הי, משהי יכולה להמליץ על ביכורים? בית החלמה ברמדה?סאנשיין
לא מניסיון אישי- גיסות שלי נהנו שם+mp8
נראה לי כדאי שתמקדי במה חשוב לך כשאת מבררת על בית החלמהמק"ראחרונה
כי דעות תשמעי לכאן ולכאן... הכל תלוי מה יותר חשוב לך ומה פחות.
לא הייתי שם, אבל גיסה וחברה שהיו- לא נהנו בכלל (החברה הלכה משם אחרי יום),
מצד שני זכור לי שמישהי סיפרה לי שנהנתה שם מאוד, מהצוות, מהיחס, מהאוכל... (לא זוכרת מי, זכור לי הסיפור).
שאלה בקשר להתארגנות בוקר עם הילדים.אליה:)
אז ככה אשמח שתגידו לי מה דעתכן,
בעלי מתחיל עבודה בתשע, מרחק של 10 דקות נסיעה מהבית, אין פקקים.
קם בשמונה בנחת אוכל א.בוקר, מתאמן וכו' מתארגן ויוצא.
אני- קמה בשש וחצי מארגנת את שתי הבנות עם הלחץ והטירוף והצרחות של התינוקת ובחירת הבגדים של הגדולה שתמיד רוצה משהו אחר ממה שבחרה בערב, ויוצאת בשבע ארבעים מהבית עם הלשון בחוץ..
בכל הזמן הזה בעלי פשוט ישן.
מבחינתו אין לו שום סיבה לקום לעזור כשהוא מתחיל בתשע, לקום בשבע לא בא מבחינתו בחשבון.
הוא לא מבין למה אני צריכה עזרה ולמה אני חושבת שהוא בכלל צריך לטרוח לקום. חייבת לציין שביום החופשי שלי אני גם זו שקמה לארגן לבד והוא עדיין קם מאוחר ולא נותן לי בוקר אחד קצת לישון...(חוץ מזה ששעות העבודה שלו ממש נוחות, לפעמים מסיים בשתיים לפעמים ב12- הכוונה לצהריים.. אני עובדת יותר ממנו..)
תעזרו לי לתווך לו את זה שהוא חי בסרט.
זו כבר שנה שנייה שאני בלופ הזה והוא לא מבין( אפילו בחופשת לידה הייתי קמה לארגן את הגדולה אחרי לילה בלי שינה והוא היה קם בנחת...)
איזה מתסכל!!פרח חדש
אולי תשאירי את הקטנים ותצאי לעבודה יום יומיים תעשי ככה והוא ילמד את העניין..
זה לא נחמד לעשות לו את זה אבל נשצע ממה שכתבת שכבר דיברת איתו על זה ולא עזר..
האמת, לא רואה למה הוא צריך להביןרקלתשוהנ
פשוט תגידי לו שאת לא מסכימה לארגן אותם לבד, אפשר ששניכם תישנו עד קצת יותר מאוחר ממה שאת ישנה בדרך כלל ותקומו יחד לארגן אותם.
אם הוא אף פעם לא עושה את זה אז מובן למה הוא חושב שזה קליל, כולה רגע להתלבש למרוח משהו בלחם ולצאת. שכמובן אין יותר רחוק מהמציאות מזה.
האמת היא שאני חושבת שאם הגעתם למצב כזה קיצוני שאת שוב ושוב קמה ועובדת והוא שוב ושוב ממשיך לישון, יש בעיה בהצגת העמדה שלך.
אולישיפור
בזמן שאתה רגועה, ואתם יושבים על קפה בנחת תפתחי מולו שהבקרים מאוד קשים לך, תספרי מה קשה לך, כמה את עייפה וקשה לך לקום כל יום ואת מושכת את העייפות הזאת כל היום בעבודה. ותראי אולי הוא מעצמו יציע עזרה. אם לא, אז תנסי לבקש ממנו, "אולי תוכל יכול לעזור לי עם (היום החופשי? הפיזורים? משהו אחר שיעזור לך)?"
הוא בכללי שותף בגידול של הילדים? רואה אותך ומנסה לעזור לך? אם לא אולי כדאי לשקול ייעוץ/ טיפול בנושא.
וממליצה לקרוא את הספר "לדעת להכנע" נראה לי שהוא יכול לעזור לך
אבל למה לעזורנעומית
זה הילדים שלו
שעות השינה של שניהם
זה ממש חלק מהתפקיד שלו, הוא לא עוזר כי קשה לה.
הוא עוזר כי הוא הביא ילדים וצריך לדאוג לגידול שלהם.
על פניו נשמע שאין לו שום סיבה לשנות התנהגותממצולות
נוח לו מה שקורה עכשיו
את לוקחת את כל האחריות
ואין לו בשביל מה להתאמץ לשנות אותה
את צריכה לגרום לו להבין שזה לא הולך להימשך כך
ורק אז אולי הוא ישנה משהו
זה אומר שאת נגיד אומרת לו ערב לפני
מחר אני יוצאת בשעה X
או מחר אני ממשיכה לישון עד שעה Y
הבגדים של הגדולה פה
הבגדים של הקטנה כאן
צריך לעשות א.ב.ג
וזהו
משחררת לגמרי
יאחרו לגן או יבואו לא מסורקות
זה כבר לא עניין שלך
אחרי שהוא כבר יקח חלק פעיל
תוכלי למצוא את דרך האמצע
אבל כרגע זה נראה שאת צריכה ללכת לקיצוניות
הזאת בשביל שהוא יבין
לדעתיקל"ת
הדרך הזו תיגרום רק לעוד יותר התנגדויות ופיצוצים..משברים בזוגיות פותרים קודם בשיח ותקשורת ולא במעשים קיצוניים.
אצלנו המצב היה קצת דומהאמיץ(ה)
אני משתפת במה שהיה אצלנו ואולי זה יעזור.
בעלי אדם שנושא השינה מאד קשה לו. הוא ישן מאד מאד עמוק.
אחרי תקופה שראיתי שאני זו שמארגנת ושה מתחיל להעמיס עלי רגשית הושבתי אותו לשיחה ועשינו תיאום ציפיות. הבהרתי שככה אני לא רוצה להמשיך, כי זה משפיע גם על הזוגיות ואני מתחילה להרגיש כעס עליו שהיא לא קם.
חילקנו את האחריות לשלושה ימים שלי ויומיים עליו. ושישי יחד ומנצלים אותו כבר לזמן זוגי.
בדר"כ אני קמה לעזור לו, אבל הוא יודע שהאחריות עליו ואני קמה מאד בנחת בימים האלו. כנ"ל גם הפוך, כשהוא הבין כמה זה לא פשוט ואני בלחץ ועמוסה יותר קל לו להתאמץ ולקום לעזור בבקרים "שלי".
איך ההכנסה שלו? הוא מרוצה מהחיים בכללי?אמאשוני
אם בשביל אותה משכורת הוא היה קם ב4 לפנות בוקר,
ואת היית נשארת להתמודד עם אותו עומס, היית סבבה עם זה?
כדי להגיע לרמת חיים מסויימת צריך להתאמץ, והמאמץ צריך להיות משותף.
אבל אם אפשר להגיע לאותה רמת חיים בפחות מאמץ, זה טבעי לרצות להתאמץ פחות.
כלומר זה שהסתדר לו עבודה קרובה לבית ושעות גמישות- זה לא מה שיגרום לו לקום מוקדם בבוקר.
אם הסתדר ל5 ככה בשביל להמשיך לישון- הוא ימשיך לישון.
צריך להבין מה התמורה שהוא מקבל מצורת החיים הזו, האם זו באמת חוסר אכפתיות וחוסר ראיית הזולת, או שהוא בסה"כ נהנה מפירות עמלו ומאיך שהוא הצליח לסדר את החיים.
למה את צריכה שהבנות יתארגנו מוקדם אם אבא שלהם בבית?
תארגני את התינוקת ותצאי בנחת לעבודה.
הוא יקום, יארגן אותם תיק תק ויצא.
אבלקל"ת
זה חשיבה של גבר לא בוגר.
גבר נשוי בוגר אמור לקחת בחשבון שלא משנה באיזה שעה מתחילה העבודה שלו, הוא צריך להיות שותף בבית ובין היתר בארגון הילדים.
יש מקרים בהם לדוגמא יש הסכמה בין הזוג שרק האישה עם הילדים בבוקר כי הגבר ישן ביום כי עובד לילות, אבל זה לא המקרה.
הוא לא צריך לקבל תמורה על זה שהוא קם לילדיו בדיוק כמו שאשתו לו, זה מחובתם.
ואני יכולה להגיד לך שהרבה פעמים ארגון הילדים לגבר זה לא כמו לאישה. אצלנו מה שלוקח לי שעה לבעלי לוקח פי שתיים זמן אם לא יותר. לפעמים לגבר קשה לתקתק כמו אישנ והוא צריך להיערך לארגון הילדים מראש כמו מבצע צבאי.
