יש ברשותנו רכב רחב כך שהמקום האמצעי הוא ממש מקום, ולא חצי מושב כמו בהרבה רכבים... אז כן יושבים בנינוחות במושב האמצעי. בלי קשר לסוג הרכב, חושבת שהוא נחשב צר.

זה הכסא הכי זול מבין הכסאות עם 5 כוכבי בטיחות (שלדעתי זה הכרחי). הוא די צר ויש הרבה אנשים שמרוצים ממנו מאוד. הוא לא הכי מרופד אז אם התינוק רגיש אולי לא יתאים. אני ממליצה לנסוע לחנות שקרובה לחניה ואפשר לקחת ולמדוד את הכסא באוטו, לראות איך זה נכנס. להושיב את התינוק ולראות מה הוא חושב.

אנחנו בסוף קנינו GRACO SIZE4ME, שהוא אחלה אבל לא זול ואני לא בטוחה שהוא כ"כ צר.

בהצלחה רבה! גם אני הרגשתי מאוד אבודה בנושא הזה...

אנחנו איתם מגיל 0

מושב בטיחות Joie Steadi כסא בטיחות - מפרט טכני - זאפ

ממש מרוצים

אחד אוונפלו ואחד ברייטקס. שניהם מצויינים.

אחרי גיל חצי שנה זה רנטגן ולא אולטראסאונד. לא בדקה את הבן שלי.

השאלה למה צריך. את הילדים האחרים לרוב לא לקחתי..

ועוד נתונים. מי שהולכת זה כי היא בקבוצת סיכון, או נבדקת בלי קשר?

סליחה על השאלות הרבות.

לק"י

זה כנראה תלוי ברופא/ באזור בעיקר.

מלכתחילה כנראה הייתי מתייעצת עם רופא ולא עם אחות טלפונית. אבל אם התור מחר, ואין תורים זמינים כנראה שהייתי הולכת מחר.

עם אחת שהתעכבתי, הלכתי באיחור בהמלצה של אורתופד.

יש מדיניות שונה בין רופאים שונים.

יש כאלה שולחים את כולם, ויש כאלה שולחים רק מי שקבוצת סיכון או אם יש סיבה.

שבעבר שלחו את כולם לבדיקה באופן גורף, לטענתו ההנחיות השתנו.

אצל הגדול הוא בדק אותו ואמר שלא צריך.

את הקטן כן המליץ לבדוק. לא היה משהו אלא סתם החליט שבא לו. אולי כן הייתה סיבה וכבר לא זוכרת. 

אולי תתייעצי עם גורם רפואי כלשהו?

אני באופן אישי תמיד לוקחת בגיל 6 שבועות. לא שמעתי מעולם שההנחיה השתנתה. לא בשום בית חולים שילדתי ולא בשום טיפת חלב שהייתי... 

למקרה ש...חלילה יהיה משהו יש אפשרות לטפל, ואם לא תבצעי ונניח חלילה יש בעיה כלשהו את עלולה לאכול את עצמיך כל החיים למה לא טיפלת בזה בזמן

מניסין מר אישי בנןשא אחר ברפואה של הילדים...

לדעתי ההשקעה של כמה שעות לתור מתגמדת לעומת ההשקעה שתידרש אם חלילה יש בעיה שלא עולים עליה בזמן.

לרוב הילדים ב"ה הבדיקה יוצאת תקינה, אבל בשביל האחוזים הבודדים שלא - לא כדאי לדלג על הבדיקה.

עשיתי לשבעה ילדים והכל היה תקין, אצל השמינית לא היה תקין והיא הייתה צריכה רצועות.

בעיני שווה את הטרחה, אם יש בעיה ולא מטפלים בזמן אח"כ הנזק משמעותי ומצריך טיפול קשה יותר

סתם תוהה אם אני אמורה לבקש

סליחה על הניצלוש

מה שעשה את זה טוב, שהשתמשתי בתמונות של הצלם לרקעים של העמודים, נגיד של הפרחים באולם או של הנוף, וזה יצא מאוד יפה.

