(אני בכלל לא בטוח שהוא צודק אבל אם תתן מקורות אני אוכל להביע דעה)

 הרמב"ם בהלכות מלכים סוף פרק ח' כתב בהלכה ט': "עיר שהשלימה אין כורתין להם ברית עד שכיפרו בעבודה זרה... ויקבלו שאר המצוות שנצטוו בני נח. שכל גוי שלא קיבל מצוות שנצטוו בני נח, הורגים אותו אם ישנו תחת ידינו".
   ובהלכה י' כתב: "צווה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח. וכל מי שלא יקבל יהרג. והמקבל אותם הוא הנקרא גר תושב בכל מקום, וצריך לקבל עליו בפני שלשה חברים".
   ובהלכה יא' כתב: "והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצווה הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת, אין זה גר תושב".
   ובפרק ט' הי"ד כתב: "בן נח שעבר על אחת משבע מצוות אלו – יהרג בסייף. ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה, שהי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנונו. ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד, בלא התראה".
   ובפרק ו' ה"א כתב: "אם השלימו וקיבלו שבע מצוות שנצטוו בני נח אין הורגים מהם והרי הם למס, שנאמר: והיו לך למס ועבדוך".
   מתבאר מהרמב"ם שכל גוי שאינו מקבל עליו שבע המצוות חייב מיתה ואין היתר לאפשר לו לחיות, אם יש כח בידינו להורגו.
   ומסתבר שכיוון שבית דין חייבים להמיתו, ולרמב"ם אין היתר מכח הפסוק "והיו לך למס ועבדוך,, כמש"כ שם בפ"ו ה"א, אין מקום לאסור אף ליחיד להורגו. וכמש"כ התוספות בע"ז דלעיל, שלולא הפסוק והיו לך למס", אין איסור להרוג גוי שעובר על שבע המצוות כיון שהוא חייב מיתה. ואע"פ שלכתחילה צריך לדונו עפ"י עד אחד ודיין אחד, מ"מ ההורגו אינו עובר איסור. וכן מוכח מלשון הרמב"ם שכתב בהלכות רוצח פ"ד, הי"א: "אין מסבבים להם את המיתה ואסור להצילם". ומשמע משינוי הלשון, דלא נקט ברישא "אסור", שאין כאן איסור גמור (וראה ט"ז ליו"ד קנ,ח שנדחק בהסבר שינוי הלשון, ובפשטות נראה כדביארנו).
   וכן נראה ממה שכתב בהלוכת רוצח פ"ב ה"א: "ישראל שהרג גר תושב - אינו נהרג עליו בבית דין. ואין צריך לומר שאינו נהרג על הגוי". דכתב בתחילה אינו נהרג בבית דין, להשמיענו שדינו מסור לשמים, כמו שכתב בכסף משנה. ומשמע שבהריגת גוי שאינו גר תושב אינו נענש כלל אף בידי שמים. ואם היה איסור בכך הרי היה נענש של זה, וכמו שהבאנו לעיל שכך דייק במנחת חינוך (מצווה ל"ד).
   ונראה שהרמב"ם יפרש הא דאין מורידין שהוכחנו לעיל שהכוונה שאסור להורידו, דהכוונה היא שכיוון שהמצווה היא להורגם בבית דין, לכן אי להורגם, כדי שלא לפקיע בכך את המצווה לדון ולהורגם.
   ובהלכות ע"ז פרק י' ה"א כתב: "אין כורתים גברית לעובדי עבודה זרה, אלא יחזרו מעבודתם או יהרגו, ואסור לרחם עליהם... לפיכך אם ראה עובד עבוד זרה טובה בנהר לא יעלנו. אבל לאבדו בידו או לדוחפו לבור אוסור, מפני שאינו עושה עמנו מלחמה". (כ"ה הנוסח המדוייק, ראה מהדורת קפאח). ובלחם משנה שם הקשה, דברישא כתב שי להורגם ובסיפא כתב שאסור (ומה שתירץ דרישא איירי במלחמה דחוק, דהרמב"ם הזכיר מלחמה רק בסוף דבריו). ובעמוד הימיני סימן ט"ז הקשה עוד, מה מסביר הנימוק שנתן הרמב,ם שאינו עושה עמנו מלחמה? והב"ח ביו"ד קנ"ח הקשה עוד, מהו הדיוק של לאבדו בידו אסור, דמשמע כאילו דלאבד שלא בידו שרי, והרי אסור אף לדוחפו לבור כמו שכתב אח"כ?
