כהמשך להלילה 30 יום לפני פורים - שואלין ודורשין בענייני החג - צעירים מעל עשרים.
בזמני קדם היו מלכויות 'דמוקרטיות', בהן המלך היה כפוף לחוקי המדינה והחלטות השרים, העם היה עצמאי, ואוצרות הממלכה היו שייכים לממלכה ולא למלך באופן אישי.
והיו מלכויות דיקטטוריות, בהן המלך היה השליט הבלעדי והעם והאוצרות היו שייכים לו אישית.
אחשוורוש התחיל את מלכותו כמלך בממלכה דמוקרטית, והוא רצה לשנות את זה. זוהי הסיבה שקבע את הבירה בשושן, כדברי חז"ל, ולא המשיך לשבת בבירת המלכים שלפניו, כדי להראות שאינו תלוי בהם ומלכותו היא עצמאית לגמרי.
וזוהי גם היתה מגמתו בעשיית המשתה, כדלהלן.
בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ, לְמָלְכוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה, לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו: חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת--לְפָנָיו" - מדוע השרים והעבדים נזכרים לפני הפרתמים ושרי המדינות שהיו חשובים מהם?
כי במשתה, אחשוורוש כיבדם יותר, כדי להראות שהחשיבות מגיעה להם מצד שהם 'שריו ועבדיו' האישיים, ולא מצד עצמם, וכן מפני שהוא מינה אותם, וחשיבותם גדולה מהפרתמים ושרי המדינות שאינם משרתים אותו באופן אישי וכן הם היו "לפניו" - כלומר לפני שהוא מלך ולא הוא מינה אותם, ולפיכך חשיבותם פחותה כביכול.
בְּהַרְאֹתוֹ, אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת-יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ; יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם. - התפאר באוצרות הממלכה והראה בכך שהם שלו אישית, ובכך ביטא את היותו מולך מלכות עצמאית ולא מוגבלת.
וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן מִשְׁתֶּה--שִׁבְעַת יָמִים: בַּחֲצַר, גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ - השווה את הגדולים במעמד עם הקטנים, להראות שכולם שווים מפני שכולם עבדיו , ואין משמעות להבדל המעמדות במשטרו הדיקטטורי.
אבל המכשול שעמד בפניו בדרכו זו, הוא ושתי, שכן היא היתה מזרע המלוכה של בבל כידוע (נבוכדנצר - אוויל מרודך - בלשאצר - ושתי), ולידה נראה שהוא טפל לה ואינו מלך מצד עצמו. לכן כעת אחשוורוש רצה להפוך את היחס הזה ולבטא את עליונותו עליה.
לפיכך עשה כך שהיא תעשה "מִשְׁתֵּה נָשִׁים בֵּית הַמַּלְכוּת אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" - בבית מלכותו ולא בבית מלכותה, כדי להראות שהיא טפלה לו.
וזוהי גם הסיבה שאמר לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ--בְּכֶתֶר מַלְכוּת: לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא" - להראות שהוא שולט עליה והיא כפופה לפקודותיו, וכן להראות שבחר בה רק מפני יופייה ולא מפני שעל ידה זוכה למלוכה, אלא הוא מלך מצד עצמו. ולפיכך מובן מדוע וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ-
היא קלטה את המגמה וכמובן לא ששה לשתף עם זה פעולה.
נשים לב שאחשוורוש אומר "וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה", ואילו כשהיא ממאנת, נאמר "הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי" - כי כוונתו היתה שהיא כשלעצמה סתם 'ושתי' ובזכותו היא 'מלכה', ומצידה להפך- קודגם כל היא 'מלכה' מצד עצמה, ולכן 'ותמאן'.
לאחר כל זה, מובן שסירובה של ושתי שיבש את כל תוכניתו של אחשוורוש, שכן עכשיו כל באי המשתה מקבלים רושם בדיוק הפוך מזה שהוא רצה...
ולפיכך "וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ".
(ע"פ מלבי"ם, וכן בפינות הבאות אא"כ יצויין אחרת)
וכיצד הוא התגבר על הבלת"מ הזה? בע"ה בלנ"ד בפינה הבאה
