לדעתי המאבק שלנו צריך להיות פסיבי עיקש, אנו צריכים להאחז בקרקע עד שבאים לפנותינו ולהתנגד! אך בשום אופן לא לקלל ולהכות,משתי סיבות:אנו יודעים שהמפנים יותר חזקים טכנית והפינוי ייתבצע-אנו שם כדי למחות על חרפת א"י ודבר שני, כאשר אנו מתנהגים בצורה אלימה וקשה גם למען מטרה גדולה ונשגבת כזו, אנו פוגעים במידות הנפש שלנו,התנהגות קשה כזאת משפיעה עלינו ביותר גם אם אנו לא מרגישים תוצאה ישירה.
אבל אני מעריכה ביותר את הנוער שהולך עם האמת ונאבק ללא שום פחד למען אמת זאת-אשרי הנוער שהוא כזה!!!
נראה לי גם כי מיום ליום אנו רואים שמאבקינו האמיתי הוא על הבנת משמעות הזכות שלנו על ארץ ישראל, אנו צריכים לברר ולחדד אצלנו את הנקודה הזאת(כל אחד במדרגה שהוא נמצא) וכמובן להוציא ולהפיץ את זה בעמ"י.
אם מפלגת קדימה שהיא המובילה בסקרים יוצאת בקמפיין של חזרה לגבולות 67 זה מראה היכן נמצא עמ"י ביחסו ובהבנתו בקדושת א"י. ולכן הפיתרון הנראה בעייני קודם כל במישור סניפי ללמוד ולברר את הזכות שלנו כל א"י וחובתנו בתקופת הגאולה, ואח"כ לצאת אל הסביבה הקרובה בלימוד ואמירה ברורה בענין הקשר שלנו לא"י והזכות עליה.
עלה והצלח! ואל תחפש רק דעה אלא גם החל לפעול ולהפעיל...