קמתי עם געגוע כואב וחשבתי
עם מי את חולקת שמחות
חשוב לי לשמוע שאת צוחקת הרבה
ואוהבת אותי עוד פחות

קמתי עם געגוע כואב והבנתי
הבוקר שטוב לך לבד
אני לומד לשחרר אותך למרות שקשה לי
אני נותן לך ללכת לעד

אל העולם שלך אליו
אני לא יכול לכאוב אותך עוד פעם
אז כדאי שתביני כי אינני עוד
אבל שולח את האושר אל ידיו
ומידיו אל העולם שלך אליו
אני לא יכול לכאוב אותך עוד פעם
אז כדאי שתביני כי אינני עוד
אבל שולח לך רק אושר

קמתי עם געגוע כואב והתפללתי
יותר לא לראות את פניך
אני שמח שיש לך אחד שדואג לך
כמוני וסומך רק עליך

כן אני רציתי כל כך לספר לך שיש לי
חבר שאוהב אותי ים
הוא דואג להרים לי את הראש ומסביר לי
שהלב השבור הוא מושלם      

קראתי ספר וראיתי סרט
הסדר יום שלי עובר אחרת
אני לוקח יותר את הזמן
מאז שאת לא כאן

לקחתי כמה שיעורים בגיטרה
הייתי כמה שעות מול הים אז
אני מכיר את הלבד בעולם
מאז שאת לא כאן

אל תשאלי,התחלתי לעשן
ולהנות מהקפה
ועוד שבוע בעזרת השם
אני טס לי למקום יפה.
בדיוק כשהתחלתי להבין
מה אני רוצה
מעצמי ובעיקר ממך
ומה הרגשתי בכלל כל הזמן הזה
אלייך


ראיתי חדשות אתמול בבוקר
אחרי שלא ראיתי איזה חודש
יצאתי לריצה ראיתי אנשים שלא ראיתי מזמן

הם מספרים שגם את בסדר
לא חיה אתת החיים לפי הספר
כי אולי אם כן -
אז עוד היית כאן

אל תשאלי התחלתי לעשן
ולהנות מהקפה
ועוד שבוע בעזרת השם
אני טס לי למקום יפה
בדיוק כשהתחלתי להבין
מה אני רוצה
מעצמי ובעיקר ממך
ומה הרגשתי בכלל כל הזמן הזה
אלייך      

יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן. מְשׁוךְ עַבְדְךָ אֶל רְצונֶךָ.
יָרוּץ עַבְדְּךָ כְּמו אַיָּל. יִשְׁתַּחֲוֶה אֶל מוּל הֲדָרֶךָ.
יֶעֱרַב לו יְדִידותֶיךָ מִנּופֶת צוּף וְכָל טָעַם:

הָדוּר נָאֶה זִיו הָעולָם. נַפְשִׁי חולַת אַהֲבָתֶךָ.
אָנָא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. בְּהַרְאות לָהּ נועַם זִיוֶךָ.
אָז תִּתְחַזֵק וְתִתְרַפֵּא. וְהָיְתָה לָהּ שִׁפְחַת עולָם:

וָתִיק יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ. וְחוּסָה נָא עַל בֵּן אוהֲבָךְ.
כִּי זֶה כַּמָּה נִכְסוף נִכְסַפְתִּי לִרְאות בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶךָ.
אָנָּא אֵלִי מַחְמַד לִבִּי. חוּשָׁה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם:

הִגָּלֶה נָא וּפְרוס חֲבִיבִי עָלַי אֶת סֻכַּת שְׁלומֶךָ.
תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבודֶךָ. נָגִילָה וְנִשמְחָה בָּךְ. 

כביש אספלט, מול חומה
קבצנים בפינה
אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי, רק עלי.

משתתף בקרבות
נצחונות, מפלות
אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי, רק עלי.

גשם, רד כבר גשם
כי צריך לשטוף הכל
לא רוצה לראות הכל כשבא
הגשם
רד כבר גשם
כי העיר כבר עייפה
היא פוחדת מעצמה
רוצה לנשום.

זכרונות, אפלה
שוב שואל, אין תשובה
אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי, רק עלי

גשם, רד כבר גשם...

אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי, רק עלי.      