הוא אוסף אותן?המקורית
לדעתי לא תקין שגם בחופשת לידה התאמצת ככ
וכן מותר לך ביום החופשי קצת להתפנק. וגם בכלל.
גם בעלי ככה רוב הזמן בבוקר.. אני מארגנת ולוקחת כל יום אבל הוא אוסף וכשאני מרגישה שאני צריכה הפוגה מהבקרים - הוא בהחלט נרתם. וזה באמת חלק מהיתרונות של העבודה שלו. (אחד החסרונות הוא עבודה בשעות פחות שגרתיות, אבל מצד שני יש לו גם גמישות בבוקר ובכלל).
מסכימה עם מה שרשמה @אמאשוני . אצל בעלי זה ממש ככה. נהנה מפרי עמלו.
אני חושבת שזה מהמם שנח לו ונחמד לו, אבל שבו לדבר. לא חי בסרט, אלא - שומע? קשה לי העול הזה לבד ואני צריכה לדעת שאם אני צריכה, אתה פה בשבילי
לגבי זה שאת עובדת יותר ממנו - יכול להיות שזה מציק לך? הוא מרוויח יותר ממך או הפוך? זה יכול לפגוע בערך של הגבר בעיני האישה אם הוא גם מרוויח פחות וגם עובד פחות וגם "מרשה" לעצמו סתלבט כשאת מפרפרת.
ואם הוא מרוויח יותר - מעבר לזה שקשה לך, שימי לב אם זה לא מטרגר לך נק שגם את היית רוצה לעבוד פחות, לנוח יותר, ומה ניתן לעשות עם זה כדי שגם לך ירווח גם בלי קשר לעזרה שלו
לדעתי יש פה התחשבות בנושא התעוררות מבחינתואונמר
יש גברים שלקון בשבילם זה ימות המשיח. לידה בשבילנו.
על הפרצוף, אבל ככה הם.
ויש כבר שסתם לא באלו אבל הוא יכול.
אם זה גם ככה סצנה השעות קימה שלו, זה נושא אחר מאשר שזה סתם לא באלו.
אם זה סתם לא באלו וואלה היתי מסבירה לו יפה שזה ילדים שלו כמו שזה שלך ותעשו או כל הימים שניכם יחד עליהם או שחצי ימים הוא וחצי את.
גם לך יהיה כייף לקום בבוקר לעשות קפה במרפסת ותרגילי יוגה. אבל אין לך אפשרות. אז אם הוא יקום לילדים כן יהיה לך. כמו שלו.
זה דיי הסבר בסיסי. לא כל כך משנה מה העבודה שלך. יש לך ילדים.
איך הוא בשאר הזמן?נעמי28אחרונה
נותן יד? אכפתי?
אם הסידור הזה לא מתאים לך, יש שני שלבים - לדבר על זה בצורה מכובדת ורגועה ואז לתת לו להתמודד ולשחרר גם במחיר שיאחרו או שיהיו פחות מתוקתקים.
איך אפשר להנחיל יותר משימות בכיתה א' ולהקל עלינו?אובדת חצות
נותנים להם מלא שיעורים- אנחנו חייבים לבדוק גם אם עשו בצהרון כי יש טעויות, זה לוקח זמן+ צריך לחתום אחרי ששומעים אותם קוראים כמה פעמים קריאה.
בנוסף מרגישה שקשה לדרוש מהם עוד לארגן את הקלמר ולחדד עפרונות כי גם ככה עשו המון זמן שיעורים והם רק מחכים לטלויזיה או מחשב אח"כ או לזמן אישי ובצדק אחרי יום עמוס.
ואז הכול נופל עלינו: לשטוף קופסאות אוכל של הבוקר, עכשיו גם קבלו צלחות רב פעמיות לצהרון מפלסטיק שכל יום צריך לשטוף עם סכו"ם כשהם מחזירים מלוכלך מארוחת הצהריים, וגם לארגן להם קלמרים, וגם את התיק שמתבלגן כל הזמן ומתפקע מעומס, וגם להכין קופסאות אוכל בבוקר (לא מצליחה להכין מהערב מעדיפה טרי) וגם למלא להם בקבוקי מים או לשים מגבת לנטילת ידיים.
בקיצור-אינסוף מטלות על ההורים שקשורות לבית הספר שממש מעמיסות ופחות "זורמות" לי.
אני מרחמת עליהם ועושה בעצמי, ואז הכל נופל עלינו חוץ מארגון הבית, כלים, כביסות וקיפול, חוגים, הסעות, עניינים, פעילויות, מחויבויות, קלינאית תקשורת לשניהם, חברים.
ואז אם אנחנו מכניסים משהו לעצמנו כמו חוג ספורט לי או לבעלי או אפילו יציאה, אנחנו גמורים מעייפות.
הם כן יודעים לשים תיק במקום כשנכנסים הביתה אבל זה בערך מה שהם עושים.
מרגיש שהכל כל אחה"צ סובב סביבם ואין לי זמן למטלות הבית (כי עושה איתם שיעורים מלא זמן) ואז כבר נהיה ערב, וצריך להכין אוכל, ומטלות הערב מקלחות, להשכיב, קשיי הערב גם עם ההרדמות ואין מצב לדבר על לעבוד או לעשות משהו לעצמי. פשוט אין מצב. מגיעה לערב ונופלת מהרגליים.
ובבוקר שוב אחריות להכין אוכל טרי ומגוון ושונה לפי הרצונות שלהם.
איך לוקחים את זה בפרופורציה? בעלי אומר חכי חכי, כשיהיו מבחנים ושיעורי בית אמיתיים בעוד המון מקצועות, כרגע זה בעברית וחשבון בלבד ואנחנו כבר נקרעים. אנחנו חנונים ואובסיסיביים שיעשו הכל ויצליחו.
מה עושים????????????? ואיזה תפקידים נותנים בכיתה א'?
ואיך אמור להיות לי זמן לעצמי כשהכול סביבם ואנחנו אמורים לעזור ולבדוק שעשו הכול ושהם מוכנים והכל מוכן להם כל הזמן?
והאם זה טבעי שזה מציף? ועמוס? ומעייף כל כך.
טבעי בהחלטהמקורית
השנה הבת שלי בכיתה ב וקניתי לה יותר מקופסת אוכל אחת כי לא תמיד מספיקה לשטוף את שלה האמת.זה מקל.
בקבוקים אפשר למלא מהערב. ראיתי שאני לא מספיקה והבת שלי ממלאת (ככה כותבים @מתואמת ? תמיד מסתבכת עם המילה הזו ועם המילה לטאטא🤭) לעצמה או בבית הספר. הבן שלי לוקח בקבוק מים מינרליים כל כמה ימים חדש וזהו.
גמני מכינה קופסאות בבוקר, הרבה פעמים גם צהריים לילדון מכינה בבוקר, וכן זה מתיש לפעמים ודורש. אבל די התרגלתי.
לגבי שיעורים - אני לא ישבתי כל יום על שיעורים האמת, מודה, עשינו מרוכז פעמיים שלוש בשבוע אבל זה התאים גם מול המורה שתיאמתי מולו ציפיות ואמרתי שאני מוודאת הבנה ולא חשוב לי שיסיימו בדיוק בדיוק את כל המשימה דווקא בגלל שהיום ארוך + צהרון והם סהכ ילדים ולא סטודנטים למדעי המח
אוכל בצהריים - את יכולה לקנות מדי פעם? פיצה/ פלאפל וכד. וגם - הם אוכלים בצהרון כתבת לא? (מה נסגר עם להחזיר לכם כלים מלוכלכים?? בעע) למה בנוסף ארוחת צהריים מבושלת? אפשר לדחות ? אם לא אז דברים קלי הכנה בנינג"ה נניח עובר מסך?
וכן זה לופ אחר שצריך להתרגל אליו. אני תמיד אומרת שיותר קל לי בימים שהם צריכים להיות בבית.
בעלך לא יכול להוריד ממך קצת?
כתבת נכון
מתואמת
מה שטבעי זהאמאשוני
שהורים לבכור (במקרה שלכם בכורים) לוקחים ברצינות רבה מדי הכנת ש"ב.
את האמא ואת יודעת מה נכון לילדים שלך במכלול השיקולים.
אל תפחדי לשים את הגבולות שלך גם מול מערכת החינוך.
תזכרי שלכל מערכת יש אינטרסים וגם אם בגדול היא פועלת לטובת הילד, בדקויות רק את רואה מה נכון לכם.
את יכולה למשל להגדיר 20 דקות להכנת ש"ב,
מה שמספיקים יופי.