בגדול אני לא אוהבת את הסגנונות של העיצובים שיש בתוכנה שלהם.

אם יש לך גישה וניסיון לקנבה אפשר גם שם, ואז לייצא להדפסה באיכות גבוהה.

זה בטח שעות עבודה לעצב ממש בעצמך.

לא?

אלי באמת אסתכל בקנבה. תודה!

איך האיכות של הספר? כאילו ההדפסה?

הוא התחייב לספק לכם אלבום?

בעיקרון אתם צריכים לשלוח מעצבת הגרפית שהוא עובד איתה את התמונות הנבחרות שלכם והיא מעצבת, שולחת לכם לאישור, ושולחת להדפסה.

תחסכי לך את הכאב ראש הזה.

אחרי שהוא מעביר את כל התמונות הוא לרוב מחכה שתפקידו לו מה אתם רוצים באלבום, ככה לפחות היה אצלנו. 

העסקה כללה אלבום.

בחרנו את התמונות שרצינו, ואז לא הצלחתנו להשיג אותו. כנראה חסם אותי ולא עמה למיילים. ניסינו גם ממספרי טלפון אחרים. קיצור... כפרת עוונות.

מספרת עכשיו כאילו כלום, כי עבר יותר מידי זמן. 

בחנויות טבע וכאלה

את צריכה ליווי או מספיק תפריט?

בגדול אם תתחילי בלהוריד סוכר ומזון מעובד את כבר תשפרי משמעותית את מצבך. וזה נראה לי כלול בכל דיאטה.

אם מספיק לך קווים מנחים ותפריט- תזונה ים תיכונית נחשבת מעולה ובריאה, ולגמרי קניה בסופר רגיל (מניחה שעם הזמן אולי תעדיפי ירקניה וחנות פיצוחים, כי סחורה טובה יותר, אבל סופר סטנדרטי יספיק לגמרי)

אני ממש מקווה שתצליחי לידת מים, עשיתי וזה היה אחד הטובים!

אני יודעת שהעסכת סוכר ממש קריטי, לא יודעת מה לגבי בדיקות ביתיות.

אם היה לך דימום מוגבר באחד הלידות הקודמות - זה גם בעייתי

כנל גם קיסרי - לא מאשרים אחרי קיסרי

לפני כניסה למים עושים ניטור 20 דקות שחייב להיות תקין 

1. לא נשמע שהוא נחנק ביישוב שלכם, שהוא לא מוצא את עצמו, שאין לו מקום, אלא שהוא מחפש משימה. אם היה נחנק, וכל מה שהיה מנסה לא היה עוזר,  אני חושבת שזאת סיטואציה שאין ברירה אלא לעבור. אבל זה לא נשמע המצב. אנחנו באמת עברנו דירה במצב כזה, כשלי היה מעולה ולבעלי מחנק מכל כיוון.

2. בשביל ללכת על משימה צריך שלשניכם יהיה את האידאלים, את המוכנות להקריב ואת השמחה במשימה. או לכל הפחות שתירצי ללכת איתו על המשימה הזאת

3. נשמע שהמשימה תהיה בעיקר עלייך כי את נמצאת במהלך היום בבית, ומבחינתו זה בעיקר ישנה לו את בית הכנסת בשבת ואת אורך הדרך הביתה...

מה שבעיקר מפריע לו שאין קשר עם השכנים, אבל לצערי היה כך בעוד מקומות שגרנו.

ולא בטוחה שזה שנעבור זה יפתור את הבעיה

מה יש לו לחפש בגבעות?

את עניין הנהיגה אפשר לפתור בקלות.

מעבר דירה יצריך להוציא את הילדים מבי"ס?

אם לא, אולי שווה לנסות באופן זמני בלי למכור את הבית כדי להבין יותר טוב מקרוב את ההבדלים.

אם כי מבינה אותך שבא לך להשתקע ולא לשנות סתם.