   ונלע"ד לפרש, דמה שכתב הרמב"ם בתחילה שיהרגו הכוונה היא על פי עד ודיין, ומה שכתב בסיפא לאסור היינו בלי עודת, ולפיכך נימק את מה שאוסר לכתחילה להורגו בכך שאינו מסכן אותנו כיוון שאינו נלחם בנו, ולכן אין להורגו לפני שיועמד על כך לדין. ונקט שאסור לאבדו בידו, שלהורגו בסייף כדיין – מותר ומצווה.
   ובזה יובן מה שהרמב"ם אינו מפרש במעה דשכם שהתחיבו מיתה משום שעברו על שבע המצוות כרמב,ן דלעיל. דבזה לא סגי להצדיק הריגה לכתחילה בלא עדות, ולכן נזקק למצוות הדינים שעל זה היה לבני יעקב עדות ויכלו להורגם בדין. ואגב למדים מדבריו, דאים ידוע שהגויים אינום מוחים על מעשה נבלה אפילו רק כמעשה שכם, ואפילו כאשר אינם עושים זאת מאימת המלכות, בכל זאת נחשב שהתקבלה עדות על שעברו על מצוות הדינים וחייבים להורגם. וכן מבואר שגוי שאנס פנויה – חייב מיתה מדין גזל, שלכן היו חייבים בני שכם לדון את שכם למיתה (כ"כ לדייק סמנחת חינוך, מצווה ל"ה, כ"ב).
   ומוכח מדברי הרמב,ם אלו, שהרואה גו שעבר עבירה יכול הוא עצמו להיות הדיין ולהורגו, (וכן דייק המנחת חינוך במצווה ת"ט, וכן העלה המהר"י פרלא על הרס"ג עמוד קב). ומה שהקשו התוספות בע"ז סד: ד"ה "איזהו" דא"כ איך יש מצווה להחיותו כשהפך להיות גר תושב? נראה שיתרץ הרמב"ם שמהפסוק "והיו לך למס ועבדוך" אנו למדים, שכאשר גוי שעבר על שבע המצוות מקבל עליו שבע המצוות כדין גר תושב – אין להורגו, שאל"כ לא היינו יכולים לעשות שלום עם שום אומה, שהיר עדיין חייבים להמיתם בגלל העבירות שעשו לפני שקיבלו עליהם שבע המצוות. ואע"פ שמבואר בסנהדרין עא: שכדי להפטר מחיוב מיתה צריך שישתנה מעמדו באופן שדינו על עבירה כזו שונה. מ"מ, בגר תושב גילתה התורה אפשרות נוספת להפטר מעבירות שעשה כל עוד אינם כלפי ישראל. דשם נזקקו לכך שצריך "השתנה דינו", רק לעבירות שעשה כלפי ישראל, כך בשאר עבירות עצם הגירות פוטרת.
   ועל פי פירושנו בדעת התוספות והרמב"ם יש לישב מה שהקשה במנחת חינוך (מצווה צ"ו) על הב"י, שלמד מהתוספות שאין מורידים כוונתו שאין חיוב להורידם. והקשה שם, למה לא ציין שלרמב"ם הכוונה שאסור להורידם, כמפורש בדבריו בהלכות עבודה זרה פרק י', א'. (וכן הקשה באורח מישר על הדרכי משה שם)?
   ולפי מה שפרשנו מיושב, שגם כוונת הב"י עפ"י התוספות וגם כוונת הרמב"ם אינה אלא שלכתחילה אין להורגם, אבל אין איסור הרגיה מגזירת חז"ל כשם שיש באלו שמקיימים שבע המצוות ואפילו אם מקיים שבע המצוות אין העונש על הריגתם חמור כשם שנענשים על הריגת גר תושב שאיסורו מדאורייתא. ולכן בהלוכת רוצח לא כתב הרמב"ם לשון איסור מפורשת כשם שכתב בהלכות עבודה זרה, משום שאין כאן איסור מגזירת חז"ל.
   וברור שהאיסור להורגם ללא עדות הוא אף כשי כח בידו להורגם, דהיינו שהם תחת ידו, שהרי בהלכות רוצח פ"ד כתב לגבי הסיפא של הברייתא דמורידים את המינים דווקא כשיש כח בידינו. ואלו לגבי הגויים כתב שאין מורידים באותו האופן. ומ"מ, במלחמה שמחליט עליה הציבור אין צורך בעד ודיין אלא רק בפניה אליהם שיקבלו שבע המצוות כמבואר בדבריו בפ"ו ה"א. ורק היחיד ציריך לדונו ע"פ עד, כמבואר מדבריו בפ"ט הי"ד.