לא צריך לתקן ש"ב מהצהרון. כדאי לעבור ולהבין מה הם יודעים 6מה לא, אבל לא בשביל להגיש למורה.
בכללי, כדאי לעשות הפרדה בין לימוד לבין ביצוע המטלות.
את הלימוד עצמו (חשבון עברית) לעשות בזמנים ובדרך שיותר נוחה (כמו משחקים בשבת)
ומשימות לעשות את העיקר בלי לרדת לפרטים.
חבל על התסכול שלכם ושל הילדים. וגם להעמיס עליהם זה מתכון בטוח שהם ישנאו בי"ס, וישנאו ללמוד, ואז עוד פחות ילמדו.
צריך לזהות מה נקודת שיווי משקל בין עוד השקעה= קידום והצלחה
לבין עוד השקעה= הגדשת הסאה, איבוד מוטיבציה ורגרסיה בלמידה.
גם לימוד למבחנים בא' ובב' לא צריך להיות דרמה. עוברים על דף חזרה 10 דקות, קצת מהמחברת, קצת משחקי למידה במחשב ושלום.
תרגול חשבון אנגלית ועברית אפשר בשישי ומוצ"ש לתת להם מתוכנות למידה במחשב.
קלמר ותיקים לדעתי זו אחריות ההורים.
המלצה שלי- ציוד נפרד לבית וקלמר לכיתה שפותחים רק בכיתה. ככה פחות שוכחים להחזיר לתיק וכו'.
איזו תגובה יפהאפונה
לשבת שעות על שיעורי בית זה ביג נו נו.
ובעלך טועה
זה לא יהיה יותר קשה ככל שהם יגדלו. הם בתחילת כתה א'... בהמשך הם יהיו יותר עצמאיים, שיעורי הבית יהיו ממוקדים יותר ואתם גם תתייחסו לכל העניין בפרופורציות מתאימות.
ממש הייתי מגבילה את שיעורי הבית.
תרגול קריאה אפשר לעשות בשבת בנחת.
בכלל הייתי בודקת איפה כל אחד מהם נמצא ולפי זה ממננת. מי שקורא טוב לא צריך 3 חזרות על כל טקסט...
ללמוד לעשות לא הכל ולא מושלם זה לימוד חשוב בחיים, גם בשבילך וגם בשביל הילדים שלך.
ובשאר הדברים - לבדוק מה אפשר לעשות קצר ו/או יעיל יותר, ולזכור שאתם עדיין בהסתגלות ועם הזמן זה ישתפר.
וואי עומס ממש.חושבת לעצמי
אבל מה הקטע הזה ששולחים לכם כלים מהצהרון? יש מצב לשלוח איתם חד פעמי?
לא- זה עניין של קיימות של כל העירייהאובדת חצות
עוד עבודה להורים
לגבי הכלים המלוכלכים מהצהרון - הלם 🤢קופצת רגעאחרונה
לגבי שיעורי בית, אל תעבירי להם את הפרפקציוניזם שלך. עשו בצהרון - מה שעשו זה מספיק. קריאה שאתם צריכים לחתום, אם זה רק קריאה ולא לתקן את כל שיעורי הבית זה לא אמור לקחת הרבה זמן. ואם גם זה מעיק, תתאמי עם המורה שתעשו את זה פעמיים בשבוע ועוד פעם בשבת, או משהו כזה.
קלמר - תעברי פעם בשבוע ותשלימי חוסרים.
ההשכבות ערב גומרות אותיייטוט
2 ילדים מתוקים גילאי 4 ו2, הולכים לישון באותה שעה בחדר משותף.
בשבוע האחרון הם לא מפסיקים לדבר אחד עם השני.
לא משנה אם אני שם או לא, עם פודקאסט או בלי פודקאסט.
עכשיו השארתי אותם לבד ועושים תחרות צעקות אחד עם השני. הלכו לישון מאוחר אתמול, אז הם עייפים, אבל הם מתדלקים אחד את השני. כבר שעה ורבע במיטה והם לא מראים כיוון לישון. מרעישים וחוגגים.
יש עצות?
להפרידאפרסקה
או בזמנים או בחדרים.
שאחד ילך לישון רבע שעה לפני השני, בתקווה שירדם ואז השני נכנס לישון.
או לחלופין, שניהם הולכים לישון באותה שעה אבל בחדרים נפרדים, ואז כששניהם ישנים עמוק מעבירים אחד למיטה האמיתית שלו.
ורק רוצה להגיד שזה שלב קשהה מאוד הגילאים האלה ואני מצדיעה לך 🫡
תודה, להפעם עבדטוט
אני צריכה לחשוב איך אפשר להפריד בשעות, אף אחד מהם לא ירצה להיות הראשון, וללכת לישון לבד הם לא יתנו. וגם לא להשאר לבד בסלון
ממש רוצה להשאיר את ההרגל לישון במיטה שלהם, היום לקחתי את הגדול למיטה שלנו, הוא נלחץ ממש שלא יצליח להרדם, היה היסטרי, בכה ובכה אפילו שאמרתי לו שהוא לא צריך להרדם, רק לשכב בשקט ולעצום עיניים.
אשמח לשמוע איך זה עובד ברמה הפרקטית
אם את לבד איתםאפרסקה
זה באמת מאוד קשה אם הם לא משתפים פעולה.. אם בעלך גם בבית בזמן ההשכבות אפשר להתפצל, אחד נשאר בסלון והשני מרדים, בעלי נגיד אוהב לשבת איתם בחדר עד שנרדמים כי אז הוא יכול פשוט להיות בפלאפון בשקט שלו.
אם את לבד אז תלוי ביכולת שלהם לישון לבד, אפשרי לשים אחד לישון ובינתיים להיות עם השני בסלון או שזה צרחות ובכי?
ובאמת כמו שאמרתי קודם לא בטוח יש פתרון קסם אלה גילאים קשים 😅
יואו מזדהה ומקווה לעצות😐איזמרגד1
יש לי בדיוק אותם גילאים, 4.5 ו2, וכרגע אנחנו פשוט מפרידים אותם בהרדמות, וההרדמות שלהם לוקחות נצח ושניהם צריכים שיהיו זמינים אליהם אז זה תופס אותי ואת בעלי לשעה לפחות בערב וזה סיוט לא נורמלי
סורי שפרקתי על השרשור שלך כבר אין לי מושג מה לעשות🫤
השכבות זה לפעמים מחרפן...... ליבי איתךיעל מהדרום
גם אצלנו זה ככה^כיסופים^
אבל אני דווקא אוהבת את זה, חושבת שזה חלק משמעותי מהגיבוש שלהם חוויות הילדות
יש קוים ברורים כמו לא יוצאים מהחדר ובלי צעקות ומכות
ואני מתעסקת בבית ונהנתי לשמוע אותם מדברים ושרים♥️
אם זה כבר מוגזם אז אני אומרת לגדולה לעשות איתו (שוב 😉) קריאת שמע ואז בד"כ הם מתעייפים
כשאת איתם - מה את עושה?מתואמת
ניסית לספר להם סיפורים בעצמך (בלי ספר, מהראש) ולשיר להם שירים בקולך שלך?
אצלנו זה אחד הדברים היחידים שעובד (רק לחלק מהילדים
).
באופן כללי, מזדהה איתך מאוד❤️ (אנחנו בדיוק בעיצומה של מלאכת יצירת "כלוב" לבת השנתיים שלנו, אחרי שהבנו שזה הדבר היחיד שישאיר אותה במיטה וכך יגרום לה להירדם בסוף🙈)
כל עוד הם לא יוצאים מהמיטה, בעיניי מדהיםשושנושי
אני גם עם ילדים בגילאים האלה, וממש אוהבת את הדו שיח הזה שקיים רק בערב (ולמה רק אז?)
יש ימים שגם אני מאותגרת, מה שעושה בימים כאלה זה לשבת איתם בחדר, לשיר שירים, מנגינות מרגיעות, לפתוח מיטה ולנמנם איתם..
תנסי למצוא דרכים להנות מהזמן הזה.
ממש מקווה שתמצאי את הדרך.
אגב - אלופה שאת מצליחה לגרום להם להישאר במיטה ולא לצאת, אצלי יש ימים שהם יוצאים מהמיטה כאילו בוקר, 1-0 לך
מפריע לך להיות איתם בהשכבה?והרי החדשה
אם לא - אולי תספרי להם סיפורים עד שנרדמים?
אצלנו בגילאים האלה עשיתי איתם תורות, כל ילד בוחר סיפור, הגדול היה נרדם בשניה אחרי הסיפור שלו והקטן היה מקשקש שעות אבל בנחת.
משהו בלשמוע סיפור מכניס אותם לקצב של שינה.
עכשיו אגב אני לא מספרת אלא הם שומעים סיפור מהפלאפון. כל יום אחד מהם בוחר ראשון והשני אחריו.
