מארגנת דברים והולכת לישון. קמים ב6 וחצי אחרי לא המון שינה. להתעורר זה סיוטי לגמרי.
מתארגנות ועולות לאוטובוסים.
נוסעים המון זמן.
בדרך היא אומרת לנו "קול דממה דקה עולה מן השמיים. אתמול באמת קול דממה דקה עלה מן השמיים והרב שבח נרצח"
אני עם דמעות. לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
לוקחים לנו את הפלאפונים. מסלול. אני לא נושמת. הולכת לבד היה לי טוב. אבל לבד..
מתישהו גומרים מסלול. נוסעים למדרשה. הגעתי למסקנה שאני אוהבת נסיעות של המון זמן ועם שירים. זה מרגיע.
מקבלות חדרים. מניחות את הדברים. אוכלות משו קטן בארוחת ערב בשביל הפלאפון. מורה מציקה
מודיעים שמצטרפת אלינו מישי לשכבה. אוקי..
אני עולה לחדר. אני מצחילה לבכות. אני לא מרגישה טוב. אני רוצה לישון. יש חדר בריחה. שוטפת פנים ויורדת.
נגמר. יש אש לילה. ישבצי לבד שם איפושו בזמן של התדריך. היא מגיעה אליי ושואלת למה אני לבד. אני שותקת. אין לי מה להגיד לה. היא עוזבת אותי
אהי עולה להתקלח. ולישון.
אני עם דמעות. וכואב לי. לא יודעת למה לא לקחתי כדור מיד אחרי האוכל.
- לקראת נישואין וזוגיות