצת את השיעור הזה שהיה לנו בפרשת שבוע של זה.

והשיר הזה כתוב יפה

וכל היום וכל הלילה

בלא משים 
ניסי ניסים
עוברים עלי עוברים עלי
אני יודע זה מלמעלה
ולא הכל ורוד
אבל הכל זה טוב 
טוב בחיי
 

וואי. זה מגניב להיחשף למילים של השירים האלה ולשמוע ברקע.

וזה הפזמון של "זוכר אני"

וואי בע"ה....

בע"ה!!!

טובים השנים מן האחד
אך עדיף ציפור אחת ביד
מוטב ללכת על בטוח 
במקום לרוץ אחר הרוח

משפטים חזקים!!!!

אחלה משפטים לסטטוס...

אבל לא. אני אוהבת את הסטטוס שלי איך שהוא עכשיו.

ומה שעיצבתי אתמול יצא מהמם אבל זה לא קשור לשיר הזה...

זה של רבי שלום שבזי וביצוע של ישי ריבו

והוא חביב.

אבל המשפט הזה בכותרת,

אפשר לקחת אותו לכל כך הרבה מקומות.

ורק עכשיו אני חושבת על זה...

וזה נחמד ממש.

אני אוהבת את המעברים שיש בין השירים... עשו אתזה טוב. ללא ספק!

כי בסוף אני לא אזכור מה לקוח מאיפה

אז ככה:

לשוב הבייתה

הנה ימים באים

הניסיון הזה

קול דודי דופק

השבעתי (אבל הוא לא של ישי ריבו...)

מציל אותי כל יום

אור החיים

גם כי אלך

קול פעמונים

מקשה אחת זהב

יצחק ורבקה

זוכר אני

מטבע הדברים

אם ננעלו

וטעימות מפחד גבהים שזה ממש נחמדי

והנה הקישור לרשימת השמעה

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

 כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)

ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.

ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.

כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?

אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.

אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......

אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.

פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה. 

בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?

בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.

אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.

ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.

אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.

ובכלללללל

אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?

אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.

((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.

ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.

והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!

ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))

לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.

צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.

שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.

(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).

אגב,

אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.

איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו

אז דיברנו

ושאלתי

והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב

ואמרתי שיענה מה שהוא חושב

והוא הסביר

והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך

וניסיתי להבין ככל יכולתי

בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת

ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה

ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר

אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית

ואולי זה גם האופי

ושוב הקשתי

ושוב ניסה לתרץ

אז בסדר נו הבנתי

אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה

אח"כ אם זוכרים אותך