(יש לי את אותו הפרש כמו שלך)
שניהם נטרקים ישר אחרי הסיפורים...
פעם ההשכבות אצלי היו שעתיים שלוש
היום חצי שעה זה המוגזם.
אולי מוקדם להם מדי להכנס למיטה ב19?רינת 24
הקטן עוד ישן צהריים?
וואי מזדהה ממשקל"ת
ועוד אצלנו זה 3 , תכניסי עוד ילדה בת 3 באמצע..😤
למדנו להתחיל הרדמות לא לפני 19:30 כי בן השנתיים ישן שנצ בגן ולא מראה סימני עייפות קודם. בנוסף, הם מאד נהנים לא רק לדבר אלא פיזית להשתולל ולקפוץ בין המיטות, אז הם יודעים שיש שלב קדם שינה בו אנח מרשה להתפרק ולקפוץ על המיטות ואחכ הולכים לישון. שמה מוזיקת הרגעה ברקע ואז בדרכ נרדמים מהר, לפחות הגדולים.
אני משכיבה יחד שתי בנות בגילאים הללושמיכת פוךאחרונה
קוראת איתן ק''ש ושמה להם סיפור (של שרה קיסנר ולאה פריד).
זה מונע מהן לדבר ביניהם והן נרדמות יחסית מהר ב''ה...
מרגישה שפיתחתי הפרעת קשב עם השנים והאמהות, יכולואז את תראי
להיות?
חוזרים מהמסגרות ביחד וכולם תודה לה'
אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא
זכות שלי
ופשוט לא מצליחה להתרכז
אמא
שמעתי מה סיפרתי לך?
אמא
רוצה לראות מה עשיתי?
ועודדדדד
גם כשאני לבד בבית, לא תמיד זוכרת מה רציתי לעשות ויש בלי סוףףףףף מה לעשות
לא מצליחה להתמיד באימונים, בהרגלים, בקריאת תהילים כמו פעם
ועוד ועוד
מזדהות? רעיונות??
לא בטוח שזה הפרעת קשבכל הישועות
יותר נשמע שכמות המשימות עלתה וגם כמות הפניות שפונים אלייך בו זמנית.. טבעי עם האימהות והשנים.. וזה באמת יוצר תחושת עומס גדולה ממש. מזדהה עם התחושה..
כשפונים אליי כמה ביחד או כשאת באמצע משהו, תרגישי בנוח להגיד "רק רגע אני רק גומרת לשמוע אותו הוא היה באמצע להראות לי את הציור או "רק שניה אני רק גומרת לכוון את המכונת כביסה ואוכל להקשיב לך". אין ברירה.. זה יותר נכון ככה.
ומבחינת משימות והרגלים זה עוזר לעשות רשימות ולשבץ ביומן כדי לא לשכוח..
אכן החיים נהיים עמוסים עם האימהות..
^^^ תוסיפי על זה עייפות, מוח שנמחק מההריונות וכו'יעל מהדרום
וואי ממש. המנהלת שלי בעבודה לא הבינההמקורית
למה אני רושמת כל דבר שהיא אומרת
אז אמרתי לה: אני עם טפשת פוסטפרטום כבר 8 שנים
לי נשמע כמו עומסהמקורית
וציפיות גבוהות משגרה עמוסה
רק להגיד❤️
שמספיק ואת מתמידה מהטיפול בהם!
היש יותר מזה?
רוצה להגיד לך שאת מלכה ואת לא צריכה בכלל להרגיש אשמה שאת לא עושה דברים אחרים
מה שכן כן הייתי מנסה לקחת לעצמך יותר זמן אישי זה חשוב
נשמע שכמעט כל אמא עמוסה חווה ככה
יש לי רגשות אשם על זה שלא תמיד שומעת את כולםואז את תראי
ולא תמיד מצליחה לשמוע הכל מתי שהם היו רוצים שאשמע...
גם אני ככה.שיפור
יש לי יכולת קשב מעולה. יכולת פיצול קשב גרועה.
גם אין כ"כ תועלת בלהקשיב לכמהיעל מהדרום
לק"י
ואצלי לפחות הם דורשים יחס מלא. למרות שלפעמים אני יכולה לשלב בין שני ילדים. לאחד להקשיב בחצי אוזן, ולשני לתת הוראות וכדו'.
אבל הם לא אוהבים את זה.
תנסי הפוךאמאשוני
במקום לנסות לשמוע את כולם בו זמנית,
תנסי לשמוע רק יחד אחד כל פעם.
בפניות והשקעה.
לא עכדיו שעה, אבל כן לתת לו להוציא 10 דקות רצוף.
שאר הילדים יצטרכו להתאפק.
כשכל ילד יודע שיגיע תורו וישמעו אותו, הצורך להשמיע כל הזמן ילך ויפחת.
תנסי להיות פנויה ממטלות הבית בזמן הזה שאת איתם. כשאת לא איתם, לעבוד לפי רשימות.
דיברתי על זה עם חברות, זה ממש מכה של הדוראביול
אנחנו כל הזמן מתזזות ממקום למקום, המסכים מרצדים כל הזמן... אז יש לא מעט בעיות קשב...
לא יודעת איך לטפל, רק מזדהה
זה לא אנושי להקשיב לכמה במקבילנעמי28אחרונה
איך טכנית זה אפשרי?
אני ממש אומרת להם שמדברים בתורות.
כשאחד מסיים השני מתחיל.
אולי יש פה מישהי שהתנסו ביעוץ פיננסי?אונמר
אני רוצה לעבור איזשהו תהליך,
שנבין איך להתנהל נכון עם הכסף.
גם להשקיע וגם לא לבזבז.
אנחנו במצב סבבה אבל לא משקיעים וחבל לי.
דיברתי עם מישהו בשם 'אושר פיננסים
נתנו לי הצעה של ליווי של 4 חודשים מלא כולל הכל, בעלות של 8900.
הגיוני?
אולי מישהי התנסתה בליווי של פעמונים או מקימי יודעת להגיד לי מה הם מציעים?
כן חשוב לי שיהיה רציני ומומחה.
ממש תודה ♥️
לא מכירהאמאשוני
אבל על פניו נשמע לי ממש מוגזם.
כל הידע קיים, זה בסדר לרצות ליווי, אבל המחיר נשמע לי ממש מופקע.
ולא יודעת למה צריך 4 חודשים לתוכנית.
אם זה המחירים אז אפיק השקעה טוב זה ללמד קורס כזה 😄
תאמת שחשבתי על זה חחאונמר
שאם אתם באים ללמד אותי לא ליפול בפח של אנשי מכירות ולנהל את הכסף שלי,
קצת מוגזם לבקש ממני כל כך הרבה עם הסבר של 'רנחנו גם ככה הסדר לך את האיזון הכלכלי פלוס ככה שזה ישמע בפנים ההוצאה הזו'
הלווו בדיוק מאנשים כאלה אתם אמורים להזהיר אותי חח
לנו הציעו בזום ב700₪ לפני מע''מסוף טוב
בינתיים לא המשכנו עם זה
מענין. מה כוללת ההצעה? ומי זה?אונמר
אפשר באישי כמובן...
אפשר ללמוד על השקעות דרך יוטיובנעמי28
אבל ענייני כסף הרבה פעמים מגיעים עם מטען נפשי ולכן דוחים אותם.
אם את מרגישה שרק לווי יעזור לכם, לטווח הארוך זה משתלם (אולי תעשי השוואת מחירים בין ליווים שונים)
אם את מרגישה שרק הידע חסר לך, הכל קיים ובחינם.
אני מתבלבלת ברשתאונמר
אין לי מטען רגשי מוגזם דווקא, ואני ברוגע על זה.
נטו רוצים לדעת שאנחנו עושים נכון
וברשת יש כל כך הרבה שעות....
מקימי ופעמונים זה שונהאן#שרלי
במקימי כל המלווים עובדים בזה, כולם בעלי מומחיות בתחום. ופוגשים כל שבוע עשרות משפחות
בפעמונים המלווים הם מתנדבים שכל אחד מלווה משפחות בודדות.
בכללי ממליצה על מקימי
אבדוק עם מקימי באמתאונמר
יודעת בערך להגיד לי מה הם מציעים? איזה סוג של עזרה?
לא ניסיתישלומית.
אבל מכירה מישהו בשם שחר וולף ששמעתי שהוא תותח, לא יודעת כמה לוקח.
והמחיר נשמע ממש מוגזם
תודה 🩷אונמר
לא מכירה אותםפרח פורח
ממליצה על הדס +972 54-771-2858
גרה בעלי מקבלת גם בזום, לוקחת סכום משמעותית פחות. מקצועית מאד.
גם אם לא יסתדר איתה תעשו סקר שוק ותדייקו מה אתם מחפשים.