ה. גדר סתם גוי

   כבר הבאנו בפרק ג' דברי התוספות דסתם גויים עוברים על שבע המצוות. ומקורם נראה ממה שכתוב בגמרא בב"ק לח.: "שנצטוו עליהם, ואים מקיימים...", וראה שם בשטמ"ק שפירש "שאכזרים הם, וחשודיםר אף על שבע מצוות שמצווים עליהם", וכן משמע מלשון המדרשים בויקרא רבה יג, ב ובילקוט חבקוק תקס"ג, שאומרים: "ולא יכלו לעמוד בהם", וכעין זה פירש שם במאירי. וכן משמע שפירש הרמב"ם (הלכות נזקי ממון פ"ח, ה') שכתב: "לפי שאינם זהירים במצוות". וכ"כ הרמב"ן (בחידושיו למכות ט, וכן כתב החזו"א (יו"ד סט, ג).
   ולכאורה קשה, למה אומרים שסתם גויים עוברים על שבע מצוות, והרי מצוות אלו הם שכליות והמוסר הטבעימורה לעשותם. ואין לומר שהוא רק משום עבודה זרא, דהא כל שבע המצוות קאמר? ולכן נראה, שעיקר הטעם הוא משום דאינם בקיאים בפרטי הדינים, שהרי אינם לומדים אותם מהתורה, ואיך ידעו למשל דהשואל שלא מדעת הוא גזלן. וראה רמב"ם (מלכים, פ"י, א) שכתב לגבי עבירות של בני נח: "ולא תחשב זו להם שגגה, מפני שהיה לו ללמוד ולא למד" וכן בסנהדרין כז. מבואר שבני נח נהרגים אף על כובש שכר שכיר ופועל שאוכל שלא בשעת מלאכה. וראה רמב"ן על התורה (בראשית לד, יג) שבני נח נהרגים אף על דיני מקח וממכר, אונאה, אונס ומפתה דיני נזיקין וכו'. וראה חת"ס ח"ו, יד שכתב שבנוגע לדיני גזל דברי הרמב"ן מוסמכים גם לפי הרמב"ם. ולפי זה נראה שגם היום אמרינן דבתם גויים עברים על שבע המצוות.
   ונראה שגם דעת הרמב"ם שסתם גויים אינם נחשבים כמקיימים שבע המצוות דהרי כתב בהלכות רוצח פ"ד הי"א את הדין שאין מורידים בסתם גויים (כ"ה הנוסח המדוייק ראה מהדורת פרנקל).
   וכבר דייקנו לעיל ממה ששם לא נקט לשון איסור בהורדה כמו שנגט איסור בהעלאה שאין בזה איסור גזירת חז"ל, והוא דוקא כשאינו מקיים שבע המצוות. ובהלכות עבודה זרה כתב אותו דין על עוע"ז, משמע דיש לסתם גוי ולעוע"ז דין שווה, וכן מסתבר, כיוון שלפי הרמב"ם חייבים לכוף את הגויים לבל עליהם לקיים שבע המצוות, דמסתמא יש להניח שאינם מקיימים. וכן מוכח ממה שכתב בהלכות נזקי ממון, וכדלעיל.
   אמנם המאירי כתב שם, דכל זה בגויים שבזמנם שהיו עוברים על שבע המצוות אבל היום השתנה הדין. ואפשר שלדבריו סגי במה שמקיימים מהכרע הדעת, ולא יענשו על פרטי דינים שאינם פשוטים מסברה. ומה שאמרו שבן נח נהרג אף באומר מותר כיוון שהיה לו ללמוד, הכוונה שנענש כשאומר שעצם איסור גזל הוא מותר, אך אם יודע שאסור, אלא שאינו בקי בפרטים, מקרי שוגג ואינו נהרג על זה.
   והריטב"א במכות ט: פירש דמה שאמרו בבבא קמא שאינם מקימים, הכוונה שאינם קבלים עליהם לעשותם בפני שלושה מישראל כדין גר תושב, וא"כ, סתם גויים לדבריו אינם עוברים על שבע המצוות. ופירושו זה הוא בניגוד לכל הראשונים דלעיל שלא פירשו כך את הגמרא, ואף בניגוד למשמעות המדרשים שציינתי לעיל, ומ"מ גם לדבריו צריך להדחק ולפרש כמאירי, דאין נענשים על הפרטים באומר מותר.