בעבר לבעלי היו מחשבות כאלו, אנחנו בערך במצב כמו שלכם ,רק עם יותר ילדים

אמרתי לו שמבחינתי הוא מוזמן לעבור לירח. אבל לבד , הוא העדיף שלא...

ושזה מעיד על חוסרים.

שווה לעשות בדיקות מקיפות כי כשעולים על מה חסר ומשלימים, ההקלה היא עצומה.

לפעמים אפילו חוסר שתיה יכול להשפיע ככה..

האם הוא רוצה להמשיך עם זה?

כי אם הוא באמת לא משתף פעולה ואין לו מיטיבציה אז אולי.באמת כדאי לעשות הפסקה

דיברתי איתו ובאמת אין לו הכי מוטיבציה, מצד שני, בית הספר מבחינתו לא עושה השתדלות לסייע לו ולהעלות מוטיבציה.
אלא מתייאש מה שקרה עוד לפני תחילת הטיפול (כפי שציינתי מבחינתם אנחנו תופסים שעות לילד אחר).

או שזה אחת שאיתה לא מסתדר?

אם אותה אחת אפשר לבקש להחליף

אומר לך מה אמרה לנו המטפלת הרגשית הפרטית של הבן שלי. כשנמאס לו לבוא, היא אמרה שכדאי לעשות הפסקה כדי שלא יסרב ללכת לעוד טיפולים רגשיים בהמשך חייו.

בבית הספר?
או שאחרי הפסקה שוב צריכה פסיכיאטר?
זה גם השיקול שלי

עם הסכם שבסיום ההפסקה אתם חוזרים.

זה מה שעשיתי עם טיפול אחר לילד שלי, טיפול שיש עבורו רשימת המתנה מכאן ועד - סיכמנו שעושים הפסקה של שלושה חודשים לטובת הילד והמקום שלנו יתפנה בתום התקופה. מקווה שבאמת יהיה ככה. מצד שני לעשות טיפול בלי שיש לילד חשק ומוטיבציה זה גם לא לעניין. רק מתסכל אותו. 

אתם עם סל אישי שהתקבל בועדות אפיון וזכאות? אם כן הזכאות היא ל3 שנים ולא יכולים להוריד לכם.

אם זה במסגרת סל בית ספרי - אז לא מחוייבים להמשך.

תודה!
ואם אומרים ומשכנעים שהילד לא צריך?
להשתכנע ולזרום איתם?
או לדרוש משהו חלופי? לראות מה ניתן לעשות?

למה לוותר אם זה יכול להועיל לילד? לא התאמצת להגיע לועדת אפיון וזכאות כי זה היה התחביב שלך, נכון? עשית את זה לתועלת הילד. אין שם סיבה שלא יתאמצו על מנת לקדם את הילד.

מצד שני, אם הם יגידו זה מה יש, ואין לנו אפשרות אחרת, זה לא שיש לך איך לשנות את זה... וגם לא יודעת אם חכם להתעקש על מטפלת שהוא לא מתחבר אליה ובמציאות גם לא נכנס, וכנראה שגם היא פחות מתחברת.

יש סל אישי

ויש סל בית ספרי

סל אישי הוא זכאות מוחלטת שלו

סל בית ספרי זה נושא מורכב יותר..

באמת שאלה.

אני יודעת שזה סל אישי
הוא נחשב כביכול חינוך מיוחד.

אבל אם הטיפול במסגרת לא מיטיב איתו שימצאו מה כן ייטיב איתו במסגרת הסל(שהוא זכאי וזקוק לו) ותקחו לטיפול פרטני.

הייתי מתאמצת ממש לעמוד על שלי שלילד יהיה מענה כמה שיותר מדויק ולא נותנת להם לסבן אותי.. אם יש לו סל אישי זה אומר שהם מקבלים תקציב צבוע לתת לו מענה, ואם הם לוקחים את זה ממנו לילד אחר זה גזל.

אבל אז התמיכות הן לא שלו אלא של בית הספר.

