נכנס כסף למערכת מכל מיני גורמים, וחלקו המשמעותי מההורים של הפעוטות.

ההורים לא מוכנים לשלם יותר,

מי שמשלם "בוטנים" מקבל קופים.

נניח 3000 שקל לחודש (דוגמא)

צריך במחיר הזה להכניס - עלות שכר של צוות (בערך 130% מהשכר לשעה, חלקי שש), עלות מנהלת, עלות מנקה, שכירות, חשמל, מים, ארנונה, חשבון טלפון, רואה חשבון, ביקורת כיבוי אש, עלות האוכל  ועוד מלא...

זה לא כל כך הרבה. בגוש דן יש מוצרים שעולים יותר ומקבלים גננות יותר משכילות עם בתים יותר מושקעים.

גם בהתייחסת שלך למקצוע הזה - שאכן הוא בשלב בסיסי של חיי ילדים; וכל יחס חם וטוב ורגוע, ממש בונה אותם בהווה ובהמשך (וחלילה ההיפך)

וגם בכך שמרוב "תעודות", אז מקצוע כעין זה, שדורש משהו שהוא יותר מתעודה - כמו שכתבת עלייך - סוג של אישיות, שיש לה טבע בריא והתפתחות רוחנית אישית וכו' - מתייחסים אליו כאל פחוּת. וממילא לא פעם מגיעות לעסוק בכך כאלו שלא באות דווקא מהכיוון שאת באה. ובאמת, לא בטוח אם תעזבי מה יהיה. מקבלת שכר נמוך כאן, אבל בטוח הקרן קיימת לעוה"ב ובתוך נפשם של הילדים.

אבל זה לא תירוץ למערכת, שאמורה להכיר בקושי הגדול של עבודה כזו, ולדעת לאבחן גם כישורים טבעיים, ולא רק לפי "דפלומות". באמת בעיה.

כל הכבוד לך על הגישה, על צורת ההתייחסת לילדים ולעבודה הקדושה הזאת.

אם הילדים הקטנים היו יודעים לכתוב - הם היו כבר פותחים עבורך שרשור תודה...

בס"ד

יש לי מה לומר לך,לתור מטפלת במעון בתינוקיה שזה לדעתי גם מאוד קשה, ואחריות רבה, בגיל 3 חודש עד שנה וחצי, אני שותפה למילותייך. שרדתי בקושי רב שנתיים במעון בלית ברירה כי הייתי חייבת פרנסה. אין לי תעודות ואני אוהבת ילדים, אבל כמה שנתתי מעצמי, לא עזר ולא קבלתי שום  קידום או שעות עבודה נוספות , רק לתור מחליפה העסיקו אותי ויכולתי להחליף את כולן.. אבל כשאני הייתי חולה והשתעלתי איומות- לא היתה מחליפה אחת בכל המעונות באיזור שתחליף אותי! שתביני איזה ייחס... זילזלו באחריות שלי, כמה שהשקעתי והקפדתי על החוקים למען הילדים... תמיד הייתי אני ה"לא בסדר" למרות שלא יודעת בדיוק במה לא הייתי בסדר. ההסבר לכך הוא שהמנהלת אהבה והיתה כמו חברה יותר מאשר מנהלת של העובדות הוותיקות במעון ולא יכולתי ולא היה לי שום צאנ'ס להוכיח שאני טובה לפחות כמותן ואחראית אם לא יותר מהן. אתן לך דוגמא אחת מיני רבות לקטע של אחריות עליה אני מדברת: כשהעובדת הוותיקה שהייתה איתי בעבודה , החליפה לתינוק בחדר החתלה, היא לא סגרה אחריה את הדלת. ואני באותו הזמן הייתי צריכה להשגיח על שאר הילדים 11 ילד לבדי גם בחצר וגם בכיתה. התינוקות זחלו לכיוון החדר החתלה, שזה מסוכן ויכלו לפתוח שם מגרות ולגעת בפח ולהפריע לה בהחלפת החיתול לתינוק שהחזיקה וה' יודע מה עוד... אז מהרתי כמובן לסגור לעובדת את הדלת - במחשבה שאולי שכחה לסגור אותה. אבל היא אז צעקה עליי , "אל תסגרי! מסריח כאן" בצורה לא יפה, אז נאלצתי להתפלל שלא יכנסו אליה תינוקות ולא יקרה אסון כל זמן שהיא הייתה שם.. היא לא הרשתה לי לסגור את הדלת אפילו לא קצת.