אם חסר בעיקר ידע - הכל קיים בגוגל.
חסר אומץ לעשות פעולות אז יכול להיות שמספר פגישות בודדות יספיקו.
תלוי בכם.
תודה 🩷אונמר
אני רקמדברה כעדן.
אם יש לכם כסף מהמילואים, זה קביל לקבל על יעוץ כלכלי... ויש לי המלצה בפרטי בשמחה...
אשמח להמלצה בפרטי..אונמר
בשמחהמדברה כעדן.
עשינו ליווי אצל ברקשאלה גנים
ברק השקעות
מכירה?
עלה סכום דומה אבל זה היה שני מסלולי ייעוץ, גם כלכלי וגם פיננסי
אז לדעתי רק כלכלי אמור לעלות פחות...
הם חֵברה ממש רצינית ומוּכרת
בהצלחה!!
מחזקת אתכם לעשות את זה
עשינו את זה אחרי הרבה שנות נישואין והצטערתי על כל שנה שפספסנו...
לא מכירה, לא יודעת גם מה ההבדל בין כלכלי לפיננסיאונמר
חח
מה זה אומר שני מסלולים? שאת בוחרת אחד מהם? או שעושה את שניהם?
ואיך הם עזרו לכם? מה התהליך בערך מכיל?
תודה 🩷
אפשר לבחור אחד מהם או שניהםשאלה גנים
אחד קשור יותר למה שאת אמרת, התנהלות כלכלית נכונה
השני קשור לפנסיה (כתבתי בטעות פיננסי חחח התכוונתי פנסיוני)
תכלס לא עזר לנו הכלכלי כי בעבר כבר עשינו ליווי אז הם גילו שאנחנו עושים הכל כבר כמו שצריך... זה היה סתם מיותר שלקחנו את הליווי הזה (חשבתי שיהיה להם מה לחדש לנו)
בפועל התהליך שעשינו כבר כלל פגישה לפני, תוך כדי ולסיום התהליך. עם הכוונה שמתאימה להכנסות וההוצאות שלנו.
פשוט להתנהל נכון עם פקמים וזה...
תהליך מאוד דורש ומאתגר (עד היום) אבל חשוב מאוד מאוד
יעוץ פנסיוני זה משהו אחרמדברה כעדן.
זה לא מה שהפותחת שאלה
תודה לכולם ממש 🩷אונמר
אנסה לבדוק עם מקימי גם.
פעמונים אני מבינה שזה מתנדבים אז פחות יתאים לי.
באינטרנט לא מספיק הצלחתי להתמצא במה לחפש ואיפה ואיך. יש כל כך הרבה דעות.
כן מבינה שזה כסף לפח לשלם כל כך הרבה, ושאין שם איזה מכרה ידע סמוי ששמור רק להם.
הענין הוא שאני לא מחפשת מישהי שתתן לי רשימה של הוצאות הכנסות ואיך לסדר.
אני כן מחפשת משהו מעבר לזה, שיתנו לי מעקב יותר צמוד וחוות דעת יותר אישית. מישהו מקצועי שיעבור איתנו ויגיד אם תקין או לא ומה כן כדאי לעשות עם הכסף שנשאר בצד, וכמה הגיוני שנשים בצד כל חודש ביחס להכנסות הוצאות שלנו.
מרגישה שלבד אנחנו או נוציא קצת מידי וחבל או נוציא הרבה מידי ונצטמצם.
אם יש למישהי עוד איך לעזור אשמח 🩷
אני מלווה בפעמוניםאנונימית בהו"ל
ואני לא חושבת שיש אדם בעולם שיכול להגיד לכם אם אתם מוציאים מעט מדי או יותר מדי.
זה ממש שיקולים ספציפיים שלכם.
אני אקח כדוגמא את הנושא של תרומות- ראיתי משפחות שאמרו שהם בכזו מצוקה, אז כרגע לא תורמים כלום, ומשפחות שאמרו שרק בזכות הצדקה מגיע להן השפע ולמרות הקשיים הכלכליים תרמו מעל למעשר.
מי צודק???
שניהם.
איש מקצוע כן יכול להגיד האם כמות הכסף לחסכון תואמת את המטרות שלשמן החסכון מיועד (אם זה לפנסיה שלכם, לקניית בית, לחתונות של הילדים...). הוא כן יכול להעריך כמה כסף תצטרכו לפי הנתונים שלכם ומה שאתם רוצים לעשות בו.
אבל להגיד לך האם לקנות פחות בגדים ו/או להרשות לעצמך לצאת לעוד פעם בחודש בית קפה???
זה רק אתם יכולים להחליט.
זה בטוחאונמר
אבל יש ממוצע הגיוני
זוג עם שני ילדים שמכניסים 50,000 והכל יוצא על קניות הבילויים כנראה איש מקצוע יגיד להם שחבל כי זה הרבה הרבה מעל הממוצע.
לא שזה מצבנו חלילה חחח רק נותנת דוגמא...
הבאת מקרה קיצוןאנונימית בהו"ל
אבל אפילו זה, אני יכולה לראות מצבים שזה די סבבה. לא חושבת שתפקידו של איש מקצוע להגיד להם מה לעשות, מקסימום לשקף כמה הוצאות עתידיות צפויות להיות בהמשך, ולפי זה יעשו את הבחירה שלהם.
הכלל היחיד החד משמעי הוא לא להוציא יותר ממה שאתה מכניס.
אם אתם עומדים במקום די הגיוני סה''כ (וטווח ה'הגיוני' הוא רחב מ-א-ו-ד, יעידו השרשורים הכלכליים פה בפורום), הדבר המרכזי שאיש מקצוע יתן לכם זה הערכה כמה כסף תצטרכו לחסוך בחודש כדי להגיע ליעדים הפיננסיים שלכם. אבל באמת שזה אפשרי גם לבד.
אני כן חושבת שהליווי נותן ערך מוסף של מחויבות לתהליך. וזה דבר שבעיניי הרבה פעמים שווה לשלם עליו.
אבל לצפות שמישהו יכנס לך להכנסות/הוצאות כשסה''כ התזרים שלך סבבה... נשמע לי מוזר.
הגעתי לרצון הזה דרך זה שהליווי שהציעו לי כולל אתאונמר
זה. שבמקום שאני צריכה לשבת על התזרים, למשך 4 חודשים זה בידיים שלהם והם עובדים עליו ודברים איתי.
נשמע הזוי?
וואלה לא ידעת. אולי.
את מתכוונתאנונימית בהו"ל
שהם עוברים במקומך על התדפיסים של האשראי? ואז אומרים לך מה הממוצע שלך בכל סעיף? זה נשמע הגיוני.
אבל שהם יגידו לך שאת מוציאה יותר מדי על בגדים ופחות מדי על אוכל?
זה לא הגיוני בעיניי. בסוף כל אדם הוא כל כך שונה, שאיך הם יכולים לדעת??? יש אחת שממש חשוב לה לקנות לכל ילד בגדים חדשים משלו, אבל הם צמחוניים ולא קונים בשר. איך הם ידעו מה מתאים לכם ומה לא???
בעיניי, יועץ טוב אמור לשקף את המצב. לא לקבל החלטות בשבילכם.
ואם הוא כן יקבל, נשמע לי ממש קשה לעמוד בהחלטות של מישהו אחר, שלא מכיר אתכם לעומק ולא מבין את הצרכים הייחודיים שלכם.
אבל אולי כן אפשר לתת רעיונות ולפתוח את הראש לגבי אזורים שבהם ההוצאות גבוהות יותר.
תכל'ס, אני לא מכירה.
אנחנו עוברים עם המשפחה ביחד, חושבים כמה צריך להוריד, נותנים לבני הזוג לבחור מאיפה להוריד.
ומסיבים את תשומת ליבם לדברים שבד''כ נוטים לשכוח מהם (כמו בלת''מים של תיקוני רכב או החלפת מכשירי חשמל).
כן התכוונתי שעובר על ההגדרותאונמר
לא שיגידו לי שקניתי מידי הרבה בגדים .
בשביל זה את יכולה להוריד רייזאפהמקורית
ולא צריך לשלם על ליווי
אם כבר ליווי אז בשביל השקעות וכד
וגם - יש חברות אשראי שמציגות את הפילוח לבד באתר
גם אני ממליצה בחום על רייזאפכל היופי
איתם כבר כמה שנים ושווה כל שקל
והרבה הרבה הרבה יותר זול ממה שאת שוקלת...
אני דווקא עוקבת אחרי מישהישיפור
שעוזרת לאנשים להגיע למצב הזה של הוצאות יותר קטנות מהכנסות. ממה שהיא כותבת נשמע שהיא עוזרת להם לתכנן תקציב של הוצאות בכל תחום כולל חסכונות ובלתמים, ואם צריך אז לחשוב איתם איפה אפשר להוריד הוצאות או להעלות הכנסות.
