הייתי אמורה להיאבד אתמול במסלול.
פאשלה רצינית. זה לא קרה.
ישנתי 3 שעות בערך. שוב. הייתי גמורה. רציתי רק לישון.
ארזתי מהר ויצאתי לסניף. היא מתקשרת אליי בדרך אומרת לי "את שוב מאחרת וזה לא מוצא חן בעיניי. זה קורה הרבה". פעורה.
עולים לאוטובוס. היא רוצה שאשב לידה. טוב. ישבתי קצת ועברתי לקדימה. לא מגיע להן לסבול אותי ככה. אני בלי שעות שינה השבוע.
היה די מצחיק בנסיעה. חוץ מזה שאני עייפה רצח.
מגיעים. יורדים. הן ככ חסרות סבלנות. הן הולכות. אינלי מושג איפה הן. הן חוזרות. אני מסבירה להן יפה שלא הולכים לבד ונשארים לידי.
מתחילים מסלול. עוצרים לארוחת בוקר. הן מתיישבות לבד. אני קוראת להן. הן לא רוצות להיות עם כולן. אני עוזבת אותן.
מסיימים, והולכים. אני רואה את @@פוסעת. את דומה לבנדוד שלך בלי משקפיים.
חניכה שלי נדבקת אליי. הולכת אחריי לכל מקום.
אנחנו ממשיכות. ניצן אומרת לי " אני הולכת איתך". יופידו. היא מתוקה ככ. באלי שתהיה חניכה שלי.
כל במסלול אינלי מושג איפה הן. מידי פעם הן צצות והולכות. מעדכנות איך הן חזרו את כל המסלול כדי לחפש מישהי וחזרו שוב. הסבלנות לי ככ מתחילה להיגמר.
ארוחת צהריים אחרי מלא עצירות.
אני הולכת לתאיר. אנחנו מדברות. גם חניכות שלה נעלמו. היא מתקשרת אליי ואומרת לי שהיא ממשיכה. דיברתי איתה עוד קצת. חניכות שלי מגיעות. אנחנו מתקדמות. אינלי מושג שוב איפה הן. אני עם דמעות.
גומרים את המסלול. הן הולכות לשחק חיי שרה. אני נשארת איתה ומעשנת טונה לבנתיים. הדלקתי אלף טונות אתמול.
הן מגיעות. אנחנו מתחילות פונדו. אחרי 5 שניות (!! ) השוקולד נשרף. פיכס. הכל בטעם שרוף דוחה. הן הביאו לנו את השוקולד שנשאר להן.
תאיר מגיעה שוב. היא מביאה לי חיבוק. אני חונקת את הבכי.
אנחנו מתיישבות ומדברות. אלוהים. לא ידעתי שכל כך רע לי.
התמרמרנו לנו להנאתנו. חניכות שלי מגיעות. איכס. גם היא והיא. צריך להעביר נושא.
הקומו רוצה שננקה. טוב.
קמנו אחרי כמה דקות, ניקינו והלכנו.
הוםעה מרשימה עם המון מסרי אמונה |מגחך קלות|
מפקד. אני לא מוצאת חניכה אחת. אני בלחץ. צריך לעלות כבר לאוטובוסים. אני מחפשת אותה בכל הרחבה. מצאתי בסוף.
שלום לתאיר ואוטובוס.
הן עושות בעיות. אין לי כח אליהן. אני עם דמעות. די כבר. אני מתוסכלת.
עזבתי אותן. מדריכה אחרת התעסקה איתן.
כל הנסיעה הן עשו בעיות. התחלתי לבכות. כילו מה. מטומטמת.
חיפשנו תחנת דלק לשירותים. בנות על קוצים. כולן עצבניות. עצרנו בלטרון. היא נראחי ממש נפגעה ממנה וממני. קצת צעקנו עליה. כעסנו. די איתה.
הגענו בסוף הביתה. מקלחת. התחלתי לבכות כמו פסיכית.