ו. גוי כופר

   בהמשך הברייתא בע"ז כ"ו: נאמר: "אבל המינים… מורידים ולא מעלים". ובחולין י"ג. אמרו על זה "השתא דישראל מורידים דגווים מבעיא?" ומבואר דגוי שוהא מין חייבים להורגו, וכ"כ התוספות בעבודה זרה דף י': ד"ה "חד קטיל".
   והרמב"ם בהלכות ע"ז פ"י, ה"א אחר שהביא דין גוי עוע"ז כתב: "אבל מוסרי ישראל והמינים והאפיקורסים – מצווה לאבדם, מפני שהם מצירים לישראל ומסירים את העם מאחורי ה'…, כישוע הנוצרי ותלמידיו…" (כ,ה הנוסח המדוייק ראה מהדורת קאפח).
   ונראה ממה שהביא דין זה בהלכות הנוגעות לדיני הגויים, דסובר דגם באפיקורס דין זה הוא גם בגויים.
   ואין לומר שרק דין המינים הוא גם בגויים, שאם היה סובר כך היה צריך לחלק ביניהם.
   ובהלכות רוצח פ"ד ה"י כתב: "המינים והם עובדי עבודה זרה מישראל..., והאפיקורסים, והם שכופרים בתורה ובנבואה מישראל היה מצווה להורגן אם יש בידו כח להורגן בסייף הורגו. ואם לאו בא עליהם בעלילות..." (כ"ה הנוסח במהדורת פרנקל וראה שם בהערות שבסוף שיש שלא גרסו "מישראל", אך עכ,פ השו"ע הביא את הרמב"ם בגירסה דומה למה שכתבנו).
   ומדכתב "מישראל", דייקו האחרונים דדין זה הוא רק לגבי יהודים והקשו, דהרי מפורש בגמרא חולין הנ"ל דדין המין הוא גם במין גוי. (ראה במנחת חינוך מצווה צ"ג, וכן הגר"א בביאורו לשו"ע קנ"ח שנשארו בצ"ע בזה)?
   וכבר הכרחנו לעיל שגם לרמב"ם דינים אלו נאמרו אף בגויים וע"כ נראה שמה שכתב הרמב"ם דין זה בישראל הוא משום שמעצם שאלה הגמרא: "השתא בישראל מורידין, בגויים מבעיא?" מבואר שהברייתא מדברת במין ישראל אלא שכ"ש דהוא גם בגוי, וכך היא גם כוונת הרמב"ם. וכן מוכח ממה שהגמרא בע"ז כו: מפרשת דמין הוא עוע"ז, ולפי הגמרא בחולין אמרינן דגויים שבזה"ז אינם נחשבים עוע"ז. ועל כרחך שהברייתא מדברת במין ישראל, אלא דכ"ש הוא במין גוי וה"ה לכופרים, שכך הדין גם כאשר הם גויים.
   ובהלכות תשובה פ"ג ה"ח כתב הרמב"ם להסביר מי הם הכופרים: "והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצווה אחרת... כגון הנוצרים וההגרים". וברור שכוונתו ב"הגרים" למוסלמים שהם מבני הגר וכמבואר בהלכות מלכים פ"י, ח, שבני קטורה הבערבו בבני ישמעל. וכ"פ שם הרב קאפח.
   ונראה ממה שסיים הרמב"ם בהלכות ע"ז על דין אלו שמורידים: "מפני שהם מצירים לישראל ומסירים את העם מאחרי ה'". דעיקר החשש במינים ואפיקורסים וכופרים שישפיעו על יהודים להיות כמותם, ולכן הקפידה דווקא על אלו שמנסים להשפיע על אחרים להיות כמותם והיינו המסיונרים שבנוצרים, וכן המוסלמים שיש מהם שאדוקים בדתם, ומאמינים שיש עליהם מצות ג'יהד להשפיע על כולם להאמין באמונתם. (ואף יש רבים מהם ששואפים לכבוד את כל א"י לשם כך). ולכן נקט הרמב"ם לדוגמא שם: "כישוע הנוצרי ותלמידיו" (כ"ה הגירסה הנכונה ראה מהדורת קאפח), ולא סתם כל הנוצרים והמוסלמים כפי שסתם בהלכות תשובה, משום שכוונתו להורות שלענין החיוב להורגם זהו דווקא כשהם מנסים להשפיע עלינו את אמונתם, וכן ביאר בערוה"ש (חו"מ תכ"ה, יב) שהחיוב הוא דווקא באופן שהוא "מסית לאחרים". ודברי הרמב"ם האלו הובאו כלשונם בשו"ע יו"ד קנ"ח, ב', ולא מצאתי בפוסקים מי שיחלוק על זה.
