בלילה.
בלילה פתאום זה אחרת..
חשכה עוטפת את הכל, ובין רגע הזמן כמו עוצר מלכת
הילדים כבר נמים בנחת, כולם סיימו לעבוד.
הרגעים היפים מתגלים במעצור הרגעי הזה של מרוצת החיים,
ופתאום יש זמן למחשבות לחלוף ולהגיע מאליהן
והראש משתדל להיות פנוי.
ופתאום. פתאום בדיוק שהכל נרגע...
אתה כל כך חסר לי
והגעגוע מציף בחשכה ולא נותן לישון,
והמחשבות, והדאגה..
בתוך התקווה שאתה בסדר שם.
כי בעצם למה לא?
ונקודות קטנות שמזכירות אותך, והראש שלא מפסיק לחשוב
ובעצם.. הכל בסדר.
אין למה לבכות..
זה לא העצבות.
פשוט הגעגוע



