היא ממשיכה להסתובב ברחובות סואנים הומי אדם, אבל עלמה לא מרגישה בהם. מבחינתה מי שנמצא פה כרגע זה רק היא. והעולם.

היא מביטה קדימה ורואה אמא הולכת עם הילד שלה, נותנת לו יד, ועלמה מרגישה דקירות קטנות בלב.

'לא, לא עכשיו,' היא מנסה להדחיק, 'זה לא הזמן עכשיו'.

היא מסיטה את המבט מהאמא והילד וממשיכה ללכת.

היא הסתכלה לראות מי נגע בה, אבל לא היה שם אף אחד.

'מוזר' היא חשבה לעצמה, אבל לא להרבה זמן, והמשיכה ללכת.

היא נכנסה לרחוב יחסית צר עם המון חנויות.

היא עברה בין חנויות אוכל לחנויות בגדים ולחנויות שמכרו שם כל מיני חפצים חסרי שימוש.

"היי, גיברת," היא שמעה לפתע קול, "צכ'ה עזרה ב'משו?"

היא הבחינה בגבר כבן ארבעים+ שעמד בחנות הבגדים לידה.  הוא היה לבוש בג'ינס קרוע קצת, חולצת טריקו מוזרה וחבש משקפי שמש כהים. הוא עמד בחוץ וסידר כל מיני בגדים על קולבים.

(מי שאלה את מי? ומי ענתה?)

זה לא יכול להיות אותה אחת)

(או שכן......)

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.

אז הוא היה עובר

הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות

גם ככה הוא לא היה עובר.

ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.

הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.