סדר טו בשבט. קרסתי לישון.
פאשלה רצינית. זה לא קרה.
ישנתי 3 שעות בערך. שוב. הייתי גמורה. רציתי רק לישון.
ארזתי מהר ויצאתי לסניף. היא מתקשרת אליי בדרך אומרת לי "את שוב מאחרת וזה לא מוצא חן בעיניי. זה קורה הרבה". פעורה.
עולים לאוטובוס. היא רוצה שאשב לידה. טוב. ישבתי קצת ועברתי לקדימה. לא מגיע להן לסבול אותי ככה. אני בלי שעות שינה השבוע.
היה די מצחיק בנסיעה. חוץ מזה שאני עייפה רצח.
מגיעים. יורדים. הן ככ חסרות סבלנות. הן הולכות. אינלי מושג איפה הן. הן חוזרות. אני מסבירה להן יפה שלא הולכים לבד ונשארים לידי.
מתחילים מסלול. עוצרים לארוחת בוקר. הן מתיישבות לבד. אני קוראת להן. הן לא רוצות להיות עם כולן. אני עוזבת אותן.
מסיימים, והולכים. אני רואה את @@פוסעת. את דומה לבנדוד שלך בלי משקפיים.
חניכה שלי נדבקת אליי. הולכת אחריי לכל מקום.
אנחנו ממשיכות. ניצן אומרת לי " אני הולכת איתך". יופידו. היא מתוקה ככ. באלי שתהיה חניכה שלי.
כל במסלול אינלי מושג איפה הן. מידי פעם הן צצות והולכות. מעדכנות איך הן חזרו את כל המסלול כדי לחפש מישהי וחזרו שוב. הסבלנות לי ככ מתחילה להיגמר.
ארוחת צהריים אחרי מלא עצירות.
אני הולכת לתאיר. אנחנו מדברות. גם חניכות שלה נעלמו. היא מתקשרת אליי ואומרת לי שהיא ממשיכה. דיברתי איתה עוד קצת. חניכות שלי מגיעות. אנחנו מתקדמות. אינלי מושג שוב איפה הן. אני עם דמעות.
גומרים את המסלול. הן הולכות לשחק חיי שרה. אני נשארת איתה ומעשנת טונה לבנתיים. הדלקתי אלף טונות אתמול.
הן מגיעות. אנחנו מתחילות פונדו. אחרי 5 שניות (!! ) השוקולד נשרף. פיכס. הכל בטעם שרוף דוחה. הן הביאו לנו את השוקולד שנשאר להן.
תאיר מגיעה שוב. היא מביאה לי חיבוק. אני חונקת את הבכי.
אנחנו מתיישבות ומדברות. אלוהים. לא ידעתי שכל כך רע לי.
התמרמרנו לנו להנאתנו. חניכות שלי מגיעות. איכס. גם היא והיא. צריך להעביר נושא.
הקומו רוצה שננקה. טוב.
קמנו אחרי כמה דקות, ניקינו והלכנו.
הוםעה מרשימה עם המון מסרי אמונה |מגחך קלות|
מפקד. אני לא מוצאת חניכה אחת. אני בלחץ. צריך לעלות כבר לאוטובוסים. אני מחפשת אותה בכל הרחבה. מצאתי בסוף.
שלום לתאיר ואוטובוס.
הן עושות בעיות. אין לי כח אליהן. אני עם דמעות. די כבר. אני מתוסכלת.
עזבתי אותן. מדריכה אחרת התעסקה איתן.
כל הנסיעה הן עשו בעיות. התחלתי לבכות. כילו מה. מטומטמת.
חיפשנו תחנת דלק לשירותים. בנות על קוצים. כולן עצבניות. עצרנו בלטרון. היא נראחי ממש נפגעה ממנה וממני. קצת צעקנו עליה. כעסנו. די איתה.
הגענו בסוף הביתה. מקלחת. התחלתי לבכות כמו פסיכית.
סדר טו בשבט. קרסתי לישון.