קוראים לה בתיה סוכי והיא נשמעת מאוד מקצועית ונעימה.
עוד מישהי המליצה לי עליה באמתאונמר
את היית אצלה בליווי? מענין אותי מה היא מציעה.
אולי אנסה ליצור איתה קשר באמת.
לא הייתי, אני רק עוקבת אחריה בסטטוסיםשיפור
רוצה מספר?
אשמח. תודה 💓אונמר
ממליצה על צוריאל הורוביץ112233445566
שווה כל שקל!!!!
לגבי השקעות^כיסופים^
את זכאית לייעוץ חינם מהבנק
פחות מומלץ112233445566
יועצים של הבנק הם סוכני מכירות של הבנק ולא יועצים אובייקטיבים
👍אונמראחרונה
שבוע טוב אשמח לעצות בקשר לעזרה בביתירדנית
2 הגדולים שלי בני 14 ו13
הבכורה אחת כזאת שרואה איפה צריך עזרה ולוקחת על עצמה, אם מחלקים תפקידים לפני שבת תקח את התפקידים שאף אחד לא רוצה, אחרי שכולם יפרשו והיא תראה שאני ממשיכה לעבוד תתן יד, גם אם טני אומרת לה שאני מסתדרת היא ממשיכה.
אחותה ההפך הגמור, שקועה מאוד בעצמה, בטוחה שהיא עושה הכי הרבה, גם את התפקידים שלוקחת על עצמה אחרי תחנונים עושה כלאחר יד (לא מעירה על זה).
מוצאי שבת לדוגמא יש חצי שעה ארבעים דקות שתריך לתת יד, לפנות, לסדר לשטוף כלים ולשטוף סלון מטבח.
הגדולה מתחילה לפנות, אני מבקשת מהשניה לקום לעזור היא ממשיכה לשבת, השניה מסיימת לפנות מתחילה לסדר ולארגן לשטיפה ובסוף גם שטפה והכינה טוסטים לכולם כשהיא בכלל לא אוהבת.
אני באמת מנסה לא להשוות, אבל זה זועק.
היא רואה את כולם עובדים וממשיכה לשבת, במעט שהיא עושה היא גם בטוחה שהצילה את העולם.. אני יודעת שהיא מרגישה ככה וזה באמת קשה לה אבל אני לא מצליחה להישאר שלוות נפש מול זה.
זה משפיע עליי שלא רוצה לפנק אותה, ומצד שני רוצה לפנק את הגדולה. וגם דואגת שהיא גדלה להיות אנוכית ואגואיסטית.
אני מאוד לא רוצה ליצור את ההפרדה הזאת ביניהן ולתת לכל אחת לעשות מה שהיא רוצה ויכולה, ומצד שני היא חיה בבית זה לא יכול להיות שלא תתן יד.
וזה לא שיש מיליון עבודות, אין לי כבר תינוקות ואני די משתלטת על כל העבודה שיש ובכל זאת מצד החינוך חושבת שכולם צריכים לעזור..
גם לגדולה אני דואגת שהיא מרגישה אחריות יותר מדי לעשות את כל העבודות שהשאר לא עושים ולוקחת על עצמה יותר מדי.
ממש מזדהה,בדיוק מה שקורה אצליעל הנס
כבר מגיל קטן ממש היו הבדלים וככל שהן גדלו זה בולט ממש.
קודם כל זה דינמיקה בינהן,
אני כן רואה שהגדולה לא בשטח ולא משנה מה הסיבה הקטנה כן יודעת לתת יד.
אבל אני צריכה לפרט לה ממש ברחל ביתך הקטנה,הגדולה מבינה בלי לדבר בלי להסביר לשנייה לוקח יותר זמן לקלוט,
עוד משהו שיש קלחת של בלאגן,הרבה לחץ אוסף של מסימות מוזיקה,היא מאבדת את עצמה,פשוטו כמשמעו,לא מוצאת ידיים ורגליים.
לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה,
ןשאלתי איזה דברים היא יכולה לקחת על עצמה כל שבוע והיא אחראית עליהם בלי שאני אצטרך לבקש וגם אמרתי לה שאם לא יתאים אפשר להחליף את תחומי האחריות.
בפועל היא כן אחראית על תחום מסוים שעוזר לי ממש,ולפעמים היא מתנדבת לעזור בעוד דברים ומרגישה על גג העולם.
אבל אני לא מצפה ממנה ומעריכה את מה שהיא כן עושה.
לא יודעת עם זה יעזור,אבל גם אני ואחעתי היינו ככה היא לא נתנה יד לכלום עד שהתחתנתי.
וגם אחר כך זה לא התקרב למה שאני עשיתי.
לגבי הגדולה את גם צודקת,אני הרגשתי גם ככה,לגבי עצמי וההוגים גם בנוסף באו עוד בדרישה של תעזרי עוד ....וכשהתחתנתי זה ממש פגע לי בתפעול של הבית שלי,לא היה לי טיפת חשק לנקות ולסדר כלום,הייתי שוטפת לפעמים פעם בחודש....אבל זה גם עבר בסוף.
ויש דברים שעד היום אני לא מוכנה לעשות בכלל בבית שלי ויש מצב שכן הייתי עושה אם לא היה לי את המחויבות הזו בתור בחורה.
אבל לבת שלי אני כל הזמן אומרת לה שזה לא אחריותה העזרה שלה רק אם היא רוצה ומתחשק לה ואם לא מתאים לה שתחרר אנחנו אחראים על הבית ולא היא.
אז אני מקווה שהיא מרגישה תורמת ולא רק חייבת לעזור....
וואי בול כמו שתיארתירדנית
כשיש לחץ ועומס היא בורחת, ואני יכולה להבין אותה. אבל בסופו של דבר החיים לחוצים ועמוס, לא כדאי להתרגל במגרש הביתי? אולי זה יעזור לה קצת לפתח חוסן ולא להיבהל מכמה משימות שנופלות בו זמנית.
רעיון טוב השיחה, מרגישה שזה כמו פיל שיושב בחדר ואני כל פעם מנסה להתעלם ממנו ובסוף מתעצבנת מחדש
קראתי בכללי בעוד תגובותעל הנס
לא רציתי להקיש יותר מידי מהמקרה שלי למקרה שלך.
אבל לפי דעתי תבדקי אם יש רקע של רגישות יתר.
אצלי זה בהחלט חלק משמעותי מהעסקת חבילה שלה.
מוזיקה,לחץ אין ספור מטלות גורם לה לרצות להכנס לחדר חשוך/למיטה ולרצות להעלם.
בימי שישי או כשאין לחץ יותר קל לה לעזור.
איך היא תתמודד במשך החיים? אני לא דואגת,היא תתמודד,היא תהיה מספיק גדולה לקחת אחריות,
לא מעוניינת שהבת שלי תרגיש כלפי רגשות שליליים כי כרגע אני רק כועסת,דורשת,ולא מכילה.
מכירה את מה שאת מתארת באופן אישימתואמת
משני כיוונים (כאחות וכאמא).
המסקנה (אולי הכואבת) שלי שזה פשוט אופי. וחוזקות ויכולות. לכל אדם יש את האופי שלו ואת היכולות שלו, ואי אפשר לצפות את אותו דבר משני אנשים שונים, גם אם הם אחים.
[הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מהפרשה שלנו, מיעקב ועשיו, שאומנם גדלו באותו בית ואפילו יחד באותו רחם, אבל היו שונים כל כך, והחינוך שהתאים ליעקב לא התאים לעשיו. הרש"ר הירש מרחיב על זה הרבה.]
התפקיד שלנו כהורים הוא למצוא את הדרך לליבו של כל ילד בהתאם ליכולותיו ולאופיו, ואם בעזרה בבית עסקינן - למצוא את הדרך המדויקת שבה הוא יכול לעזור, גם אם זה יהיה רק לסדר את השולחן במוצאי שבת אחרי שכולו פנוי ולשים עליו עציץ...
והעבודה הכי קשה, כמו שאמרת, היא לנקות את הלב מהכעס ולאהוב את הילד כפי שהוא ומתוך מה שהוא.
זו אחת מעבודות חיי הקשות, ומניחה שגם לאמי זה היה כך...
❤️❤️❤️
הלוואי, אני באמת עוד לא במקום לפרגן להירדנית
על כל פעולה קטנה שהיא עושה ומרגיש לי שהיא תרגיש שזה לא אמיתי
זו עבודה ממש קשה...❤️מתואמת
לפעמים שווה ללכת לייעוץ/טיפול בשביל זה.
לפרגן על המאמץ לצאת מאיזור הנוחותטארקו
לא על התוצאה שנעשתה..