   ואין להקשות על זה, דמאי גרעי מעובדי עבודה זרה דאין מורידין? דכבר ביאנו לעיל עפ"י הגמרא בחולין י"ג: דשאני ע"ז, דאין עובדיה היום אדוקים בה, ולכן אין חשש מהשפעתם. משא"כ אלו, שאדוקים בדתם, ורוצים להשפיעה עלינוך, ולערער יסודות אמונתנו – מצווה להורידם.
   והרמב"ם בהלכות ממרים פ"ג, ב, כתב: "מאחר שנתפרסים שוהא כופר... אינו צריך לא עדים ולא התראה ולא דיינים, אלא כל ההורג אחד מהן עשה מצווה גדולה". ומוכח שדין מורידים מוטל על כל אחד, וא"צ לשם כך בי"ד. וכן מסיק החזו"א ביו"ד, ב,טז. ואע"פ שבדין המוסרים מבואר בשו"ע חו"מ שפ"ח, יד שצריך לקבל עדות על כך, ומשמע שצריך בי"ד לזה, התם מדובר באופן שאינו בשעת המעשה שעומד למסור, והורגים אותו רק מחמת שהוחזק למסור, וכמבואר בתשובת הרא"ש שהיא מקור הדין והובא מבחרונים שם. ולכן, כיוון שזהו רק חשש מחמת החזקה, ומדובר ביהודי – הצריכו בי"ד, אבל בכופרים שדעתם מפורסמת וידועה ובפרט כשהם גויים, וודאי שאין צורך לזה, וכמפורש ברמב"ם הנ"ל.
   ולא שייך לומר בענין גויים את מה שכתב החזו"א שם בסוף הסימן לגבי המינים מישראל שדינם היום שונה, כיוון שאיננו יודעים להוכיחם. שהרי לא נצטווינו כלל להוכיח את הגויים, שנאמר: "הוכח תוכיח את עמיתך". וגם לא שייך לומר כבישראל שהם תינוקות שנישבו, כיוון שכל הדין בגויים נאמר כשהם גדלו בין הגויים. (ומה שכתב שם החזו"א בסעיף ט"ז שדין מורידים הוא רק בזמן שיש השגחה גלויה ומשתמשים בבת קול, דבריו תמוהים, דהא הרמב"ם והשו"ע וכל האחרונים כתבו דין זה לזמנינו).
   אלא דעכ"פ הדבר מוגבל שאין להוגו בפרהסיא אא"כ יש כח בידו לכך, דהיינו שאין חוששים מאוה"ע, וכמפורש בדברי הרמב"ם והשו"ע הנ"ל.
 

באמת מזמן לא פתחתי תורת המלך..

כנראה שהרב יצחק יוסף חולק עליו.. זכותו..
אלו ואלו דברי אלוקים חיים..

גוי ששומר 7 מצוות בני נוח ואו גר תושב באמת אסור להרוג אותו.. 

אבל זה לא המקרא בדומא..

ולא משנה שעמירם בן אוליאל לא עשה את זה..

ומי שהורג גר תושב ששומר את 7 מצוות בני נוח אז זה מיתה בידי שמיים..

אני מכווה שהצלחתי להסביר..

כנראה שהרב יצחק יוסף (לא שאלתי אותו) סובר שחייבים מיתה בידי שמים..

הבנתי גם לפני.. לא סתרת את מה שאמרתי..

לדוגמא כמו שלא תפקידך להרוג אנשים במצעד הגאווה למרות שזה תועבה, אבל זה לא אומר שלא צריך להפגין, להפך חייב להפגין נגד מצעד הגאווה.

 

והיום כשאין בית דין מוסמך אי אפשר להרוג אנשים על עבירות.

לא תגנוב זה לגוי...

אשכרה.