בדור של היום המידע פרוץ לכל.
ומלחיץ אותי שאם אני לא אסביר לה מזה בדיוק.
היא תקבל את המידע בדרך אחרת פחות טובה.
זה ממש מלחיץ אותי.
2 מפגשים על הנושא - אחד לגיל הרך והשני לגיל ההתבגרות
מוזר שהיום אנשים חושבים שזה ענין של ילדים, בלי לראות כמה זה יכול להיתפס מעוות אצלם, דווקא ב"הסבר" בשלב לא מתאים (וילדים שלומדים תורה כמו שצריך, ממילא בשלב מסויים, כדרך אגב של הבנת סוגיה/משנה, לומדים את הנתונים עליהם מדברת הסוגיא. ואז זה גם נתפס אחרת, בנוסף להגנה הטבעית של דברי תורה). לא מעט מה"הסברים" המלומדים היום, באים אל תוך הבית, בלבוש "חינוכי" בדיוק מאותה תרבות "עולם" שבחוץ..)
לדעתי זה לא פחות גרוע.
ולא צריך לחשוב שכל דבר "העולם" מלמד, ומלמד בצורה מקולקלת.
גם הגוף של האדם הוא חלק טבעי מהעולם. ובאופן טבעי אדם נוהג בו צניעות..
לא כל דבר שהוא חלק "טבעי" בעולם, מתאים לדבר עליו בכל גיל בהסברה ישירה.
ולומר שזה "מאולץ", כאילו באופן טבעי זה מה שהורים מדברים עם הילדים - זה בעצמו נשמע לי מאולץ..
מי שבעיניו זה כמו לדבר על אבקנים בפרחים, בכבוד..
את אומרת לפי מה שבראש שלך - אבל היא כתבה לא כך.
בוודאי ששום דבר לא צריך להיות טאבו. וילד צריך להרגיש שיכול לדבר ולשאול על מה שהוא רוצה.
[אני לא "אתפלא".. הרי גידלתי כמה וכמה ילדים, וכם מכיר קצת את המטֶריה]
ואני דווקא לא חושב שצריך - כשלא מתעורר צורך מיוחד - "ליזום שיחה על עובדות החיים". תמיד צריך לשקול, בשכל ישר והרגשה ישרה, מה הדבר יפעל אצל ילד (באופן רגיל, ילד חושב על הוריו. נו..).
וכאן דובר על ילדה צעירה מאד.
וכבר אמרתי, בלימוד תורה, דברים באים בשלב נכון "כבדרך אגב", ומכיוון שהם תוך כדי לימוד והנושא העיקרי היא רצון ה' שבהלכות הנלמדות (בין אם זה במשנה על הלכות קריאת שמע, בין אחרות) - וגם התורה היא "מוגנת", אז דברים נתפסים כראוי.
וככלל, אני לא באתי לקבוע מסמרות מה ומתי. אבל הנסיון לפעמים להציג כאילו כל תחושה טבעית ביחס לדיבור על הדברים הללו, זה משהו "לא מובן", אינו נכון לדעתי, ואני לא חושב שזה בא מאיתנו. צריך לעשות "ממוצע" בין מה שאומרת ההרגשה הטבעית הנורמלית, לבין הצורך לפי הזמן והמקום והאדם.
אשמח אם תכתבי מה שנאמר לך
כדי לחשוב איך להעביר לילדים
תודה
שלנשים יש ביציות בגוף (והסברתי שכל חודש נוצרות ביציות והרחם מתכונן להריון, ואם אין הריון הוא מתנקה ואז יש דימום), לגברים יש זרעים, והחיבור של שניהם יוצר את העובר בבטן של אמא. כך ה' רוצה, שיהיה גם מאמא וגם מאבא ורק כשהם נשואים ואוהבים.
והיא שאלה איך הוא מעביר את הזרעים - אז הסברתי, בפשטות, בלי תאורים. קצת הגעיל אותה, אז אמרתי שכשאוהבים זה לא מגעיל, ואבא ואמא שמחים להיות ביחד.
זהו.
היא שאלה אחרי איזה שבוע עוד איזה שאלה או שתיים. מאז לא ראיתי שמעסיק אותה. ילדים לא "מחפשים" את ההורים שלהם. גם אני ידעתי מגיל צעיר - אמא שלי מורה למדעים, ומעולם לא עשיתי מזה עסק... אני דווקא מאוד בגישה הטבעית. לא רואה בזה חוסר צניעות - בעיקר לא מול בנות.