אהבתישיפור
תסמונת הבכורה והילד השניאמאשוני
זה ממש נפוץ מה שאת מתארת אז הסירי דאגה מליבך,
את שום התנהגות "לא הגיונית" במה שקורה אצלכם בבית.
המודעות חשובה כדי לאזן, אבל אין קשר ללא לפנק בגלל חוסר שיתוף פעולה.
אם זה היה הפוך והשניה הייתה נולדת קודם, אז רוב הסיכויים שההתנהגות הייתה הפוכה.
גם הקרבה לגיל ואותו מין מקצינים את ההתנהגות.
אז מבחינת אהבה שתיהן ראויות לאותה אהבה, כל אחת ועם מה שהיא מתמודדת.
כנראה שלא קל לגדול להיות ילד שני..
בכל אופן, כדי לעדן את ההתנהגויות של שתיהן,
כדאי לעשות חלוקת תפקידים קבועים מראש.
הבת השניה מרגישה שבמעט שהיא עושה היא מצילה את העולם- שיבושם לה.
הבכורה מרגישה צורך לעזור מעבר- לעצור אותה, ולהסביר שאת מסתדרת מצויין גם בלי העזרה הנוספת
(ברור שזה כיף שמישהו נותן לך יד עד הסוף, אבל אסור שהיא תרגיש מחוייבות למשימות כפי שאת רואה או קרוב לכך. זה לא בריא לגדול ילד הורי)
בהצלחה!
יש לשניה קשב?שמעונה
מאוד מאוד מזכיר לי את עצמי... אני הייתי צריכה שיראו אותי ובחוויה שלי העבודה אף פעם לא נגמרה
זו נקודה בהחלט חשובה!מתואמת
מתקשר למה שכתבתי על אופי ויכולות. באמת למי שיש לו קושי ממשי - יכול להיות שיהיה גם קושי בעזרה בבית... כשמבינים את זה זה קצת מקל.
אני חושדת בקשב קלאסי של בנותירדנית
קשיי התארגנות במרחב, מריחת זמן וכו
אבל כל מה שקשור ללימודים היא מעבר למצופה..
זה מה שכואב לי, שבזמנים שאני כן מצליחה לתת לה את האהבה והפרגון אני מרגישה שהיא פורחת, אני רואה אותה מתמלאת לנגד עיניי.
אבל אז יכולה לבקש ממנה משהו קטן ממש והיא עונה איזה תשובה חסרת התחשבות ואני מרגישה כמו בלון שיצא לו האוויר.. וזה כאילו לא משנה כמה אהבה וקבלה נותנים זה אף פעם לא מספיק
מרגישה שיש פה גבול דק בין לראות אותה ולתת לה אהבה בלי סוף, לבין לדרוש ממנה ולצפות ממנה כדי שתלמד להתמודד עם החיים
לצפות ממנה להתמודד בחייםאמאשוני
לא מרגיש כמו בלון שיצא לו האוויר.
אני חושבת שאת צריכה לברר עם עצמך בכנות כמה זה מפעיל אותך כמי שמקבלת ממנה את העזרה, לבין הדאגה לעתיד שלה.
מה עם לעשות תפקידים מוגדרים וקבועים לכל החודש?שימושית
כל ר"ח מעדכנים תפקידים.
וכשהגדולה סיימה עם התקידים שלה אז זהו והיא לא לוקחת על עצמה תפקידים נוספים?
כמובן תפקידים בהתאמה- יש כאלה שאוהבים להיות שר החוץ ויש כאלה שאוהבים למיין ויש כאלה שאוהבים לנקות עם מים והלאה אז לתת תפקידים שדי תואמים אופי
גם מבחינת סגנון העבודה וגם מבחינת הקצב.
הצעתי לה את כל התפקידיפ שקיימיפירדנית
כולל להכין עוגות ועוגיות למרות שהיא עושה בלאגן תוך כדי..
קשה לה להתמיד, היא דוחה ודוחה ולא תמיד זה מתאים לי..
בת אחר. שתי באמת עוזרת פחות בבית אבל אין לה בעיה ללכת לשליחויות או לשמור על אחים של בגינה.
לקפל כביסה? להכניס מכונות?שימושית
הצעת לה לעשות עם אוזניות ולשמוע שירים קצביים או תוכן מעניין תוך כדי? תחרות נגד השעון?
אבל הכי חשוב בעיניי זה השורה לפני שכתבתי- שהגדולה לא תעשה את התפקידים של אחותה אחרי שהיא גמרה את שלה- גם למען הגדולה וגם למען הקטנה
עדיף להביא עוזרת/מנקה מאשר שהגדולה תעשה אותם.
מוסיפה- מה שאת לא יכולה שהיא תדחה- או שתגידי לה מוגדק ממש עוד X דקות - עד שעה Y זה צריך להיות מבוצע
או שאל תבקשי ממנה מראש
אני חושבת שהנזק מלהיות אמורים לבצע משהו ולא לעשות אותו גדול מהנזק שלא לעשות כלום.
זה ממש חשוב, שהיא מתרגלת שזה בסדר להתחייבירדנית
ולא לבצע.
לגבי הבכורה אני יכולה להגיד לא לעשות אבל היא פשוט נשארת באזור ובודקת מה צריך לעשות ועושה. היא עושה את זה בקלילות ובלי להתרעם או להתלונן.
לא הבנתי, את חושבת שזה טוב להתרגל להתחייב לעשותשימושית
משהו ולא לבצע אותו?
ולגבי הגדולה- את צריכה להיות מאוד ברורה איתה שלא לקחת תפקידים נוספים. את יכולה גם להגדיר מתי כן ומתי לא (נניח במוצ"ש לא אבל בשאר השבוע כן)
במיוחד במיוחד אם את רוצה שהקטנה יותר גם תשתתף ותעזור
התכוונתי שחשוב מה שאמרת
ירדנית
שזה לא טוב שהיא מתרגלת ככה, אבל יצא עקום חח
בבית שלי אני הייתי הבת השניההבוקר יעלה
אחותי היתה זאת שתמיד עוזרת ואני ההפך. אמא שלי לא דרשה מאיתנו בכלל אבל אחותי עם תסמונת הבכורה עשתה הכל בלי שיבקשו ואני המצאתי תירוצים..
הייתי מפונקת מאוד ועצלנית.
ואמא שלי כל הזמן השוותה אותנו ומשם למדתי לא להשוות בין ילדי כי זה פגע בי מאוד.(השוותה בעוד דברים )
וכשהתחתנתי היה לי קשה מאוד להתרגל לעשות דברים בבית..
בכל אופן יש כאן שני עניינים.
גם בבית שלי כיום הבכורה עוזרת יותר והשני לא. זו תסמונת כזאת. וזה גם אופי.
אין לי עצה טובה אלא לקבל את הבת השניה עם כל הקושי.
מה שאני עושה ועוזר לי זה טבלת משימות וכל אחת משתבצת למה שרוצה, אבל חייב מספר מסוים של משימות ביום..
משתדלת מאודירדנית
ואין לה משימות לכל יום, למרות שאחת מוציאה את אחים שלה, ואחרת אחראית על הכביסה..
אבל גם לפני שבת שמחלקת משימות היא עושה מעט מאוד ורק לאחר יד כדי לסמן וי..
אצלי אחד הילדים (לא הבכור) הוא החרוץ ולוקח על עצמוכתבתנו
משימות. כמובן גם הבכור עם האחריות השמורה לבכורות, אבל זה יותר בא לידי ביטוי בזמנים של צורך מיוחד, ופחות בשיגרה והזה שמתגייס תמיד ויודע להושיט יד עד שמגיעים למטרה- זה אופי.
אני חושבת שחשוב לשמור על איזשהו איזון. לתת לילדה הרגשה שאת רואה אותה ואת העזרה שלה- תודה שפינית, תודה ששטפת, תודה שהכנת אוכל לילדים. ואיפה שאפשר לעצור אותה כי זה יותר מידי בעיניך- אז להגיד לה בפירוש, את זה את לא צריכה לעשות, עשית המון וזו עזרה גדולה. ואם היא הכינה עכשיו טוסטים לכולם והיא לא אוהבת, אז תכיני לה חביתה או תחתכי לה סלט כדי להכיר לה טובה ולהחזיר לה. וגם לזו שיושבת- לא לוותר, מה שהיא צריכה בעיניך לעשות- להתעקש על זה ולא לתת לה להתחמק. בעיני זה גם באיזשהי צורה 'לראות' את הגדולה, שהיא רואה שגם לאחים יש מחויבויות שלא יעבור בשקט אם הם ידלגו עליהם. וגם לה להגיד תודה על העזרה ושזה היה לך משמעותי (מעריכה שזה מחזק מאוד אצל הילדים את התחושה החיובית, כי ראו שהם עשו, ומבטאים את ההוקרה על זה, זה גם תמריץ לעתיד).