מה את מנסה לומר
לא אכפת לי מה
מאוחר כל כך עכשיו
ואין כאן אהבה
מבטים נפגשים
ואנחנו שני זרים.

את היית יפה כל כך
אז במסיבה
בעינייך השתויות
הצעת לי אהבה
האורות עמומים
ואנחנו כבר עוזבים.

רוח בשדרה,
את כאן לצידי
לילה יעבור
בביתך או בביתי
ובנגיעה
יש בה גם תקווה
שאת האחת שחיפשתי בדרכי.

אבל זה סיפור נוסף
של אהבה קצרה
והאש שבערה
כמעט מיד כבתה
בלי כאב, בלי דמעות
כאן דרכינו נפרדות

שוב למעגל
בו אני לכוד
בן לוקח בת
ורוקד איתה ריקוד
שוב מהתחלה
דלת תיפתח
וכשאכנס, להיכן אני נכנס?
 

היה זה בוקר יום ראשון
העיירה עוד ישנה
והוא ממשיך ושר,
שר מול חלונה
נזכר איך הוא וחבריו
ישבו בבית קפה קטן
כשהיא יצאה לרחוב
כמו סופה אל ים
ליבו כמעט הפסיק לפעום
הוא התאהב בה במקום
כשהיא שלחה אליו מבט
העולם שתק

עכשיו כמעט חצי שנה
שהוא עוד שר אל חלונה
והיא סגורה אליו
דלת נעולה

ואז בליל ירח חם
מעייפות כמעט נרדם
נדלק האור שבחדרה
היא אליו יצאה

כמה אהב אותה
את יופייה
את האור בשערה
את עינייה השחורות
שהכל יודעות
כמה רצה אותה
רחוקה
מסוגרת בחדרה
מראשו היא לא יצאה
כמה אהבה

היה זה בוקר יום ראשון
העיירה עוד ישנה
והוא ממשיך ושר,
שר אל חלונה
ואת ההיא הוא כבר שכח
הקסם המתוק חלף
מאז נדלק אותו האור
שם בחלונה

כל הלילה היינו תחת כישוף
כל הלילה גילינו סודות של הגוף

תני לי יד תני לי מקום
תני לי יד תני לי מקום
אצלך בעולם
תני לי יד תני לי מקום
תני לי יד תני לי מקום
אצלך בעולם

השדים של הלילה יוצאים כבר לרקוד
הם נוגעים בי נוגעים בך נוגעים עוד ועוד


זה אני מנגן לך מנגן לך ניגון
זה אני שלוקח אותך לטיול

מאז שעזבת הרבה השתנה כאן
זהו זמן שגעון
מהומה עד אין קץ
ובכל רגע חדש
פורענות לא עלינו
והכל חי ברשת הכל מתפוצץ
ובאופק אחר על אותו דף גמרא
יושבים כל הלילה אתה ואני
שלוות עולמים
פרדס חנה-כרכור
אקליפטוס ברוח
שורק בלוז כנעני

מאז שעזבת החושך גובר כאן
האור שלך מאיר עדיין זוהר
זה סיבוב הופעות מקומי
אתה יודע
אותו שיר כאב הולך וחוזר
ובאופק אחר
סביב שולחן השבת
יושבים כולם יחד
גם אתה ואני
שלוות עולמים
פרדס חנה-כרכור
אקליפטוס בודד
שורק בלוז כנעני

מאז שעזבת הרבה השתנה כאן
זה עולם אלקטרוני קצת קשה לדבר
ומילים כמו שלך
אף אחד לא אומר כבר
הנר שלך מאיר עדיין בוער
ובאופק אחר אחרי הופעה
נעביר בסיבוב זר קוצים ריחני
שלוות עולמים
פרדס חנה כרכור
אקליפטוס ענק
שורק בלוז כנעני

מאז שעזבת הרבה השתנה כאן
הנר שלך מאיר עדיין בוער .    

השביל הזה מתחיל כאן
בין סניף בנק למעין
לא סלול, לא תמיד מסומן
השביל הזה מתחיל כאן.

חוצה את העיר
עולה על ההר
ממשיך על הים
ממשיך גם מחר
חותך באויר, בין הבתים
יוצא אל האור, אל חיים חדשים.

