אבל ממש.
היו לי שם משקפיים. כלומר לא כל החלום, אבל אז נכנסתי למים, והדבר הכי הגיוני שהיה לי לעשות זה להחזיק את המשקפיים כדי שלא יכנסו לי מים לעיניים.
ואז ניסיתי לפתוח את העיניים מתחת למים, ובאמת פקחתי אותן. וניסיתי להבין מה עושה שמיכה מוכרת וערימת מזרונים בתוך אגם. ואז הבנתי שזה חלום. אבל הוא המשיך.
זו גם הייתה תקופה בעוד כמה חודשים. זה היה באייר, כי היו שם יום ירושלים ול"ג בעומר. אבל כשהתעוררתי לקח לי זמן לקלוט שאנחנו באמת רק בטבת.
והיינו בירושלים. או במקום אחר. ועם אנשים אחרים. אבל בסוף רק היא ואני נשארנו, והיא ישבה על הסלע למעלה ולא נכנסה למים.
טוב. זה ממש דבילי. אבל הייתי צריכה לספר
(כועס)(מזיע)
(עצוב)