זה מוזר כמה מהר זה עבר .
הקול הכי רועש זה השתיקה .
היא שוברת חומות .
היא הורגת אנשים חסרי אונים בשדה הקרב .
(אני רק רציתי להעלם .
ליום . יומיים .
אז עשיתי את זה .
ואף אחד לא ידע .
קל .)
הצרחות אז סגרו על החדר הצר
הבכי שנגרם אחרי הסיוטים
היא היתה שם כמו שלא היתה בחיים.
אז זה קרה .
זה חזר . רודף אותי בלילות .
(שטויות .
געגועי .
אני רק רוצה להיות אני לפני שנה .
אני בלי דאגות מיותרות על הראש
אבל אני שלל לפני שנה היא בכלל לא אני .
ואני לפני שנה לא הכירה את
אביה . אילה . שרה . הודיה . תמר . ניתאי
ונראה לי שזה שווה קצת להיות אני העכשווית
השתנתי .
אבל גם האנשים שלי השתנו )