לך עליו, עלה עליו עכשיו
לך עליו, עלה עליו עכשיו
מלאכי ציפורים מעליך
מלווים את צעדיך
מרחוק נדלק אור
אל תסטה כדי שתוכל לחזור.

השיר הזה מתחיל כאן
כחול על הדף הלבן
לא גמור, לא תמיד מכוון
השיר הזה מתחיל כאן.

חוצה את העיר
עולה על ההר
ממשיך על הים
ממשיך גם מחר
חותך באויר, בין אנשים
יוצא אל האור, אל חיים חדשים.

לא לפחד להתאהב
שיישבר הלב
לא לפחד בדרך לאבד

לקום כל בוקר
ולצאת אל החיים
ולנסות הכול לפני שייגמר

לחפש מאיפה באנו
ולחזור בסוף תמיד להתחלה
למצוא בכל דבר עוד יופי
ולרקוד עד שנופלים מעייפות
או אהבה

מכל הרגעים בזמן
למצוא אחד לאחוז בו
להגיד שהגענו
תמיד לזכור לרגע לעצור
ולהודות על מה שיש ומאיפה שבאנו

לחבק אותה בלילה
כשהיא נרדמת
אז כל העולם נרגע
לנשום אותה עמוק
לדעת שתמיד
אני אהיה שם בשבילה      

אם אלה החיים, לאן כולם רצים
אמרת שחיפשת אושר ושילמת קצת ביוקר
אף פעם לא תגדל
אתה ילד מבולבל
אני אוהבת את הזיפים שעל פניך
את החופש בעיניך.
עכשיו מצאת אהבה שלא שורפת
אני יודעת ללטף, לא מתכופפת,
נראה לי שאתה כבר לא במתח
לא נבהל ולא בורח
נוסעים לשכוח, גאים לברוח
לפחד בכוח
ירח בחלון מאחור
כששתקת היית גיבור

אם אלה החיים, נחיה
תראה אותי, אתה נהיה דומה.
אני אוהבת כשמגיע ערב להרגיש ביחד עצב
וכל אותו היום שכחת
להבטיח לי מה שגם לה הבטחת
והיא גדולה עלי, עלינו,
הלוואי והיינו רק שנינו.
נוסעים לשכוח, גאים לברוח
לפחד בכוח
ירח בחלון מאחור
כששתקת היית גיבור
 

מישהו פעם אהב אותי ככה
לעלות על ספינה לשלושה שבועות
באמצע הלילה שיכור מרוב אושר
לקפוץ הוא לא יודע לשחות

מישהו פעם רצה אותי ככה

אני הייתי יפה והוא די צעיר
כתבנו מכתב לא היה בזה פחד
שהכל אפשרי אם מספיק מנסים

מישהו פעם אהב אותי ככה
לכתוב על היד בצבעים לתמיד
את ראשי התיבות של שמותינו ביחד
בתוך לב אדמדם עם פרחים

מישהו פעם רצה אותי ככה
לא היה לו אכפת מה אומרים אחרים
ואפילו שלא התאמנו ביחד
הוא המשיך לנסות ולכתוב לי שירים

מישהו פעם אהב אותי ככה
קצת בטירוף וזה היה לי נעים
מספיק בשביל לא לקום וללכת
כשמרוב אהבה נולדו הקשיים
מישהו פעם רצה אותי ככה
לכתוב לי מכתב של 20 עמודים
לתאר שם הכל על כשנהיה יחד
בתיאור מדויק עם פרטים

מישהו פעם אהב אותי ככה
כמו שהיום כבר בקושי רואים
אבל אני הטיפשה לא רציתי לקחת
את החיים שהציע שרצה להגשים

מישהו פעם עזב אותי ככה
עלה על מטוס למקומות רחוקים
ונשארתי ריקה משותקת מפחד
שיהיה לי רק טוב ורגוע בפנים

מישהו פעם אהב אותי ככה
השמיע לי מוצרט מתקליטים ישנים
ואני הטיפשה לא הקשבתי ללחן
כי רציתי לטעום מהכל בחיים

עד עכשיו לא נשאר דבר
תן לי סימן
הכאב שהיה נשאר
כן, כל הזמן
אתה מתרחק, כמו גל נעלם
ועל החול החם
רק המבט שמכאיב כל כך