לא תיאורים מסביב ,זה אין לי בעיה להגיד ,
המשפט שענית לה לשאלה , איך זרע מאבא מגיע לאמא?
את מוכנה לכתוב את המשפט מה שאמרת לה? אני רוצה להגיד בצורה עדינה לא בוטה אבל ברורה
תודה
מצחיק קצת שזה כביכול בסיסי לדעתך להגיד לילד בן תשע
אבל פה, אנשים בוגרים, לא מוכרים,בכל אופן לא נעים לך
כי מעל גיל זה לשיטתך אין בעיה שידעו
לקלקל להם?
אל תדאגי, אם הם רוצים, יעשו קצת חיפוש בגוגל וימצאו...
וחוץ מזה, אינה דומה שיחה פתוחה בין אמא לבת לקבלת מידע באנטרנט, העניין הוא בדיוק איך מעבירים את זה, באיזה טון ובאיזו צורה - זה בדיוק העניין בלהעביר דברים בטבעיות.
מול בנים - יותר קשה לדעתי, עם הבן שלי לא עשיתי שיחה כזו, ובאמת אני רואה שהוא מקבל קצת מידע מלימוד התורה.
מן הסתם, בזמן המתאים, בעלי ישוחח איתו.
את חושבת לבן שלי לא כדאי לעשות כזאת שיחה? בהדגשה בן
מהלימוד זה חצאי דברים זה לא ממש ברור
אצלי, זה לא נראה לי שייך.
כאמור, אני אשאיר את זה לבעלי. הבת שלי גם יותר סקרנית, וגם שואלת יותר, וגם אני רוצה שהיא תהיה פתוח איתי יותר בענייני המחזור כשיגיע. אותו זה לא מעניין, אז אין לי עניין לפתוח.
אצל בנות, זה גם חלק מתוכנית הלימודים בכיתה ח' במדעים, כל נושא הפוריות, אמא שלי מלמדת את זה באולפנא. אצל בנים לא, יש סיבה לזה כנראה..
כאשר מתחילים השינויים ההורמונליים של הבנים, חייבים לדבר איתם, על כל עניין הזרע באופן כללי ופרטי, ותוך כדי להסביר מה אפשר ליצור איתו. ברור שזה חשוב.
ושוב, זו דעתי האישית. כל אחד שילך לפי תחושותיו.
כוון למה שהיא אמרה שהכוונה היתה "לענות לשאלות" ושהנושא לא יהיה טאבו, דהיינו שיחששו לשאול. לא היה נראה לי שרק על זה דיברת.
לתזמן באופן יזום שיחה ספציפית עם ילד על יחסי אישות, לא נראה לי שייך.
מחזור - בגיל שמתקרב.
יחסי אישות - לא קשור לילדה.
ואי אפשר לבנות את כל החינוך על פחדים.
תבנו אוירה טובה ופתוחה ונעימה בבית, באופן שםא תהיינה לה שאלות בגלל "דברים ששמעה", תפנה אליכם.
וגם תדאגו מראש שלא היו לה מכשירים עם "מידע פרוץ לכל".
זו דעתי.
שמתישהו הבנות בכיתה ידברו על זה?
לא ילדות קטנות. בכיתות ח-ט...
ראשית, דובר על גיל צעיר יותר. הרי מדברי פותחת השרשור, אפשר להבין לאיזה גילאים בערך התייחסה.
דבר שני, דעתי בכלל שלא צריך יותר מידי לִבנות על פחדים ולחצים שמא תשמע משהו, ויותר להתמקד בכך שתהיה אוירה שלא חוששים להעלות אף נושא, אע"פ שלא מאבדים את מידת הבושה, שהיא מידה חשובה מאד.
ובוודאי שאם עולות שאלות, לענות בהתאם למי ששואל, ולמה שמבחינים שבאמת מעסיק אותו/ה.
ובגילאים מסויימים, גם יש הבדלים בין בנים לבנות בהשלכות האפשריות של צורות מסויימות של הסברים וההקשרים בהם הם נאמרים.
מחפשת בירושלים אולפנה או תיכון דתי לבת שלי, מקום טוב וחם עם רמה לימודית טובה וחינוך טוב.
