את יכולה ללדת כל רגע

אל תעשי כלום, פשוט כלום  בבית, לא נקיון ולא סדר ולא כביסות. מבחינתך שיבואו שועלים ואריות מרוב ליכלוך.

.תפנקי את עצמך , תקני לך אוכל, תשמעי מוזיקה, תנוחי וכמה שיותר

ותהיי שמחה!!!! את בקרוב הולכת להביא נשמה חדשה לעולם. תחשבי רק על זה ותפנקי את עצמך ותשמחי

ולא מענין כרגע מה שקורה בבית, חבל לריב עם בעלך על זה. מה שיהיה יהיה

כרגע תבואי בשמחה ללידה לא כדאי לך להתעצבן לפני לידה ולבוא עם בעלך בעצבים.

אחרי הלידה אחרי שתתאוששי. יש מקום לדבר וסדר את חלוקת תפקידים. לא כרגע

ואז מה עם באים אנשים? כל אדם שפוי וראשו במקומו מבין שאישה בחודש תשיעי לא אמורה לנקות ולהתכופף כך שזה לא בושות שלך. זה בושות של בעלך שהוא לא עושה כלום.

זה מה שהייתי חושבת כשהייתי נכנסת לבית שאישה בחודש תשיעי והבית מחריד. שמסכנה בעלה לא עוזר לה לא הייתי לרגע חושבת שהיא לא בסדר

ראשית כל אל תשברי את הכלים במצבך. חודש תשיעי, תיכף יש גם ילד במשפחה. 

אני חושבת שאת צריכה לנוח הרבה, ולהשתדל לעשות את המינימום הנצרך.

אולי תזמיני עוזרת לכמה שעות שתבריק את הבית? זה יתן לך הרגשה מעולה ויפתור לך את הבעיה לפחות עד שיצטבר לכלוך שוב.

אני חושבת שכדאי שתשבי עם בעלך לשיחה אישית ותגידי לו, מאמי אני בחודש תשיעי, קשה לי, כואב לי ואני נגעלת מהמצב של הבית. יש מצב שתוכל לעזור לי? או שתגיד מה אתה מוכן לעשות בשביל שאני ארגיש טוב יותר?

אני מאמינה שכשתפני אליו באהבה לבקש עזרה הוא יענה, אחרי הכל הוא בעלך שאוהב אותך ורוצה רק שתיהי שמחה ומאושרת.

אני לא חושבת שאת צריכה לשבת רגל על רגל ולחכות שהוא ישבר וישטוף כלים, כי הוא גבר. וגבר לא נכנע בקלות כ"כ. מה שיקרה במקרה כזה- שבוע לא תדברו, תשנאי אותו, הוא יתעצבן עלייך והלכלוך ימשיך להצטבר=לא הרווחת כלום.

אני פשוט חושבת שכדאי לחסוך את הסבל הזה בשיחה קצרה- באהבה!

בהצלחה מתוקה, ושיהיה במזל טוב!

כי איך שאת משתגעת עם עצמך ומתעצבנת

בקלות את יכולה להביא  את עצמך להתמוטטות נפשית וגם לקריסה גופנית חס וחלילה

הלו!! עכשיו חשוב שהלידה תעבור בשמחה בקלות בשלווה אמא בריאה תינוק בריא

אמא בריאה נפשית ופיזית עזבי אותך עכשיו משטויות של ניקיון

בתם במאמר מוסגר. את אומרת שההריון לא מענין אותו. הוא רצה בהריון הזה?

זה לא הזמן לפרנציפ אם את רוצה לפתור את הבעיה.

ואם תבואי אליו בגישה הזו הוא יכעס ויסתגר עוד יותר.

פשוט תפני אליו באהבה שיבוא וירחם עלייך ויעזור לך, אני בטוחה שאת תקבלי חיבוק ועזרה גדולה. 

לפעמים כשיש איזה ריב בין בני זוג, חתול שחור ושטני צומח לנו בלב ואומר לנו לא לוותר ולהילחם על זה שהצד שכנגד יכנע, העניין הוא שהחתול השטני הזה קיים בלב של שתיכם, ואם שתיכם לא תוותרו ותמשיכו לחכות לוויתור של השני זה לא יגמר לעולם וסתם תחוו סבל מיותר.

האומץ והגבורה הכי גדולה במצב שלך היא לקום ולאמר לעצמך שאת מוותרת על העבר, לשבת איתו לשיחה יפה ואז את מרוויחה על העתיד.

בהצלחה נשמה!!

את מן הסתם צודקת בהרבה ממה שכתבת. מן הסתם יש גם הרבה צדק בצד השני.

כרגע, לא רלוונטי מי צודק. פשוט צריך לפתור את הקושי. זה לא הזמן למריבות.