כשחום גופך בי
אוחז בי ומתרגש
לוהט בי ומתפתל
הכאב הזה

כשחום גופך בי
אוחז בי ומתרגש
לוהט בי ומתפתל
הכאב הזה מכה בי עוד

בדמעות כל הקיץ תם
בא לו הסתיו
זיכרונות מציירים ענן
כמו אז כן עכשיו
אתה מתקרב ומלטף את פני
ונושם אותי, מתלהט מולי ועיני
רטובות כל כך

כשחום גופך בי
אוחז בי ומתרגש
לוהט בי ומתפתל
הכאב הזה

כשחום גופך בי
אוחז בי ומתרגש
לוהט בי ומתפתל
הכאב הזה

אתה אי שם בין שבר, בין ענן
בין דם ובין עשן
אבוד כל כך
ולי אין כוח, אין כוח עוד לראות
אותך נופל, אין לי כוח עוד

כשחום גופך בי
אוחז בי ומתרגש
לוהט בי ומתפתל
הכאב הזה

כשחום גופך בי
אוחז בי ומתרגש
כן הכאב, הו הכאב.

ואני הייתי כאן כל הזמן ולא שמתם לב
אני הייתי כאן ידיים על שולחן לב בוער רעב
אני רציתי גם כל הזמן לא ידעתי מה
אני רציתי גם עכשיו אני מוכן לרגע המושלם

קראתי ספר והיה שם איש אחד
חזר לכפר שלו אחרי הרבה שנים
הלוואי היה לי כפר לחזור אליו
לא רק רחוב עם בניינים
ראיתי סרט על רוצח מטורף
שחי מחוץ לזמן של שאר האנשים
הלוואי יכולתי גם לשכוח מהרגע
בלי להשאיר שובל של דם על השטיחים

ואני הייתי כאן כל הזמן לא משתנה
אני הייתי כאן חלק בעולם עיוור אבל רואה
אני חיכיתי גם כמו כולם לרגע מאושר
מוכרים לנו סיפור סדרה בהמשכים סירות על הנהר

קראתי ספר והיה שם איש אחד
עבר לכפר גידר לו בית בלי שכנים
הלוואי היה לי כפר לחזור אליו
לא רק שורות של בניינים
ראיתי סרט ודיברו שם על סמים
איך זה מרגיש לראות הרבה יותר צבעים
חבר שלי נגמר בצהריים הקרירים
נמאס לו להחזיק את החיים

חרטה נחרטת על הלב שלך
כמו הצהרות האהבה על העצים
שמישהו יעביר את השלט וישחק בערוצים
הבדידות כמו סכין המנתחים
כתבתי פעם אבל כלום לא השתנה
היום מותר להיות עצוב אמרתי לעצמי
מחר תבוא שמחה      

היום שהתנפץ עלי,
עשה אותי קשה מדי
שכחתי מעצמי ודי
הייתי, לא הייתי אני

אסגור מאחורי גבי,
שוב לא יוכל לגעת בי,
בתהומות לבי
טעיתי, לא הייתי אני

שבפני הריקנות שוב לא תכה
המציאות שתחכה
שוב לא אבכה
שאתנחם
מעט

ואת,
אל מי את צוחקת כשאת,
שוב לא מחבקת
כמעט עלית בי לרגע
הייתי אחר אם הייתי יודע
שאת,
אל מי את מקרבת מרחק
במי את מתאהבת
את מי לא עוזבת
אם רק היית נשארת,
הייתי עושה אותך מאושרת.

ושוב הולך, אותה העיר, אותם פנים
אני מכיר את הריחות שבאוויר
טעיתי, לא ראיתי אותך

כולן דומות פתאום יותר,
כל שיר עושה להיזכר
מכל צלצול הלב עוצר
נגעתי, לא הרגשתי אותך

ולעולם שוב לא רוצה להתאהב
האהבה שתרקב
הרגישות
שתישרף
לאט

ואת,
אל מי את צוחקת כשאת,
שוב לא מחבקת
כמעט עלית בי לרגע
הייתי אחר אם הייתי יודע
שאת,
אל מי את מקרבת מרחק
במי את מתאהבת
את מי לא עוזבת
אם רק היית נשארת,
הייתי עושה אותך מאושרת.