בכל מקרה אם הטיפול לא מסייע אפשר לבקש לעשות פילוח מחודש ולקבל תמיכות אחרות, אולי אם יש קבוצה חברתית או מנתחת התנהגות,

יכול להיות שהטיפול במערכת פחות מיטיב ואולי דווקא טיפול בקהילה שילווה בהדרכת הורים יהיה יותר יעיל

כדאי לבדוק אם הטיפול כמו שהוא יותר מועיל או מעיק, ומה עושים עם זה.

מבחינתך זה צריך להיות השיקול המרכזי. את עומדת על הזכויות שלו, ולא של שאר ילדי בית הספר 

הזכויות שלו?
אם נבטל את הטיפול- ביטלתי את הזכות שלו, במידה ואין תחלופה (ואין...לפי מה שהם אומרים)

את צריכה לחשוב אם יש דרך להפוך את זה ליותר מיטיב (סתם זורקת דוג'- לעשות מבצע עם פרסים אם מגיע ומשתף פעולה יפה) או שיותר נכון לוותר כרגע לטובת הילד- בלי קשר לצרכים של שאר ילדי בית הספר.

בעיקרון ממה שאני מכירה כל שנה עושים חלוקה מחדש, לא יודעת איך עובד ספציפית אצלכם.

(בניגוד לדוג' לכיתה א' ב' שאפשר לשכנע ילד להגיע).

אם ילד בגיל הזה לא רוצה לשתף פעולה, לא טוב לו. אם לא טוב לו צריך שתהיה סיבה ממש ממש טובה כדי שהוא ילך למקום שהוא לא רוצה בו.

יש לזה השלכות נוספות, תחושת חריגות, שוני מול החברים בכיתה, אי עמידה בציפיות של המטפלת והצוות, פערים לימודיים וחברתיים.

ולכן, כדאי לחשוב מה הסיבה  והאם זה בטוח נצרך (חשש מאיבוד הזכאות, זו לא סיבה מספיק טובה בעיניי).

מציעה לך לקבוע שעה עם המטפלת הרגשית (במקום טיפול ובנוסף לישיבת פילוח תמיכות) לשמוע ולדבר איתה. מציעה לך/לכם לבוא בלב פתוח ולא בגישה רק של 'לקבל את המגיע לכם'

בהצלחה! 

כמו שכתבו לך זה התקציב שלו וזה מגיע לו. יכול להיות שיש להם מצוקת כ"א אבל זה לא מעניין אותך.

מה שכן מעניין זה שהילד לא מעוניין ללכת לטיפול.

צריך לראות מה קורה שם.

אצלנו אחד הילדים שובץ לטיפול באומנות. הוא לא ממש רצה ללכת, שכנעתי אותו עודדתי אותו והוא הלך רוב הזמן אבל לא באמת קרה שם שום דבר. זה היה פשוט חסר תועלת.

בשנה לאחר מכן לא האמנתי כי הוא שוב שובץ לטיפול באומנות!! ושוב לא רצה ללכת, והפעם עודדתי אותו לנסות אבל ממש לא התעקשתי איתו והוא באמת לא הלך.

שנה שאחר כך התעקשתי שימצאו טיפול רגשי אחר והפלא ופלא נתנו לו טיפול CBT.

הדבר הכי חשוב זה שיהיה חיבור בינו לבין המטפל/ת. בלי זה לא יקרה כלום והוא גם לא ירצה ללכת. אז תפגשי איתו/ה ותדברי על זה, לפעמים ילדים לא נותנים את הלב שלהם בקלות וצריך לחזר אחריהם ולבנות אמון. אפשר גם להוציא אותו יחד עם חבר טוב תקופה עד שירגיש מספיק בנח לפגישה 1:1.

ובכנות אם הילד באמת במצוקה רגשית ממש לא הייתי בונה על הטיפול הרגשי בבית הספר אלא הולכת בעצמי לטיפול משולב הדרכת הורים, או אפילו רק הדרכת הורים בגישה היקשרותית.