אתה אומר, יחסים תקינים. כלומר, זה לא שהם עשו לך משהו נורא ואיום..
הם גידלו אותך, ישבו לידך כשהיית חולה, השקיעו בך, נתנו לך אוכל עד שבעיניך זה כנראה מובן מאליו.
אלא מה? אתם על תדר שונה קצת.
מותר להם להיות כמו שהם. בטוח יש בהם משהו טוב - תנסה להתמקד בו.
ואפילו אם אינך מוצא או "לא יכול", אז תגיד לעצמך, מדין כיבוד הורים. זו מצוה, וזה קישור עם כל שלשלת הדורות שלפנינו. אדרבה, כבד אותם בגלל שהם הוריך - מילים טובות, סגנון נעים, רצון לעזור. לפעמים זה הכי מעורר את האהבה והכבוד, ואז אתה מרגיש שאתה טוב יותר - ובאמת טוב יותר - ופתאום גם מגלה אצלם כל מיני דברים טובים..
להגיד "נמאס לי מהם" על ההורים - זה דבר נורא. ואתה אומר "אין לי כסף לשכור דירה" - כלומר, בינתיים מנצל את טוב ליבם, את זה שהם מקבלים שאתה בנם, ולא שואלים מה בחור בן 24 עושה בדירתם חינם אין כסף... אז גם אתה תתייחס כבן.
תעשה תיקון למפרע. אולי תנסה לשחזר ולחשוב איך היית צריך להתנהל ריתם טוב יותר מגיל צעיר, ואז לא היית מגיע לכך היום.
אגב, יש כאלה שאצלם "גיל ההתבגרות" לא נגמר בגיל 24. זה יכול להימשך גם עד גיל 30 בשקט... תפוס את עצמך.
וכמו שאמר הרבי הריי"ץ מחב"ד - לאלתר לתשובה, לאלתר לגאולה..