כן שמאפשר טלפון חכם ולק ג'ל.
קיבלתי תפקיד חדש יו"ר ועדת תרבות בקהילה שלנו
התקציב דיי דל 🤧
אשמח להמלצות למפעילים באירועי קהילה שהייתם בהם!
תודה!
זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.
פיתות על הטאבון ביער..
זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.
אבא פגוםאני סובל בשבתות, פשוט סובל, כל סעודה היא סיוט. יש לנו ב"ה 6 ילדים מגיל 3 עד 17 וכל סעודה היא בעיקר הקנטות בין הגדול לכולם. אני מכין דברי תורה, חידונים, סיפורים (כן, ניסיתי גם את "עושים עניין" של הרב יוני לביא) ופשוט לא מצליח להחזיק יותר מ 20 שניות. אני רק פותח את הפה הגדולים על הספה במקרה הטוב קוראים עלונים, או בחדר, נחים מחוסר עזרה בשישי.. אני מרגיש מועקה גדולה, תחושת כישלון, אפילו הקטנים לא מקשיבים לסיפורים.
יש למישהו עצה מלבד תפילה?
אני עובד עצות..
החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.
אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''
בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב.
שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.
אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?
זה נשמע מאד מעיק.
למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?
אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת
מאוד מאוד מבינה אותך💔
מאוד כבר אמרתי?
אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.
אל תכביד עליהם
תקליל
שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים
צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .
תשחרר
שיעור כללי תעביר במקום אחר
בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים
יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת.
אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...
קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.
1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון.
2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !
3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'
4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.
5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.
6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.
8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.
9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]
10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.
11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.
12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]
אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.
לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.
לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.
משהאחרונהיש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).
נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.
אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)
תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה
1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.
אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.
תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...
2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..
סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.
3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.
כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.
בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.
ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.
4. כמובן תפילות!!
הבן שלי בן 16. מתוק, אבל עם חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך.
מחפשת מטפל רגשי ממש טוב באיזור פתח תקווה והסביבה.
אשמח להמלצות!
תודה רבה!!
לק"י
אמהות
הריון ולידה
ועוד
יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב
1. כלכלת ארהב היא כרבע מכלכלת העולם כולו.
2. כלכלת סין היא הבאה בתור עם כ-17% מכלכלת העולם כולו.
3. אחריה כלכלת גרמניה בפער משמעותי של כ4.3% מכלכלת העולם כולו
4. שלוש הכלכלות האלה יחד לבדן מהוות כמחצית מכלכלת העולם כולו
5. כשמונים אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במדינות G8 שהן היום G7 בתוספת רוסיה שממודרת כרגע מהמועדון.
6. 86 אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במועדון G20 שהם 19 המדינות החזקות כלכלית בעולם והאיחוד האירופי שנחשב לחברה בפני עצמה (כלומר יש נציגות גם למדינות אירופאיות נחשלות באיחוד)
7. כל שאר העולם מתחלק ב14 אחוז הנותרים
8. ישראל איננה חברה בG20.
9 סדר גודל של התלג לנפש בישראל הוא סדר גודל של תלג לנפש של גרמניה
10. אנחנו לא כמו גרמניה כי אין מספיק נפש, לא כי אנחנו לא מוכשרים או חכמים מהם אלא כי אין מספיק נפשות.
מסקנה שלי, הביאו ילדים זה טוב לכלכלה, שאו ברכה.
(זה איננו פוסט כלכלי ולכן לא נכתב בפורום חיסכון השקעה וצריכה, אני יודע שאני משקר ביודעין שקרים לבנים למשל לגבי התלג לנפש של סין ולא אכפת לי ואני לא נכנס לדיון על כח קניה כי זה לא פוסט כלכלי, רק שורת המסקנה חשובה לי פה וכל השאר לא מעניין אותי)
אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.
היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.
ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.
כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).
ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.
בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.
לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.
ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם
עד כמה ילדים זה מתאים
עם 2 ילדים איך זה?
כמה המחירים היום לקראוון בברוכין?
מערב השומרון
תודה רבה
אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.
לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.
והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....
היא מתכוונת קווים בעור.
אני חושב שאלו קמטים.
מה עונים לה?