אז עוד מעט מתחיל קורס פסיכומטרי, למה או למה רני לא יודעת, אולי בשביל להרגיע את ההורים והסביבה שאני לוקחת את עצמי בידים.
אין לי בעיה ללמוד אני גם בטוחה שאני אצליח השאלה היא בשביל מה?
בשביל מה כל החיים האלה, המירוץ אחרי חיפוש מקצוע, לימודים, עבודה, פרנסה.
אני לא יודעת למה אני קמה כל בוקר לעוד יום משעמם, בנאלי?
מה יהיה בעוד כמה שנים?
לתוך מה אני נשאבת?
העולם הזה גדול עלי!
גדול בשביל שאני אבין מה רוצים ממני?
גדול בשביל שהמילה "משמעות" תיהיה לה משמעות
גדול בשביל שאני ארגיש שאני לא חיה את החיים רק בשביל להתקיים עוד יום.
לנשום, לאכול, לקום, לישון, ללכת, לשבת, ושוב ושוב.
החיפוש הזה מעייף אותי, מכביד עלי.
אין לי כוחות להכיל את זה.
בא לי לישון ולא לקום, לישון ולא לחשוב, לישון ולא להרגיש, לישון ולא לחשוש, לישון ולא לאכזב.
אז בעבודה חיפשתי משמעות ויש בה כזאת אבל היא לא באה מהלב שלי, אין בי באמת את הרצון לתת, להקשיב לעזור.
באלי לשחרר את הכל.
כל הספרים, הסיפורים, על משמעות ותכלית החיים, על יעוד ומטרה כל הלמידה, השנים של אמונה פתאום הכל נכבה.
ואני מנסה לחשוב מה חשבתי קודם? מה היה קודם שככה אני מרגישה עכשיו אבל לא היה כלום, הייתה הדחקה, כי לא חשבתי על זה, לה חייבתי את עצמי לחשוב מה הלאה.
ועכשיו כשצריך לחשוב, להחליט אני לא מסוגלת!
אני לא יודעת.
מי אני ומה חיי?
זה קשה ברמות!
ולא לדאוג אני לא פוגעת בעצמי וגם לא חשבתי על זה, אני פשוט לא מבינה את עצמי ואת קיומי.
אין לי בעיה ללמוד אני גם בטוחה שאני אצליח השאלה היא בשביל מה?
בשביל מה כל החיים האלה, המירוץ אחרי חיפוש מקצוע, לימודים, עבודה, פרנסה.
אני לא יודעת למה אני קמה כל בוקר לעוד יום משעמם, בנאלי?
מה יהיה בעוד כמה שנים?
לתוך מה אני נשאבת?
העולם הזה גדול עלי!
גדול בשביל שאני אבין מה רוצים ממני?
גדול בשביל שהמילה "משמעות" תיהיה לה משמעות
גדול בשביל שאני ארגיש שאני לא חיה את החיים רק בשביל להתקיים עוד יום.
לנשום, לאכול, לקום, לישון, ללכת, לשבת, ושוב ושוב.
החיפוש הזה מעייף אותי, מכביד עלי.
אין לי כוחות להכיל את זה.
בא לי לישון ולא לקום, לישון ולא לחשוב, לישון ולא להרגיש, לישון ולא לחשוש, לישון ולא לאכזב.
אז בעבודה חיפשתי משמעות ויש בה כזאת אבל היא לא באה מהלב שלי, אין בי באמת את הרצון לתת, להקשיב לעזור.
באלי לשחרר את הכל.
כל הספרים, הסיפורים, על משמעות ותכלית החיים, על יעוד ומטרה כל הלמידה, השנים של אמונה פתאום הכל נכבה.
ואני מנסה לחשוב מה חשבתי קודם? מה היה קודם שככה אני מרגישה עכשיו אבל לא היה כלום, הייתה הדחקה, כי לא חשבתי על זה, לה חייבתי את עצמי לחשוב מה הלאה.
ועכשיו כשצריך לחשוב, להחליט אני לא מסוגלת!
אני לא יודעת.
מי אני ומה חיי?
זה קשה ברמות!
ולא לדאוג אני לא פוגעת בעצמי וגם לא חשבתי על זה, אני פשוט לא מבינה את עצמי ואת קיומי.
זה קשה מאוד
מרכיבה על סוסים באופן קבוע
)