ואת, במי את נוגעת לאט,
במי את פוגעת
כמעט כמו אז כשפצעת בי
את כל העולם את גילית
ולקחת לי
איתך
ומי זה שעכשיו נוגע בך
אני מקווה שהוא מאושר שיש לו אותך
לא מכאיב לך
בך לא פוגע
הייתי כזה אם הייתי יודע.

(מקווה שבסדר להגיב, פשוט תודה על השיר הזה. מצאתי לי מה לשמוע הלילה)

זה בסדר.

ועצוב שכך את מרגישה.

אני יודעת שזה לא מנחם, אבל איתך בסירה לגמרי.

שיהיה לנו טוב, אמן.)

שם בין ההרים ובין כפרים אתה עובר
שדות פתוחים מלאים בתות
וריח גשם מתגבר
עוד הצעיף שלי על צווארך שומר
מפני רוחות מזרח קרות
הלוואי השמש תחמם

כח להמשיך הגעגוע כבר הרגל
הפך ירח לאדום על מה אתה שם מסתכל
הדאגה לך שורפת מבפנים
זוכר לחשת בפניי
יהיו עדיי הכוכבים

בלילות מסתובבת בין קירות
בין חלקים של חלומות עד שתחזור
יפה שלי תראה אותנו אוהבים
הלוואי נאהב כל החיים
נבחר בין טוב לטוב

כל מה שהובטח כבר לא עומד בזמן הזה
מונח על קרקעית הים
בקול רחוק ומעומעם
אומרים יש אהבה של פעם בחיים
אשא תפילה ימים שלמים
יהיו עדיי הכוכבים.     

שלחת לי רק חצאים זהירים ממך
אז אני כל כך פחדתי לשבור
את כל מה שגם ככה
לא בא אליי שלם

אמרת לי רק: ״תניחי עליי״
כמו ילד בגשם ראשון
אתה חיכית כמה לטיפותי
שיבחרו רק בך

תשאל את המים כמה הייתי שקופה
זה כואב לי לכאוב את לכתך
והרגלים מבקשות מנוחה
הלכתי מספיק בשבילך

היית לי רק אתה כמעט שנה
כולם דעכו בצילך
אז איך בתוך כל המקום שנתתי לך
מצאת פינה חשוכה?

תשאל את המים כמה הייתי שקופה
זה כואב לי לכאוב את לכתך
והרגלים מבקשות מנוחה
הלכתי מספיק בשבילך
הלכתי מספיק בשבילך

.      

יום ראשון של סתיו אפור מגיע
עוד מעט סופות יחלפו על פניי שקטות,
כל יום שעובר אותי זה לא מרגיע
ועוד מעט יפלו דברים מידיי הכבדות
איך אסתדר כשבכל פינה אני זוכרת
את התחושה שבה היינו שעות

ואם פרידה
אז שיהיה שלום בינינו
אם כבר שלום
אז שיהיה מי שישמור עלינו
ואם עוזבים נשאיר את הכול מאחורינו
עד היום שמישהו יפגיש בינינו

הפסגות הרחוקות בהן טיילנו
הפכו להיות חלום ישן ארוך ללא שביל
לכתוב מכתבים ולזרוק אותם בין הצללים
יש לי תחושה שזה ייקח לי שעות

ואם פרידה
אז שיהיה שלום בינינו
אם כבר שלום
אז שיהיה מי שישמור עלינו
ואם עוזבים נשאיר את הכול מאחורינו
עד היום שמישהו יפגיש בינינו.     

בסוף הכול מתנקז אליי
עניין של זוויות
אני לא מבין רמזים אולי
צבעים ואותיות

מבט חטוף אל עצמי ודי
רק לא להסתכל
מה שבפנים כבר בפנים מדי
קוראים לזה הרגל

מתי אלמד לבחור נכון
להאמין, לראות שטוב
בלי להביט שוב לאחור
לבחור נכון

אותו הקול מדבר אליי
פוגש בי בלילות
הולך מבלי להבין לאן
האם אדע לחזור
מבט חטוף מסביב ודי
יותר כבר לא אפול
יש ילד שמתסכל עליי
קוראים לזה לגדול