כשגמרה עזרתי לה להכניס את כל התינוקות חזרה לכיתה ומהרתי למנהלת לדווח על חוסר האחריות הרבה שהפגינה העובדת, אבל המנהלת לקחה זאת "בקלות" ובצחוקים... כאילו לא ארע משהו חמור שגובל בהפרת

ההוראות למטפלות בגן תינוקות.

ואני זו שספגה בסוף עלבונות וצרות מאותה עובדת ששמעה משאר העובדות(כאמור החברות של המנהלת..) שהעזתי להלשין עליה. בקיצור ככה שרדתי בקושי באווירה הזו שנתיים שלמות, כשבשנה הראשונה הייתי היחידה שנאלצה להתמודד עם תינוק בעייתי שרק אני זו שיכולתי להרגיעו בצהריים כשהתינוקות ישנו, רק אני הצלחתי לגרום לו לרצות לשחק ולא להיות בידיים כל היום. כי אני סבלנית ואוהבת ומדברת בעדינות. ולא כמותן. ושנה שנייה... אותה עובדת.. עשתה לי מה שניקרא את המוות... נצלה אותי והשפילה ולא עזר מה שעשיתי ...וכל זה בתוספת לעבודה הקשה שתארת למעלה. וכמובן בשכר על הפנים... וקצרה היריעה כדי שאפרט לעומק מה שעבר עליי ושלא מאחלת לאף מטפלת....אני כיום תודה לה' בחיפוש עבודה אחרת. זו אחת המטרות שלי כיום לשכוח מעבודתי האחרונה שהייתה במעון.. ולהתחיל דף חדש במקום שבו לשם שינוי יעריכו  אותי ואת מה שיכולה ומסוגלת לתת מעצמי.  ואומרת לך כל הכבוד ויישר כוח!

בס"ד

רק שלתור מטפלת את כלום אוויר בשביל שיחשבו על מה שאת מרגישה וחשה וחושבת. כל הזמן רק שההורים יהיו מרוצים... וילדים שלמים ושקטים וטובים וכ"ו... כאילו שאת הכביסה המלוכלכת לא רואים.... חייבים להסתיר. אחרת את רק זו שאוכלת אותה גם אם את צודקת! זוועה של דבר לדעתי. למשל אסור היה לישון כלל.. אבל לוותיקות יש כרית מסודרת ושמיכה בארון שלהן... אני לתור חדשה בקושי מדף היה לי לתיק שלי היה לי לשים... הן היו עם שמפואים ודורדורנטים ומה לא ממש ארון שלם רק בשבילן (וזה ארון שאמור לשמש מוצרי תינוקות- לימודים וכדומה) אבל לכי ותביני. הן היו בצהריים שוכבות ממש ונירדמות. פעם אחת העזתי לומר להן שאסור כי צריך להשגיח על התינוקות והמנהלת לא מרשה לישון למטפלות, כמובן שלא עזר לי....

ומצאתי את עצמי היחידה שבעצם מקיימת את הוראת המנהלת ולא ישנה למרות שלא פעם כמעט נפלתי מהכיסא מרוב עייפות מותשת מהעבודה. למה להן הגיע לנוח ולישון(ולקפוץ מהר בבהלה ושלשחק אותה ) כשהמנהלת נכנסה פתאום לכיתה? בלי דין ובלי דיין...  ככה הלך שם

איפה האחריות? איפה התשומת לב אם התינוק נושם או לא? זה לא עיניין אותן.. רק אותי... ולמרות זאת.. הרגשתי כאילו כל מה שאני עשיתי לא שווה דבר בעיניי איש שם במעון. מבינה? אותו שכר אותם תנאים קשים... אותן שעות בלי קידום או הכשרה שחשבתי שאולי אזכה לקבל שם..(ככה כחדשה חדשבתי בשנה הראשונה אבל מה שרק קבלתי היה קורס החייאת תינוקות עזרה ראשונה שחזר על עצמו בשנה הבאה אחריה בשנתיים שהייתי שם. זה רק מה שקבלתי מהם. ככה שממש לא שווה היה לי להמשיך לשנה 3 ופוטרתי בסוף מרצוני.

בעיה רצינית שככה זה כאב

אוף. 

האם אלו המתקמצנות נראות כך או שאני יכולה לחשוב שהיא הכי נפלאה בעולם בלי לדעת מה קורה אחרי שהדלת נסגרת?

