אני מדבר על זה שאין הרגשה שלתנועה איכפת מהסניפים (אולי גם בתנועות אחרות אין)
זה לא עיניין של "בואו נחנך לפי ערכי התנועה" אלא למה לא מודעים למה שקורה בסניף למה לא מודעים למה שקורה מתחת לשטח לדברים שלא רוצים לספר לרגשות של המדריכים בכללי בכל התנועה איך מדריכים מרגישים איך השבטים מרגישים.. משהו?!...
לא יודע לגבי זה שעובר בישיבות לא ראיתי אותו אף פעם (אולי בגלל שאני לא לומד בישל"צ) ולא דיברתי איתו.
אין לי אישית שום רצון להתקרב להנהלה וגם כשהיא הייתה אצלינו הדבר היחיד שהייתי עושה שם זה להדפיס כמה דברים.
אולי יש בעיה עם ההרגשה שלי... אבל נרא לי שכדאי גם כמו השליחים שפסדר לא צריך להסכל על בנ"ע אבל בכל זאת למנות מישהו שיעבור בסניפים ויעביר איזה משו למדריכים לפחות
(תכל'ס את מי זה מעניין כל הקשיים בסניפים הגדולים הרי הם מספיק גדולים יולים להסתדר...)
או לעשות משהו חוויתי בתחילת השנה מתי שמדריכים נכנסים כדי שירגישו טוב ובסחבק עם החברה שבהנהלה.
תבינו שהקשר הזה הוא לא בישבילי אני מיתפתח מספיק טוב גם בלי הקשר הזה.
אבל אם התנועה תירצה משהו מהסניף הזה אז יהיה קשה יותר להשיג אותו (עובדה!!!)
לא יודע... הכל זה הרגשה פרטית שלי אולי היא נובעת מכך שאני לא לומד במקום הנכון
או שסתם אנלויודע מה
אבל בשורה התחתונה ... זה מה שאני מרגיש וקצת לא נעים לי עם ההרגשה שלתנועה לא איכפת (אולי אני טועה) וזהו...
תהנו במסע פסח בלעדינו...;)