מתי אלמד לבחור נכון
להאמין, לראות שטוב
בלי להביט שוב לאחור

בסוף הכול מתחבר אליי
עניין של חלומות
אם אתעורר בדיוק בזמן
אולי אוכל לזכור

אומרים יש מי ששומר עליי
נותן לי את הכוחות
עוד לא מצאתי תשובה אבל
קוראים לזה לחיות

מתי אלמד לבחור נכון
להאמין, לראות שטוב
בלי להביט שוב לאחור
לבחור נכון 

 

 

 

שאצליח לעזאזל

שאצליח כבר

     

מצייר מתהפנט לא מזיז את הראש מהדף
לא מכחול הוא צריך קצת יותר
מדובר בקווים של חייו
תוך שניות הוא בונה עולמות
מתרגם לצבעים קצת חכמה
מסביב שואלים בשביל מה לחכות
יש בים אניות

יש אומרים שצבעים זה עולם של נדמה
לא שווה קצת פחות משתלם
לא באמת תגלה יבשת
ויש אחרים שכמוני עוד משוכנעים
שלכל שקורה יש סיבה
ולא מתווכחים עם הנפש

מקמט וזורק את העיפרון

לא שקט לא נרדם
הם בריב כבר זמן מה לא צייר
לך תבין

לך תכעס על הים.

 

יש אומרים שצבעים זה עולם של נדמה
לא שווה קצת פחות משתלם
לא באמת תגלה יבשת
ויש אחרים שכמוני עוד משוכנעים
שלכל שקורה יש סיבה
ולא מתווכחים עם הנפש.

את בגוף שלי את בין הקירות שלי
את בין השתיקות השירים והעצב
את הגבול שלי לחיות או למות שלי
את המחוג שמכתיב לי את הקצב

היית בגשם איתי בשמיכות
ובימים שאהבנו פחות
אני לא עזבתי אותך לשנייה

את הסתיו שלי את כל העונות שלי
וכשבלילות לפעמים את הולכת
המנגינות שלי וכל המילים שלי
נופלות מגופי כמו עלים בשלכת

ואמרו כל דבר על חיי שירדה דעתי מעלי
אולי קצת שכחתי גבולות הגיון

ואני חושב קצת על הלב שלך
וכמה קרה לפעמים המתכת
בוקר ולילה עוברים בשעון שלי
ולא מאמין שנתת לי ללכת

ואני נשאר להמשיך לקוות
שכואב לך אולי לפחות
כמו שכואב לי מאז שעזבת

ורק אידיוט יחכה לך עכשיו
כשהגשם לא חס על פניו
חיכיתי לשמש שקצת תחמם.     

אינספור שבילים ויציאה
רושם בתוך יומן מסע
להתערבב ולא להיבלע
רושם בתוך יומן מסע

והיה אם מישהו בא
אל תסתובב
כי זה תמיד יכול להיות
זה שידליק לך את הלב
יפרוק את הכאב בשלווה

מגע הרוך גובר על המכה
רושם בתוך יומן מסע
כולנו עשויים אבק של אהבה
רושם בתוך יומן מסע

מביטים למעלה ונושאים תפילות
כשבינתיים שוכחים
שהמשמעות לחיות
היא לשאול את השאלות ולענות

והיה אם מישהו בא
אל תסתובב
כי זה תמיד יכול להיות
זה שידליק לך את הלב
יפרוק את הכאב בשלווה.

 

בין האפל לנסתר
בעולמנו המר
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה

בין האתמול לעתיד
בין האוצר לתחתית
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה

בין הבלבול לאסון
תדעו שיש פתרון
קוראים לזה אהבה

בין הזיוף לאמת
בין כל מה שחי למת
ישנה אהבה

יש בי אהבה
והיא תתעורר ותיגע
יש בי אהבה
והיא תנצח

בין השפיות לשינה
בין הילדות לזקנה
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה.

היא כל כך יפה
זה צובט בלב שלך,
אך בכאב עצום.
היא לא מבינה
שאני רוצה אותה,
לא אומרת לי כלום.

בגינה תשב
עם הטבע להתערבב,
היא והשושנים.
שתי מילים אולי
הגדר מאחורי,
אין לי אומץ מתאים.

כל השבוע חלון פתוח
כוכבים מעל ולב מתמוטט.
הייתי נותן לה שק של סנטימנטים
אך אני מתבייש לתת.