איזה פחד זה!!!

זו פשוט מתנה לזכות למטפלת מסורה לילד שלך. בינתיים רב המטפלות של הילדים היו מקסימות.

אשרי הילדים שאצלך ואצל שכמותך! 

בס"ד

בנוסף למה שכתבתי ליעל פרי, הזכרת לי את זה:

שהיו מכינים מנה מיוחדת למנהלת כי היא רצתה לרזות- אבל דאגו לה למה שרצתה! היא לא נותרה רעבה זה בטוח. הוותיקות היו מקבלות למשל דגים מהטבחית או שקשוקה הייתה מכינה להן. אני רק הייתי זוכה ליראות זאת מהצד... ולהרגיש כלא שווה... כמו אחד הילדים. והאוכל שלהם נגמר מהר מידיי והם תמיד רצו עוד כי המטפלות היו לוקחות ואוכלות משלהם. לפני שהגישו לילדים לאכול. לי זה צבט בלב ובנשמה. ובקשר לשינה גם, לא היה סבלנות עד שהם ירדמו. תינוק שבכה היה מוצא מהכיתה לכיתה השנייה לשחק ובלבד שלא יפריע חס וחלילה למטפלת לישון ( דבר שזה אסור היה כמובן כי תפקיד המטפלת זה לשמור על התינוקות ולא לישון איתם..) ככה מצאתי את עצמי לא פעם שהן אומרות לי שאקח תילדים בקבוצה שלי(הייתי מופקדת על הקטנטנים ביותר- הפרשי הגיל שם שיחקו תפקיד חשוב בתינוקייה- ילד שיודע מה זה לשבת או לא לקום לעומת תינוק שבוכה ולא מבין דבר כי הוא עדיין קטן) אי אפשר בכוח להרדים הרי אז היו אומרים לי לצאת איתו החוצה במקום שישן... שישחק אחר כך הייתי צריכה להסביר להורים למה הילד עייף או לא רגוע. לכו תבינו...

לגופו של עניין - מה שכתבת על הפעוטונים נכון.  זו לא עבודה חכמה והרבה פעמים גם עבודה זמנית, ומנוהלת בצורה קשה על ידי רגולציה מציקה.

הבעיה היא שאין לאן להעלות את השכר. האמהות לא מוכנות לשלם.

ממש ריגשת אותי! ממש לא פשוט למצוא כמוך בתחום הזה, כאלה שמבינים שיש להם תפקיד וזה לא העיקר להעביר את הזמן, כאלה שמבינים שילד עלול לצאת עם צלקת בנפש (אולי זה לגילאים קצת יותר בוגרים) אבל אני כ"כ מבינה אותך, כשחיפשתי תחום לימודים שעניין אותי באמת שלא ידעתי מה, והכי קרץ לי הוראה, כי תנאי הקבלה לא היו קשים ועוד כל מיני סיבות טכניות, אבל הבנתי שאני לא שם, פוחדת להתעסק עם ילדים, לא יודעת מה אני עלולה להותיר בנפש שלהם, מאמינה שצריך להשאיר את המקצוע הזה ובכלל התחום הזה לאנשים כמוך בלבד.. 

וזה באמת מפחיד, יש נשים שהולכות על זה כי אין משהו אחר, והן לא מתאימות לעבודה עם ילדים בשום צורה.. וחבל.. 

נשים כמוך זה אחת ל.. כל הכבוד!

מישהו צריך לשלם על ההשקעה הנוספת במתוקים.

בס"ד

הבעיה מתחילה מזה שמטפלות עובדות מטעם משרד התמ"ת..!

מעונות זה גם (*ובמיוחד*) כלולים בתחום החינוך, ולכן גם הם צריכים להיות מטעם משרד החינוך!

צריך הרבה מטפלות במשק, ובגלל שהן מקבלות תקציב זעום ממש, עובדות בעבודה ממש קשה של הרבה שעות ובתנאים לא תנאים מקבלים לעבודה כל אחת.. וזו תקלה ממש!

הילדים בגיל הרך בשנים ככ משמעותיות להתפתחות שלהם! 

ובגלל שזה לא ראלי למצוא מטפלות בעלות הכשרה, אני חושבת שקריטי ביותר שגם הן יקבלו השתלמויות והכשרה מטעם גוף העבודה שלהן. ככה הן יקבלו כלים, רעיונות, ירגישו שהן מועצמות- ולא ישחקו אחרי חודש אחד של עבודה..!

