דעתי האישית מכיוון ששאלת היא שזו התנהגות לא בריאה. שצריך להוקיע אותה מההתנהלות שלנו.
זה חיקוי של תרבות חילונית ורדודה שמחפיצה את האישה והופכת את הקשר למשהו חיצוני ורדוד, ללא מחוייבות וללא אהבה מלבד

האהבה של האדם את עצמו.

כן, זה חריף.

זה לא לראות בדרך ההלכה והמשפט, זה לראות באספקלריה של מה טוב לשניהם, לא ברגע הזה אלא בחיים בכלל.
לא הייתי קופץ ל"אלימות". אין לזה קשר לכאן בהכרח. מגע הוא משהו עם מרווח גדול מאוד. אם זה היה במטרה להזיק לה או לאיים עליה

היה מה לדון. אם זה צורה מוזרה של הפגנת חיבה(כמו שהיא צוחקת עליו) אז זה לא אלימות באופן חריף. אבל בהחלט לא בריא ולא נכון כהתנהגות של בני אדם. לדעתי.

אבל זה הופך את הקווים לפחות ברורים ויוצר "מדרון חלקלק" לכך שבעתיד כן תהיה אלימות רצינית יותר.

אחי! אם החיים היו כמו שלמדנו בישיבות ומדרשות היינו בגן עדן.

תסתכל בכרטיס אישי חבר  

לא רק יצאתי. אני גם נשוי. וגם חייתי את רוב החיים שלי(עדיין) בעולם החילוני.
אני אומר את דעתי.
וכבר אמרתי שככל הנראה לא נסכים  

הייתי מוכיח לה שהיא מכוערת לא פחות .

האם זה אלימות? לא נראה לי..אם זה לא כואב זה לא נחשב לאלימות

במיוחד אם היא מסכימה לזה.. זה נחמד זה בין אוהבים יכול לקרות..אני מתכוון לאהבת דמה כמובן ..

מה שנקרא "דלוקים אחת על השני" אבל בסדר..זה שובבי וחמוד

הוא בטח ממש חתיך ..נכון? כי ככה זה הבנות האלה לא מוכנות לעזוב את החתיך התורן

אני לא מעודד חלילה דברים כאלה.

אפרופו בעל מכה, האם ישר מדבקים לו בעל מכה בעתיד, או שישנקודה של שובבות והשתוללות?

שמתי לב שהכבדים שבנינו  לקחו את קשה.

צאו מהכבדות, תתבדחו, תפתחו, אט אט מצאו את השביל ללבות...

יצאתי פעם עם מישהי בערך 5 דייטים ולכל דייט תמיד הבאתי באוטו איזה משהו קטן לנשנש (במבה, עוגה או שוקולד וכאלה..)

ואז היא אמרה לי באיזה דייט "תיודע, זה אחד התסמינים שלמדו אותנו לגבי בעל מכה, שהוא תמיד מביא מתנות וזה.." חחחחח ותאמת היא אמרה את זה עם רבע רצינות כזה.. 

קיצר מאז אני מביא פעם בשני דייטים.. חחח סתם..

בגיל העשרה אין מח..

שלא קיים. מערכות היחסים בין בנים לבנות בציבור החילוני הן לא כאלו חופשיות... 

יש מערכות ברורות מאוד. התנהגויות ברורות מאוד. זה לא "חלק" כמו שאנשים אוהבים לחשוב.
כל מפגש הוא עניין. כל בחור תמיד מחפש ל... הכל הופך למין טקס מוזר.

מי שלא מכיר לא מכיר. הכל מוסתר טוב טוב. זה חלק מהטקס. והוא טקס שטעויות בו עולות ביוקר.

כתבתי שחייתי. ושעדיין את רוב החיים שלי חייתי כחילוני.
וזה אומר שאני גם נמצא בחיכוך גבוה עם אנשים כאלו, שיש בהם הרבה טוב, אבל גם הרבה טעויות שפוגעות בהם מאוד.

יש מספיק פורומים חילוניים, ששם אפשר לשפוך כל זבל שרוצים, "אפילו" יותר מזה.

מי שחושב שמה שמדריכה התורה, משמעותו "הגבלות, פחדים, לבטים, חששות" - ולא רואה שזו בריאות בסיסית נורמלית בהתנהלות בין בנים לבנות - ולא רואה את מה שיוצא מה"תרבות" הזולה של "חופשיות הקשר".. חסרת הבושה והצניעות (יותר נכון - חופשיות הניצול, ללא שמץ מחוייבות), ועל אותו משקל יכול גם "לקנא" באלה שאין להם תחושות בעצבי היד, ואין להם פחדים וחששות ולבטים להכניס יד לאש.. וגם לא "הגבלות" לפי דמיונם - בשביל מה כותב את זה כאן?

כשאתה מכנה את זה "ההגבלות הפחדים הלבטים והחששות שבעולם הדתי" - אז זו לא שאלה של מישהו שרוצה לשמוע צידוקים - אלא קביעת עמדה, שזה מה שבעולם הדתי.

וזה  - שקר.

מה שנמצא ב"עולם הדתי", הוא בריא לגמרי.

אז אם מישהו מחפש עזרה במלחמת היצר, אפשרי. אבל להציג כאילו זה מה ש"בעולם הדתי", זה לא נכון.