זה קורה רבות
גם במשפחות טובות,
ילד אוהב אישה.
היא בסוף תרגיש
שאני עומד בכביש,
ותפנה את ראשה.

כל השבוע חלון פתוח
כוכבים מעל ולב מתמוטט.
הייתי נותן לה שק של סנטימנטים
אך אני מתבייש לתת.

כבר שנה חלפה
את הבית היא עזבה,
לאן - זאת לא אדע.
וקשה יותר
למלא את החסר,
רק נותרה שושנה.

כל השבוע חלון פתוח
כוכבים מעל אומרים לא כדאי.
הייתי נותן לה שק של סנטימנטים
אך חיכיתי יותר מדי.      

עיגולים שחורים במקום עיניים -
רואים עלייך, שלא נרדמת.
אל תרגישי מיוחדת,
את לא הראשונה ששיכורה.

בבת אחת פתאום צוחקת,
זורקת חיוכים לכל אחד.
אבל בפנים את מתפללת,
בואי, רוח.

השדים באים בלילה,
קולעים צמות מהכאב.
זה רק הלב שכואב לך,
אל תדאגי...
זה רק הלב

על הבמה בצד עומדת.
כשאני בזרקורים, זה קל להתאהב.
זה רק הלב שכואב לך,
אל תדאגי...
זה רק הלב

אמרת שאת רוצה לברוח,
כדי לשכוח ת'עיר הזאת.
אבל את אף-פעם לא עוזבת,
את מכורה כבר לבעיות.

הלכת לים, חיכית לי ולא באתי.
כי ראיתי כבר יותר מדי זריחות.
צעקת לכוכבים שמעלייך-
בואי, רוח.

השדים באים בלילה,
קולעים צמות מהכאב.
זה רק הלב שכואב לך,
אל תדאגי...
זה רק הלב

אז תחלמי שאני שר לך,
שאני חושב עלייך כשאני כותב.
זה רק הלב שכואב לך...
אל תדאגי,
זה רק הלב.      

מה אעשה
אם תלכי לי
אם תברחי לי

מה אעשה
עם כל הכעס הזה
אה

שמור לי עליה
אתה שומע
אין לי כלום בלעדיה
שמור לי עליה
ותשמור גם עלי

כדי שלא אשתגע

מה אעשה
אם תלכי לי
מה אעשה
עם כל הפחד הזה

(חיבוקים לכן @נחל @אנחנו יחד נבנה)

קוצים, זה כל מה שנשאר בי
הפרחים שאת נתת לי קמלו בינתיים
דרכים, בהן אני הלכתי
עכשיו חוזר על עקבותי
אחרי שלא מצאתי את שחיפשתי

לכל אחד יש זכות לחלום
סירות נייר במים
רציתי רק לשוט הכי רחוק
אני אדם משום מקום
שמחפש לו רק סיבה לנשום

תראי, בניתי לנו בית
כשהוא נולד אני נתתי את מה שלא היה לי
קוצים, שמזכירים בכוח
שלא נותנים לשכוח
דוקרים אותנו ולא מרפים

לכל אחד יש זכות לחלום
סירות נייר במים
רציתי רק לשוט הכי רחוק
אני אדם משום מקום
שמחפש לו רק סיבה לנשום.    

וכשהשמש נמחקת בשמיים
והלב מטפטף לי דרך העיניים החומות
אז אני זוכר שיש ידיים שרוצות אותי קרוב
אני יודע שזכיתי לאהוב

וכשהרוח אחרי הצהריים
היא מפזרת ענפים קטנים ובינתיים זה נעים
אז אני זוכר שיש עיניים שרואות אותי קרוב
ואני יודע שזכיתי לאהוב
אני יודע שזכיתי לאהוב

וכשהשמש יוצאת מעל המים
ומתחיל עוד יום אפור ובינתיים אין סיבה
אז אני זוכר שיש שפתיים שרוצות אותי קרוב
אני יודע שזכיתי לאהוב
אני זוכר שיש שפתיים שרוצות אותי קרוב
ואני יודע שזכיתי לאהוב      

היי שקטה, עכשיו הכל בסדר
אפילו המחנק עומד להשתחרר
זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן
זה העולם שיש ואין עולם אחר.

