פעם אחת תינוקת בת עשרה חודשים (ינקה עד גיל שנה), ופעם אחת תינוקת בת שנה ותשעה חודשים (ינקה עד גיל שנתיים).

אם אין עבר של דימומים וכדומה בתחילת היריון - אין מניעה להניק בהיריון. (האחות בטיפת חלב כנראה מכירה את הדעות המיושנות, במחילה...)

עד שבוע 10-12 (לא זוכרת בדיוק), פעמיים-שלוש ביום. לקראת השליש השני די נגמר לי החלב.

לא הייתי מפסיקה במקומך, אם ההיריון תקין.

יש גם מקרים של הפלה, קחי זאת בחשבון.

אני חושבת שהייתי ממשיכה להניק כל עוד יש לי כוח וההריון תקין.

כל עוד ההריון אינו בעייתי (דימומים, התכווצויות וכד'), אפשר להמשיך להניק.

יתרה מזו - הפסקה פתאומית של הנקה תוך כדי הריון יכול לא להועיל לעובר. העובר "רגיל" למצב שאמא מניקה, מבחינת רמת הורמונים, לדוגמא. הפסקה פתאומית משנה את רמת ההורמונים בפתאומיות. שינו כזה עלול שלא להיטיב עם העובר.  בד"כ ההמלצה למי שרוצה להמעיט בהנקות היא להוריד הנקה אחת כל שבוע. ואחרי שבוע, אם האמא רוצה, להוריד הנקה נוספת.

אישית, הנקתי מההריון השני ואילך לכל אורך ההריונות.  גם כשהיו לי בחילות, וגם כשהקאתי.  אישית, היה לי הרבה יותר קל לשכב במיטה עם היונק התורן מאשר לרוץ אחריו ולבדר אותו.  

מה שכן, יש שינוי בטעם החלב ובכמות החלב.  לדעת היונקים המדברים, החלב נהיה מלוח\חמצמץ יותר, והכמות יורדת. 

יונק חמוד שהכרתי היה מתעורר בלילה, מוצץ, מוצץ, מוצץ, ואז אומר לאמא "רגע, אני הולך לשתות כוס מים!" ואז חוזר למיטה ונרדם...  הנקה איננה רק העברת מזון נוזלי מהגוף של האמא לגוף של התינוק. הנקה היא הענקה.  הקרבה לגוף של האמא, החיבוקים, הנשיקות, מגע עור אל עור, ועוד הרבה דברים טובים כלולים במושג - הנקה.  גם אמא שמחליטה להפסיק את ההנקה, מכל סיבה שהיא, ולא רק בהריון, רצוי שתמצא את הדרך להעניק לתינוק כמו בזמן ההנקה.

וכמו שכבר כתבו, לא כל רופא ולא כל אחות מודעים לכך שניתן להניק בהריון, וחבל שאינם מודיעים.

בהצלחה!

אם יש לך עוד שאלות, את מוזמנת לשאול בפרטי

מאידך, שמעתי על יותר מדי מקרים (גם מקרה אחד הוא יותר מדי, אבל שמעתי על יותר מכך) שאמא הפסיקה את ההנקות "מעכשיו לעכשיו", בד"כ כי רופא או אחות אמרו להן שהן חייבות להפסיק, אחרת אוי ואבוי, ההריון לא יחזיק מעמד... וכשהן הפסיקו בשיטת "זבנג וגמרנו", הן חוו הפלה זמן קצר לאחר מכן.

שוב, הכל מאיתו יתברך. יחד עם זאת, חובתנו להשתדל.  אמא בהריון שגם מניקה ורוצה להפסיק להניק, עדיף שתוריד הנקה אחת לשבוע, אז יש לגוף זמן להתאקלם לשינויים ההורמונליים לאט לאט, בנחת.

לצערנו, גם נשים שאינן מניקות חוות הפלות.  ההצעה היא במסגרת ההשתדלות שלנו שההריון יסתיים בשעה טובה ומוצלחת ועם ידיים מלאות מברכת ה'.

