והאמת אין הרבה מה לכתוב כי משומה אני לא מרגישה כלכך בנוח אבל בואו נדמיין שזה מקום אחר.

מי שאמר שיהיה טוב שירים יד. למה לשקר, למה. בינתיים כל פעם שנהיה טיפטיפה טוב זה מיד הופך ללא טוב. לאלא, אל תגיד שיהיה טוב אמיתי להרבה זמן, ושכל פעם אני לומדת להתמודד יותר טוב ושההסתכלות משתנה ובלהבלהבלה, זה לא נכון. אמנם כל פעם אני יודעת להתמודד יותר טוב אבל כל פעם אני גם חלשה יותר אזמה הרווחתי פה.

אני חוזרת ללמוד לנגן אחרי שנתיים שלא למדתי אחרי חמש שנים שלמדתי, וזה מרגש ממש. הלוואי שאצליח. זה מפחיד. כל פעם לפתוח את החליל זה מפחיד מחדש. ועכשיו ללמוד כל שבוע. ללמוד בכלל זה טוב לנפש שלי. לא דווקא נגינה. גם ללמוד כתיבה באמצע השבוע וללמוד לפני הדרכות וללמוד בהשתלמויות. אני אוהבת ללמוד. לפחות את זה בית ספר לא הרס לי.

מסקנה מהיום: לא לעשות משהו שאתחרט עליו אחר כך. זה לא שווה כלום.