אולי כדאי לך לשנות גישה. כרגע את בגישה מלחמתית וביקורתית וזה מאד מרחיק אותו רגשית. לכי על קו אחר. לכי אליו בטוב, מתוך מבט טוב, תבקשי שירחם עלייך, תסבירי לו מה עובר עלייך, כמה קשה לך, כמה את זוכרת לו חסד נעורים, אך כעת מרגישה רחוקה משם ומבקשת לחזור לשם, כמה את באמת רוצה את השלום והאהבה איתו ופשוט לא מצליחה, כמה גם את קצת טועה (אולי הורמונלית) ועוד.

זה נשים שהורמונים הופכים אותן למשוגעות ביותר. ז"א בלי שליטה יותר מתפרצות, וזה לא כיף להן!!!

לכן, על הבעל וזו תפקידו, לבלוע את הצפרדע ולעשות כל מה שאישתו מבקשת ממנו. ולא לענות לה.

במיוחד, שמדובר על אישה בחודש תשיעי !!!! ההולכת לעבור לידה , שהיא סכנת חיים לה ולתינוק .

אלא אם כן, לא אכפת לבעל שהם ימותו...

היא צריכה לוותר ואוטומטית הוא יוותר אחריה.

יש פה משחקי כבוד שאפשר לסיים אותם בשניה אחת עם וויתור קטן של אחד הצדדים.

הפותחת צריכה לחשוב מה היא מנסה להשיג בסופו של דבר- מריבה מתמשכת עם הבעל עד שיואיל בטובו לוותר-וגם אז יעשה את זה בכפייה ועצבים.

או לוותר, להזמין מנקה- שתנקה את הבית כשהיא בחודש תשיעי...

אחרי שירד הלחץ של הבית ההפוך אוטומטית ירד גם הלחץ בינהם. 

אם רוצים זוגיות בריאה וחיים מאושרים- צריך לדעת לוותר לפעמים.

שכדי לפתור בעיות בזוגיות, חייבים לשמוע את שני הצדדים.

אני מבין שאת צריכה לפרוק את כל העצבים שיש לך עליו, וכל הכבוד שאת מוציאה את זה החוצה כדי שיהיה אפשרי בכלל להתחיל להחלץ מהמצב ולהתחיל לטפל.

ברור לי שהמצב לא טוב ואכן יש מקום לזעקותייך, והמצב דורש טיפול.

אביא לך כמה נקודות מבט שיכולות לעזור לך למצוא פתרון:

אם עד עכשיו הייתה לכם כימיה טובה יחסית,

יכול להיות שאם תצליחי להסביר לו בצורה מאוזנת (לא בכיינית מדי ולא תקיפה מדי) את הקושי שלך.

ובנוסף תלמדי או תסבירי לו איך לעשות את הדברים, יכול להיות שהוא יתרצה ולאט לאט הוא יתחיל להיות יותר שותף במטלות הבית.

אם תסבירי לו בצורה תקיפה - במקרה הטוב, הוא יעשה את הדברים בלי מוטיבציה ויפסיק די מהר עד הפעם הבאה שתהיי תקיפה איתו וחוזר חלילה.

במקרה הפחות טוב, הוא פשוט 'ישים עלייך קצוץ' (זו דרכם של גברים)..

אם תסבירי לו בצורה בכיינית - הוא לא כ"כ יאמין לך, כך שהוא גם יעשה את הדברים בלי מוטיבציה וכנ"ל.

אני כותב את זה, כי יש לנו נטייה לפעול באחת מהשיטות הקיצוניות הללו כדי להשיג דברים מהר.

אבל בתכל'ס, אלו שיטות מאד לא טובות, גם לא יעילות וגם פוגעות בזוגיות..

אם עד כה לא הייתה ביניכם כימיה טובה, אני לא רואה מוצא אלא ללכת לגורם שלישי שיברור ביניכם ויעזור לכם להגיע לעמק השווה.

ישנה גם תופעה די נפוצה שאחד מבני-הזוג משקיע והבן-זוג 'לא רואה' את ההשקעה (מכל מיני סיבות),

לכן חשוב לשמוע גם את הצד השני, כדי להבין מה שורש הבעיה ומה הדרך הנכונה לפתור אותה.

בהצלחה ולידה קלה!!

נ.ב.

אל תשווי אותו לאחרים, ובייחוד שאת לא יודעת מה קורה אצל אחרים..

תאמיני לי שיש עוד לא מעט גברים שממש לא מתנהגים אל נשותיהם כמו 'מלכות' בחודש תשיעי.

את לא היחידה שבעלה חושב שהיא בשיא הכושר כשהיא בחודש תשיעי. אל תסתכלי על אחרים. אצלם הדשא תמיד ירוק יותר.

ובלי קשר אני ממש מבינה לליבך ומסכימה עם כל המגיבות שענו לך לעזוב את המריבות, תתמקדי בהיריון, במנוחה, בהכנה ללידה. וגם ממש נכון שגברים לא אוהבים פקודות. המערכת החיסונית שלהם חוסמת פקודות. זה גורם לאנטי. תבואי בטוב כמו שאמרו פה.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.