היי שקטה כאילו אין בך דופי
כאילו האוויר נותן לך הגנה
כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
כאילו מעפר פורחת שושנה.

היי שקטה כמו לא עברת אף פעם
כמו לא היית צרימה בנוף המטופח
כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם
כמו אלומת האור הנה מצאה אותך.


היי שקטה, כמה אפשר לשטוח
את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה
כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח
כאילו השלווה היא חוף הבהלה.

 

 

אני צריכה לשתוק

כל חיי
 

שם, בעפר ותכלת
חלקת שלום ישנה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.

את החיים לקחו לך
הו, מלחמות קדושות
מלאכים בכו לך
בעיניים יבשות.

את חיוכך, תינוקת,
קברו באדמה
איך צומח שקט
מתוך המהומה.

מי שלחץ על הדק
דם את ליבו מכתים
במלחמות לצדק
גם ילדים מתים.

שם, בעפר ותכלת
חלקת שלום ישנה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.


וחלומך ברוח
חרוז למנגינה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.      

 

 

(תבכי

מטומטמת

יפה לך

לכאוב)

תגיד לי איך לעצור את הדמעות
תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות
תגיד לי למה אין אמת, רק הזיות
אז למה לנסות ולהמשיך עכשיו לבכות?

לאורך הים
אין גלים יש עולם
שנשבר לרסיסים על המזח.

תגיד לי איך לעצור את הדמעות
תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות
כשאנשים רצים אל תופת כמו אל ים
אני ארוץ אל תוך האש אם יחזרו משם.


תגיד לי איך עם המוות אתה חי
מסתיר הדמעות בכל לילה תגיד לי עד מתי
האש שקוראת לי לא נמצאת שם באמת
וזה שנעלם, האם יחזור או כבר מת?
 

היו ימים חמים ימי בצורת
פני יבשו כסדק אדמה
שדי קמל ולא נותר לקצור את
שאלתי, לחשתי, בשביל מה?

החורף שוב היכה בי קור כחרב
והמבט כה סגרירי בשתי עיני
ומסדקי קירות ניבט העצב
שאלתי, לחשתי, עד מתי?

אך לעת ערב עם רוח ערב
עלה נושר לו על גג ביתי,
אני יודעת אני שומעת
מישהו הולך תמיד איתי.

אני זוכרת בדידותי זועקת
אליט פני בשתי כפות ידי
את צערי חילקתי עם פת לחם
שאלתי, האומנם ואם כדאי

את תפילתי אשא כך הלאה הלאה
עוד לוחשות שפתי מתוך עוני
אני יודעת מישהו למעלה
רואה אור עששית בחלוני.

הטקסט שנכתב מהמקום הכי פצוע בנפש שלי

חוזר להיות רלוונטי.

זה מעציב, כי כבר קמתי ונלחמתי. אני שוב מתחילה לצנוח,

להתחיל לחשוש ולסקור את מהלכי ה' במבטים מפקפקים.

זאת לא אני. אני באמת משתדלת.

ראו בי את הטוב שחבוי, ראו בי את יכולת ההשרדות.

ראו בי הצלחה, גם כשהכשלון מכסה את גופי.

 

להלן-

בסופו של דבר, כולנו שחקנים במשחק 'סולמות וחבלים העולמי' מבית היוצר; הקב"ה בע"מ.
הוא מטיל עלינו משימות, קשיים וגם דברים שמחים.
כשטוב- עולים.
כשיש מוקש- נופלים.
נלחמים כדי לנצח. בוערים להגיע אל נקודת הנצחון.

אני, אני מרגישה שנשחקתי.
אני שחקנית פחות מוצלחת.
אין לי כח לטפס,
להתרומם כשנפלתי,
לנסוק למעלה, אחרי נפילה תהומית קשה.
תנו לי לפול מטה מטה. תנו לי להפסיד.
הרי מנצח יש אחד.
זה או אני אן הקשיים,,הנסיונות,,הכאבים שינצחו.
נראלי שאני מרפה.
מנצח יש אחד.
אני נותנת לכם את הכבוד לקבל קונפטי לבבות וצרור ברכות.
אני סך הכל חיילת במשחק.
קחו את מדיי,
אין לי כח לנצח.
פרשתי מהמשחק.

אשכרה.

קפוץ לי