קודם כל, שיהיה ממש בהצלחה!

לגבי השאלות החשובות שלך-

בנוגע למשמעת אני מאמינה בשני דברים משמעותיים:

1. קשר וחיבור עם התלמידים.

2. כללים ברורים ועקביות.

ועכשיו אפרט:

1. את מתארת מצבים לא פשוטים בכיתה שבחלקם התלמידות לא מקשיבות למה שאת אומרת. את אמנם חדשה, אך אם תצליחי ליצור קשר עם התלמידות, באופן אוטומטי הן יהיו איתך יותר ויקשיבו לך יותר.

איך עושים את זה?- בשיחות אישיות, בצופרים מדי פעם, בהרבה מילים טובות, אני מאמינה גם במשחק עם הילדות (אחת על אחת או בקבוצה) ופתקים טובים להורים.

בנוסף, ילדים מתחברים מאד למורה שמספרת על עצמה, ובעיקר- מורה שמשדרת ומראה שאכפת לה מהילדים- היא מקשיבה להם, מתייחסת למה שעובר עליהם, מתייחסת אליהם בכבוד ולא פוגעת בהם (אני מאד משתדלת לא לכתוב ילדים שמפריעים על הלוח ולא לבייש תלמידים והם יודעים את זה ומאד מעריכים!), באה לקראתם (מבטלת שיעורי בית בשבוע שעמוס להם מדי ועוד).

2. אני ממליצה לך לשבת עם עצמך, לנסח לך את כל הכללים שיש בכיתה שלך (עד כמה שניתן לחשוב על הדברים מראש), ולהגדיר מה קורה כש... ולא להמציא עונשים באותו רגע.

אתן לך דוגמאות ממה שאני עושה:

יש אצלי רשימה של התלמידים וכאשר תלמיד 'עובר' על אחד מהכללים הבסיסיים בכיתה, הוא נרשם ברשימה, אחרי מספר פעמים (קבוע מראש!) שתלמיד נרשם הוא מקבל עונש (קבוע מראש!) אחרי עוד מספר פעמים (קבוע מראש!) הוא מקבל עונש וכד'... הילדים יודעים מראש על מה נרשמים ומהם העונשים לפי כמות הרישומים. זה יוצר סדר ברור וגורם לילדים להיות קשובים כי הם ממש לא רוצים להירשם.

מהשיטה הזו אני מרוויחה כמה דברים משמעותיים:

א. ביטחון אצל הילדים כי הם יודעים מה מצפה להם, ואני לא מענישה לפי רמת העצבים שלי באותו רגע..

ב. תגובה ועקביות- אני לא מתעלמת ממה שקורה בכיתה- לכל מעשה יש תגובה והילדים מפנימים שלא כדאי להם לא לעשות מה שצריך.

ג. רוגע בכיתה- אני לא כועסת ולא צועקת, רק רושמת.. והקסם עושה את שלו

כמובן, שיש דברים חמורים יותר שאליהם אני מתייחסת בצורה חמורה יותר. וכאן זה תלוי מה העונשים שיש בבית הספר שלך- שליחה למנהל, מכתב להורים וכד'.

חשוב לי לציין שאם תלמידה לא מקשיבה למה שאת אומרת ואת ממשיכה 'לרדת לרמה שלה' ולהתווכח וכד' / לצעוק עליה וכד'- היא בעצם המנצחת. וכל הכיתה ראתה את זה.

במקרים כאלה נראה לי עדיף לומר משפט כמו "עשית מעשה מאד חמור והוא לא יעבור בשתיקה. אני אטפל בזה בהפסקה ולא כעת". - מצד אחד לא התעלמת מהמעשה החמור, מצד שני לא נגררת לוויכוח איתה.

לגבי שיעורי בית- יש כאלה שמסמנים אצלם כמה פעמים לא עשו שיעורי בית ואחרי שלוש פעמים- שולחים מכתב להורים. יש כאלה שמשאירים את התלמידים להשלים את השיעורים בהפסקה וכד'.

אלימות- זה משהו שבית הספר אמור בדרך כלל להגדיר איך מתייחסים למקרים כאלה.

בת לא מוכנה לשבת ליד מישהי- לא הייתי מתמקדת בזה בשיעור אלא לוקחת את התלמידה לשיחה אח"כ ומנסה להבין ממנה מה מפריע לה. אם היא תראה שאכפת לך ממנה- היא תכבד אותך יותר ותקשיב יותר. בעיני רק תרוויחי מזה.

אני לא יודעת מה הגיל של התלמידות שלך, ולכן אני לא יודעת אם כל מה שכתבתי מתאים לך, אבל אני מקווה שרוח הדברים ברורה וזה לפחות יעזור לך!

אם צריך עוד משהו- אשמח לעזור.

המון המון בהצלחה!!!