ואחרי שיעשו את שני הדברים שכתבתי למעלה,

אז- שיעלו את השכר של המטפלות. שלא יהיה מינימום אלא יותר!

ואחרי התקציב- שגם להן יתנו חופשות נורמליות ותגמולים!

בס"ד

אבל מטפלות במעונות זה יותר קריטי- והעבודה שלהן קשה הרבה יותר!

(תחשבי שהן גם סייעות וגם גננות על ילדים קטנים ממש...!)

יש שיפור בתנאים של הסייעות, והן מקבלות השתלמויות כמה פעמים בשנה- מה שמטפלות בכלל לא מקבלות....

וכשיש מדינה שהחליטה כהחלטה יסודית לסבסד מעונות כדי לעודד נשים לעבוד בכל מחיר (גם בשכר מינימום), זה בהכרח מביא לכל העיוותים שאתן מציגות.

כל מה שאתן כותבות פה זה נכון, זה פשוט עולה כסף שצריך להביא מאיפשהו.

זה אומר שיעלו לי את המיסים בעוד קצת ולעוד פקידים מיותרים במשרד החינוך/התמ"ת/לעניינים אסטרטגים (אל תמחק אין מיותר) תהיה עבודה.

המשכורת של המטפלות תישאר נמוכה כי אפשר.

הבעיה האמיתית זה השיטה שבה מסבסדים עבודת נשים עניות כדי לעוות כמה מספרים בכלכלה ולדחוף הזיות פמיניסטיות. הנפגעות מזה הן המטפלות והנפגעים הראשיים זה הילדים שנמצאים במעונות שלהן.

בעיה רצינית שככה זה כאב

תעצרי רגע, 

שום התנהגות של הורה לא אמורה להשפיע על היחס לילד שלו!!!!

דווקא אם יש מורכבות עם ההורים, יש פה ילד שצריך אותנו. תתעלו מעל המחשבות האישיות שלכן. יש פה נשמה שמופקדת בידכן. 

יש לי אפס סובלנות כלפי אנשים ששוכחים את עבודת המידות שלהם ועוד מול ילדים!!! אז ההורה חרדתי או חסר סבלנות או מחפש אתכן בקטנות - תשליכו את התסכול שלכן הילד?! לאן הגענו??

בתור סייעת לשעבר וגננת כיום בחינוך המיוחד, ואני מדברת עם הצוות שלי המון המון על זה. המוערבות של ההורים זה אחד הדברים שהכי משפיעים על ההתנהלות המקצועית בגן. אני בוחרת אם לקרוא לאמא חופרת או להבין שהיא פשוט מודאגת ושאני פה הדמות לעזור ולהרגיע. 

לא התכוונתי לכתוב כ"כ באריכות.. אבל יש לי עוד המון מה להגיד על זה  

ברגע שמופעלת אלימות כלפי ילד, ולא משנה כמה העובדת ותיקה או כמה היא אוהבת את הילדים או כמה שהיה לו יום קשה או החיים שלה קשים - זה לא שייך! אם היא לא מסוגלת להיות מקצועית ולנתק את התסכולים בעבודה - היא לא יכולה לעבוד עם ילדים. בחרתי לדווח על כל פיפס ואמשיך לדווח. וכן. שמטפלות יפחדו להיות לא מקצועיות ולא ייכנסו לעבוד כשאין להם את הכישורים המתאימים.

הדבר הכי בסיסי בלעבוד עם ילדים זה לשים אותם בראש סדר העדיפויות!

אין מצב לאכול לפני הילדים - ועוד כשחסר.

אין מצב לדחות החלפת טיטול של ילד כי אני עייפה. 

אין מצב שילד מקבל מכה ואין איש צוות שלוקח אחריות!!

(מזה אני הכי מתחרפנת אבל חפרתי דיי..)

ומירב, מתנצלת שזה יצא עלייך אבל זה באמת בדמי ומופנה כלפי כל מי שעובדת עם ילדים וחסרי ישע, כולל עצמי. וזה באמת עבודת צוות מורכבת בגן ולגננת יש תפקיד מאד קריטי בעיניי שכשקשה לאחת מאנשי הצוות, לשים לב ולאפשר לה להירגע לפני שהיא נמצאת עם הילדים לחוצה ועצבנית. ולדבר את זה כל הזמן!!! טובת הילדים והביטחון הפיזי והנפשי שלהם מעל הכל. 

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