היא ממשיכה להסתובב ברחובות סואנים הומי אדם, אבל עלמה לא מרגישה בהם. מבחינתה מי שנמצא פה כרגע זה רק היא. והעולם.

היא מביטה קדימה ורואה אמא הולכת עם הילד שלה, נותנת לו יד, ועלמה מרגישה דקירות קטנות בלב.

'לא, לא עכשיו,' היא מנסה להדחיק, 'זה לא הזמן עכשיו'.

היא מסיטה את המבט מהאמא והילד וממשיכה ללכת.

היא הסתכלה לראות מי נגע בה, אבל לא היה שם אף אחד.

'מוזר' היא חשבה לעצמה, אבל לא להרבה זמן, והמשיכה ללכת.

היא נכנסה לרחוב יחסית צר עם המון חנויות.

היא עברה בין חנויות אוכל לחנויות בגדים ולחנויות שמכרו שם כל מיני חפצים חסרי שימוש.

"היי, גיברת," היא שמעה לפתע קול, "צכ'ה עזרה ב'משו?"

היא הבחינה בגבר כבן ארבעים+ שעמד בחנות הבגדים לידה.  הוא היה לבוש בג'ינס קרוע קצת, חולצת טריקו מוזרה וחבש משקפי שמש כהים. הוא עמד בחוץ וסידר כל מיני בגדים על קולבים.

(מי שאלה את מי? ומי ענתה?)

זה לא יכול להיות אותה אחת)

(או שכן......)

https://www.facebook.com/photo?fbid=10239873363265984&set=gm.1951613102181781&idorvanity=140293843313725&locale=he_IL