והנמוכים שלי.

שהקשבה לאמת שלך (ולא לרצון הגוף או רצון אחר מושך ככל שיהיה) יותר כדאית.



קח את זה למחשבה.




בהצלחה!

ולכן אני נלחם...

בעיה רצינית שככה זה כאב

ובטווח כללי אתה מנצח.
אפילו שיש נפילות באמצע.



תחשוב על כושר.
כמה כח רצון צריך.
וכמה מחפפים באימונים או בדיאטה




אבל הרצון הכללי שבו אתה מונח-
הוא הקובע.





נשמה שנתת בי-טהורה היא.

אני צריך גם לעמוד בהחלטות שלי, לא רק להחליט

אבל צריך לדעת
שלא כל נפילה - אוטומטית מוציאה אותך רע.



הרצון שלך בכללי הוא טוב.


כשהמגמה היא לעשות טוב
זה מה שקובע.

הרצון שלי בכללי הוא טוב.

אני לא מכיר מישהו שרוצה להיות רע.

אכן המגמה היא לעשות טוב וזה מצוין בשבילי, רק בשבילי,אבל יש עוד הרבה אנשים שהכישלונות שלי משפיעים עליהם.

 

אז זה המחשבה שלי לשחרר, כי זה לא עושה טוב בסופו של דבר.

בן אדם שחי בחברה. והמעשים שלי מטבע הדברים משפיעים על הסביבה

אם זה במצבי רוח אם זה בארגון כושל של דברים כלליים וכו'

תמיד אפשר להשתפר ולשפר עמדות.



זה לא מוריד מערכך ההפך.


ההתמדה וההשקעה הם מה שקובעים.




מותר להיות במצבי רוח. אף אחד לא מורח חיוכים אלא אם הוא שחקן אלוף.

כדאי להשתדל להתגבר עליהם
ומתוכם למצוא איך לגדול

כל פעם שאני חושב על זה אני מגיע למסקנה הזאת, 

באל זה לא מספק אותי...

זה התסכול.

 

 

 

 

 

 

 

אולי כדאי שאני לא יעשה דברים שלא מועילים ע"מ לא להזיק...

אני משקף מציאות, לא מתבכיין...

ולשטוף פנים גם.


ולרקוד קצת


ותזכור שמחר יום חדש.


שמש.
עצים.
ציפורים.
פרחים.






חדשים לבקרים
רבה אמונתך.

צודקת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חיזקת ביותר

הזכרת לי משהו ששכחתי...

*****
יום אחד, שלמה המלך, החכם באדם, רצה לבחון את יושרו ואת חוכמתו של משרתו הנאמן, בניה בן יהוידע. המלך רם המעלה זימן אליו את משרתו ודרש ממנו לבצע משימה, בידיעה כי לא ניתן להשלים אותה. שלמה המלך אמר לבניה: "בעוד 6 חודשים יחול חג הסוכות. בחג זה אני מעוניין לענוד טבעת קסם. אדם עצוב שיביט בטבעת יהפוך מיד לשמח, ואדם מאושר שיביט בה יהפוך עצוב ברגע".


המשך יגיע תיכף....

המשרת הנאמן יצא מיד אל המסע בעקבות הטבעת המסתורית. חלף חודש, חלפו חודשיים, ובניה, שביקר אצל כל צורף ורוכל בממלכה, נותר ללא מענה. חלפו עוד חודשיים, בניה הגיע עד לגבולותיה של הממלכה, אך עדיין לא מצא איש אשר שמע על טבעת קסומה שכזו.

בניה, המשרת הנאמן, הפך עם הזמן למתוסכל. בכל מאודו רצה להגשים את משאלתו של אדונו, אך כל כמה שלא ניסה, לא עלה בידיו למצוא את הטבעת המסתורית. הדכאון עלה בו והוא כמעט אמר נואש, עד שיום אחד לפני חג הסוכות הגיע לסדנתו הקטנה של צורף עני בכפר קטן.

המשרת, שכבר לא היה לו מה להפסיד, שאל גם את הצורף הזקן: "אמור לי אדוני, האם שמעת מימיך על טבעת קסומה הגורמת לסובל להפוך למאושר ואת המאושר הופכת לסובל?" הצורף הזקן חשב שני רגעים, הוציא טבעת נחושת קטנה מאחת המגירות, חרט עליה דבר מה והגיש למשרת. בניה, שבמשך החודשים שעברו הספיק לאבד כל תקווה, נתן מבט אחד בכתובת על הטבעת, ומיד אורו עיניו. הוא הודה לצורף, שילם לו שק מטבעות זהב ומיהר, מאושר, לכיוון ארמון המלך שלמה.





ולמה המלך היה מרוצה מן הסתם.....


אתה מבין?



החיים הם דינאמיים.
גלגל חוזר.

אני מבין את העיקרון, אנסה להפנים...