וממילא, לא שייך גם ההמשך על "געירות חסרות פשר... פרישות קדמונית" וכו'. ממש לא שייך. 

"ציונים". ואל תכנה נקודת מבט שאינה כמו שלך "צרה מאד" וכו'.  ביחוד כשהיא ממש ההיפך.

הפוך, אם כבר, מה שאתה כתבת על "העולם הדתי" זה דבר צר. מדוע? כי זה מגדיר את כל ההנהגה הנפלאה והטבעית הזו במילים "ההגבלות הפחדים הלבטים והחששות שבעולם הדתי" - זו הגדרה צרה וגם שקרית, בפרט כשאומרים אותה כ"השוואה" למה שלא בעולם הזה.

כל מה שכתבת על ה"צבעים" של החיים, לא שייך לכך. חבל לנסות ע"י סגנון כאילו "שירי" ("צבעים מסחררים.. נפש סוערת". יצר הרע אינו דבר שהתחדש היום. לא צריך לייפות אותו), לעשות משהו גדול מדבר שהוא בדיוק ההיפך. 

לא שייך ל"להרגיע נפש סוערת". יש הבדל גדול, כבר כתבתי, בין בעיות עם היצר שמבקשות עצה, לבין לעשות מזה אידיאולוגיה, ולהציג הפוך את העולם הנורמלי (בלי קשר לחלוטין ל"ליטאיות". ועוד יותר בושה לצטט - דומני שזה משם - את האדמו"ר מפיאסצנא בהקשר לכך, שברור שמעיו היו מתהפכים מקישור כזה, שאינו קשור כלל למקור).

ואף אחד לא "שפט" מישהו באופן אישי. דובר על מה שנכתב. על הענין של כאילו ה"חופשיות" הזו היא משהו יפה - ו"העולם הדתי" הוא כמו שציירת. לכתוב משהו בשורות קצובות, עדיין אינו משנה את התוכן.

מגעיל.

בזה קינאת? חבל מאד.

[ומה זה "הכל בדרך ההלכה והמשפט"?.. כאילו לא ההלכה הא שֶמורה את הטבע האמיתי. ובכלל, בלי "הלכה ומשפט" לא צריך להתנהג נורמלי?  ואם מישהי לא "צורחת וזועקת" זה כבר מכשיר משהו?...  ו"שאלה" לא פחות תמוהה, כשהיא מובאת בהקשר כזה, אם בנות לא מגזימות ב"פגיעות ובגלל זה מפרקות בחורים"... נו, אם הבחור שאתה מתאר היה שואל את זה, אולי היה אפשר להבין...]

אתה מחזק אותנו.

רק אני מתפלל שהקב''ה לא יעמיד אותך בנסיונות.

לא לך ולא לילדיך הבאים אחריך.

ואשריך שהעולם אצלך העולם מוחלט ונהיר!

מישהו דיבר על כך שהיה קשה לך באיזשהו נסיון?

נסיונות יש לכולם.

אבל אם יש לאדם נסיון, אז אין ענין לפרסם ש"קצת קינאתי", בסגנון שמשדר כאילו זה "די בסדר" בעיקרון ("השמיים לא נפלו"..) - אלא להגדיר, ואולי בכלל בינו לבין עצמו, שבשבילו משהו מסוים היה בגדר נסיון שהיה לו קצת קשה איתו. קורה. 

ובפרט אם בעקבות זה שואל אם זה "בסדר  וטבעי" או שצריך לראות הכל "בדרך ההלכה והמשפט".. משמע, ההלכה והמשפט הם איזה עול בלתי טבעי. וכאילו התנהגות פרוצה, על גבול האלימות, היא "טבעית", אפילו במובן האנושי.

קל וחומר להוסיף לזה שאלה, שאולי בחורות בגלל ה"פגיעוּת" שלהן (כשהדוגמה, בַּהקשר, היא אחד שנותן מכת אגרוף והבחורה מוציאה אנחת כאב), "מפרקות בחורים"...

נו, אז על זה היתה התשובה. ולא רק "פרטי אליך", אלא בפורום ציבורי, על כל ההשלכה.

תואיל לא לייחס לי זלזול בנסיונות שאחרים עומדים בהם - אני כנראה אחד האחרונים שאפשר לייחס להם דבר כזה..

ואני מצטרף לאיחוליך לכולנו, כולל אותך, כולל אותי - שהקב"ה לא יביאנו לידי נסיון ולא לידי בזיון.. כפי שאנו מתפללים.

[ואני מדגיש - שלא תהיה אי הבנה, כי מתגובותיך משמע כאילו כוונתך בהודעת הפתיחה היתה אולי אחרת - שאם סתם היתה כאן שאלה, למה עדיף להתנהל בצורה שהיא עפ"י ההלכה, מאשר באופן שהוזכר, ולא היתה הצגת האופן היהדותי כדבר שהוא "הלכה ומשפט" בלבד כנ"ל, ו"התלבטויות ופחדים".. - אז ברור שגם סגנון התשובה היה אחר לגמרי]

זה מעניין שיש טקסטים מרגיעים ויש טקסטים מעוררים לכעס משהו.

אצלך זה דומה כמו אצל זאב בודד.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!