ואז אח שלי מתחיל לצרוח עלי
ואמא שלי צורחת עלי כי רבנו.
איזה כיף.
ןואז אני מחליט לסתום *רק* בגלל כיבוד הורים ושלא יצא מזה כלום.
ייאי.
עוד שניה בוכה.
הם עושים לי ככ רע
ואז אח שלי מתחיל לצרוח עלי
ואמא שלי צורחת עלי כי רבנו.
איזה כיף.
ןואז אני מחליט לסתום *רק* בגלל כיבוד הורים ושלא יצא מזה כלום.
ייאי.
עוד שניה בוכה.
הם עושים לי ככ רע

זה לא רק תקופה.
לאסור על הבן שלך את הדבר שהוא הכי אוהב, שהוא טוב בו, וטוב לבן שלך בו...
לא. זה לא רק תקופה.
הם אוסרים את זה לתקופה - אבל זה אומר על בעיה.
קשה להם שאני שונה מהם והם מחפשים אותי.
יותר מידי פעמים.

אהבת ישראל!!אופ. אין לי יותר מדי מה לומר. אבל לא יכולתי להתעלם...
בע"ה יהיה זמן שיהיה טוב יתר. גם עם אחים שלך וגם עם ההורים.
בהצלחה!!
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)