אנשים נוטים לייחס משנה חשיבות למה שרופא אומר.  נכון, הרופא למד הרבה שנים, ואנו מצפים שגם יידע הרבה.  הבעיה היא שלא כל דבר שרופא אומר מבוסס על מידע מחקרי מאומת.  לא משנה מה הנושא הרפואי, תמיד כדאי לבקש מקור מחקרי לדברים שהרופא אומר, במיוחד כשהתוצאה של המלצתו היא בלתי הפיכה.  הרופא לא תמיד ישמח לשמוע את השאלה, אבל כשרופא אומר "להפסיק הנקה", ראוי שיהיה לו על מה לבסס צעד בלתי הפיך זה.

הנשים שכתבו כאן שהניקו במהלך הריון יכולות להעיד שהנקה לא גרמה להתכווצויות של הרחם.  

נכון מאוד שכשיש חוסר איזון הורמונלי, הנקה יכולה לגרום להתכווצויות, בדיוק כמו שהנקה מגבירה צירים כשהאשה נמצאת בלידה פעילה.  יש אפילו רופאים שמציעים לאמא להביא משאבה ללידה, כדי להגביר צירים ללא נטילת חומרים כימיים.

אבל אני בפירוש מבדילה בין זמן הצירים לבין הריון רגיל ותקין, ללא התכווצויות בטרם עת.

ובאופן כללי, רופאים ממהרים להאשים הנקה בהרבה בעיות שקורות.  הילד לא עולה במשקל?  כי ההנקה לא טובה.  הילד עולה יותר מדי במשקל?  החלב שומני מדי, ואסור להניק אותו כל כך הרבה (נאמר לאמא לתינוק בן חודשיים וחצי!)  ועוד ועוד. 

ה"בעיה" היא שהנקה איננה מחלה, ולכן לא מלמדים את נושא הנקה לרופאים.  ואז אין להם מושג.  נשמע מפתיע, אבל אמיתי לחלוטין.  יותר מדי רופאים יודעים על הנקה מהחוויות של נשותיהם או של עצמן.  אגב, הדבר נכון גם לגבי רבנים.  כמו שלא כל רב בקי בהלכות שחיטה, לא כל רב בקי בנושא ההנקה.  כמו שכשיש שאלה בנושא שבת, הולכים לרב שמוסמך לדון בהלכות שבת, כך גם בנושאי הנקה ראוי לדבר עם רב שבקי בתחום (ולא רק אומר "ככה אשתי עשתה", כי אנחנו לא כולנו אותו דבר עם מצבים וחוויות זהות).

סליחה אם דבריי אלה נשמעים חזקים מדי.  אני  שומעת מהרבה נשים על שטויות שרופאים אומרים, ויודעת שלא כל רופא או רופאה מומחים בתחום (דוגמא - אמא לתינוק בן כמה ימים, שעדיין לא מצליחה לחבר אותו היטב, אבל כן מצליחה לשאוב קצת.  האמא הצליחה לשאוב 30 מ"ל בכל שאיבה.  הרופאה אמרה לה לזרוק את החלב, כי ממילא 30 מ"ל איננו ארוחה, ולכן אין מה לעשות עם החלב הזה!!!!!  אמירה הזויה ביותר.  א' האמא יכולה לתת את החלב הזה לתינוק ואח"כ, אם צריך, להוסיף לתינוק חלב אם של תרומה או תמ"ל. ב' האמא יכולה לחבר שתי שאיבות של 30 מ"ל ל"ארוחה אחת". ג' תינוק בן כמה ימים צריך, מסתבר כמויות קטנות של חלב. בהחלט יתכן שבאותו יום, ארוחה אחת של התינוק הזה היא 30 מ"ל.  וכך קרה, שהאמא שאבה וזרקה חלב אם מצויין, למשך מספר ימים, "כי הרופאה אמרה".  לצערי, אמירות לא הגיוניות של רופאים יש יותר מדי)

ולהמשיך לקיים יחסים כרגיל?

להפעיל שיקול דעת,

ותמיד לבשר ולהתבשר בשורות טובות.

והאמת והשלום אהבו.

סליחה אם מישהי נפגעה ממשהו שאמרתי.

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.