בלילה ניסיתי לפתור אותן וברגע שכולם הלכו שוב חזר הגוש על הלב. קשה לי. ואני לא רוצה לקום מהמיטה עכשיו וזה מטופש





(לסדר את החדר כבר ולהכניס את הבגדים לארון, לפני שזה יעלה על העצבים של אמא. אבל לעזאזל בעעע)
(בגלל זה אמרתי לא לחשוב עכשיו על כלום. אני רק מנפחת הכל)

אולי אינני מסוגלת לתפקד, אולי
להסתרק, להתלבש, לנעול את נעליי
כל פעם מחדש קשה לי כקריעת ים סוף