להמשיך לחתור, להמשיך לחיות.
להמשיך למלמל משפטים קלישאתיים חסרי טעם.

הגלים סוחפים בעצמה, מאיימים להטביע, אך בד בבד הכוחות גדלים, ומתעצמים.

חותרים, מרימים ראש, מתחילים להתאושש ו.. שוב-
בום! מכת מחץ אדירה מכופפת את הראש, מסלקת כל בדל של תקווה. כל פירור של כוח.

יצר החיים לא נשאר חייב; פרץ אדיר של אדרנלין מאיים להציף הכל. להציף את כל הכאב, את כל החוסר אונים, את כל הייאוש.
ואילו הלב כאילו לא חש בכל אלה; ממשיך להאחז בכאב, מסרב להרפות.
אין כוח להמשיך, איך כוח לחיות.
רצון יש, כוח- מאין?!


(אין כאן שום פואנטה, יש רק את הלב שלי, הסוער מאי פעם).