וכן, לגיטימי בעיני לצ'פר על זה, אבל גם זה בחוכמה- לא ברעש, ולא למתוח את החבל מידי. נגיד, פעילות בתשלום שסתם ככה הילדים משלמים על עצמם, לפעמים אני אגיד למתנדב (ולאוזניו בלבד) שאת זה אנחנו נשלם לו על כל העזרה שלו בבית. אם רוצה עוד בגד שסתם ככה לא הייתי קונה כי אין עכשיו צורך, אז אומרת כן, או לדאוג להכין לו (או לכולם) את האוכל שהוא אוהב במיוחד. אבל לא המון מתנות אקסטרה שמרגישים מהן הבדל גדול וכאילו שהוא ילד מועדף (זה משתנה מבית לבית מה נכנס בתחום הזה, אבל נגיד גם את השעון שהוא רוצה, וגם את הקורקינט, וגם את הטלפון, וגם את האוזניות, וגם וגם וגם כשלאחים לא, וזה מעורר קנאה). מקוה שהצלחתי להסביר את זה..
ולנסות לתפוס אצל הבת שפחות נותנת יד במה היא כן טובה ואת זה לחזק. אם היא טובה בלהיות עם האחים הקטנים, לספר להם או לשחק איתם, או לצאת איתם לגינה או מקלחות ועל זה להחמיא לה- אז זו הרבה פעמים עזרה מאוד גדולה באופן אחר. או אם ספציפית היא טובה בקיפול כביסה או קניות (אני לא יודעת גילאים, אז אולי לא רלוונטי) וכד', הרעיון מובן- לרתום את מה שהיא כן עושה בכיף לטובת הבית.
בהצלחה! 🤍
כן צודקת, חושבת שבאמת זו דרך נכונהירדנית
לצ'פר את הגדולה בלי שירגישו.
גם אצלנו ככהעדינה אבל בשטח
והבכורה שגדלה יותר ויותר , מתחילה פחות טפחות להיות בבית (לומדת עם חברות, יוצאת, עובדת) וראו איזה פלא, זו שמתחתיה פתאום נהייתה יד ימיני, ויש תקופות שהיא בהחלט עושה יותר מהגדולה, אני חושדת בה בקשב קל מידי פעם, אבל יותר חושבת שזה קשור למיקום שלה בבית ולמיקום הפיזי,
לגבי הגדולה שלוקחת תפקידים על עצמה, כשהיא בבית לרוב אני כן אצפה ממנה לעזור במה שצריך, לא להחליף אותי , ואני לא מעמיסה עליה חלילה, לעזור, אבל כששתיהן בבית ובעיקר כשאני לא, היא כן תעשה יותר , כי היא יוזמת לוקחת אחריות. אני חושבת שזה שיש לה את הנקודות "בריחה" מהבית , וזה שאני משדרת והיא יודעת שיש תפקידים שהם לגמרי שלי, זה מאפשר לה לגדול ישר. האמת? נתפסתי למשהו שמישהי פה כתבה, שהיתה זו שעוזרת ואחרי החתונה התעייפה, גם אני הייתי ככה, בבית שגדלתי בו הייתי הילדה האחראית ויד הימין של אמא שלי, הייתי עושה נפלאות בבית, ואיך שהץחתנתי נחתי שניה, האמת? לא ממש ידעתי לנהל את הבית, כל הזמן היה בלאגן ,למרות שבבית של ההורים שלי , הייתי זאת שמסדרת, האמת שהארום שלי לא היה תמיד מסודר, אז אולי באופי הייתי בלגניסטית ומרצה? אני לא יודעת..
מעניין ממש מה שהעלית, אבל שורה תחתונה, זה כנראה קורה ברוב הבתים עם בנות צמודות, וזה בסדר..
מגיבה לגבי השניהאיזמרגד1
מהתגובות נשמע שמה שמפריע לך בעיקר זה העתיד, איך היא תהיה מוכנה לחיים וכו' אם היא לא תעזור היום ותתמודד עם מה שיש בבית, ופחות מפריע לך מה שקורה בפועל בבית, קראתי אותך נכון?
האמת שיש המון כאלו שלא עזרו בבית ולמדו להתמודד עם החיים עם הזמן והכל בסדר...
כאילו לדעתי כדאי יותר להתמקד באיך שנכון להגיב היום ומה שנכון לה ולבית היום ולא מתוך חשש לאיך יראה העתיד שלה...
אניoo
לא רואה חובה כזו שילד יהיה שותף במלאכות הבית
אני חושבת שזה עול שההורים צריכים לשאת אותו
אם ילד עושה ושותף זה נהדר
אם לא אז לא
אצלי זה רשות בלבד
אחד עושה מעצמו מגיל קטן (בעיקר דברים שהוא אוהב כמו בישול
אבל גם עוזר בשטר כשצריך)
שני לא עשה כמעט כלום עד גיל 16 ואז התחיל הרבה יותר לעשות
מעצמו
השלישי קטן ובינתיים בעיקר משאיר מלא בלגן אחריו
אני בסדר עם זה
נותנת לכל אחד להתפתח בקצב שלו
מעלה עוד נקודהאמונה :)
לגבי זה שהיא לא מבינה לבד מה העזרה שצריך עכשיו-
בעיני את זה ממש להבין ולא להשוות
כי זו פשוט יכולת שלחלק יש ולחלק לא, זה לא נובע מאגואיסטיות
בתור בכורה תמיד ציפו ממני להבין לבד במה לעזור ובאמת לא הצלחתייי למרות שרציתי לעזור
מתישהו התפקיד שלי נהיה לשטוף כלים למרות שלא אהבתי כי זו הייתה המשימה היחידה שהרגישה לי מוגדרת והצלחתי ללמוד שכיור מלא = לשטוף כלים
אבל בית מבולגן נגיד- באמת שלא הייתי שמה לב (וגם כשכן לפרק את זה למה צריך לעשות עכשיו היה לי קשהה)
ואמא שלי לא רצתה לפרק לי למה לעשות כי "את אמורה להבין ולראות לבד, מה את לא רואה?!"
ובאמת בקושי עזרתי והיה על זה מלא פיצוצים
תכל'ס עד היום הרבה יותר קל לי לתקתק את כל הבית שלי (והוא נראה מצוין ב"ה
) מאשר לעזור אצלם.
אז באמת תביני אותה שהיא לא מצליחה לראות מה צריך, זו פשוט יכולת שלא תמיד יש אותה גם כשאת אכפתית ורוצה לעזור
וממש תפרקי לה למשימות קטנות מה בדיוק החלק שלה...
לגבי לסדראמאשוני
את ממש צודקת.
מה שאני עושה זה מרכזת אלי את כל הבלאגן
ואז ממיינת לפי קבוצות הגיוניות.
קודם כל כל אחד לוקח את החפצים/ דפים שלו
ואז מגיעים שוב, ואני מגדירה לכל ילד 2-3 קבוצות לסדר. כולל קבוצת "לזבל"
בד"כ זה מספיק, אם צריך אז עושים עוד נגלה.
זה לא מצריך יותר מדי חשיבה.
אני לא עושה נגלות בעצמי (אם יש דברים שלי מבקשת מאחד הילדים קח את זה, שים במיטה שלי)
ככה אני לא עובדת קשה מדי, והם לא מרגישים אבודים מול המשימה.
בד"כ בסוף נשארים הדברים המורכבים יותר שדורשים החלטה. (איפה לסדר או האם אפשר לזרוק)
גם כביסה, אנחנו מתחילים מלמיין ביחד את הערימות. כל אחד ממיין מה שהוא יודע, בסוף נשאר לי למיין מה שהם לא יודעים.
ואז כשיש ערימות מוגדרות יותר קל לטפל בכביסה. (חלק הם מקפלים וחלק אני)
וואי ממש תודה על השיתוף הזהעדינה אבל בשטח
יש לי שני ילדים שפשוט מבקשים ממני כל פעם לפרט להם מה יש לעשות, וזה מעצבן אותי ברמות, כי לדעתי חלק מבגרות זה פשוט לראות במה צריך לתת יד, ולהיות שם, אני כל הזמן אומרת להם: זה הבית שלכם, אתם יודעים איך הוא אמור להיראות (לפני שבת), תסתכלו סביבכם, ותראו מה צריך לעשות, ועכשיו כשאת אומרת שזה ממש קושי , ופשוט לא היית רואה, זה גורם לי להסתכל על הכל אחרת, ולהיות יותר סבלנית אליהם, ממש לפרט , תודה שוב
נראה לי קורה כמעט בכל בית
דיאן ד.
אני מכירה את זה מהבית של ההורים שלי.
אחותי הצעירה בקושי עזרה בבית ואנחנו האחיות היינו מתפוצצות עליה.
אמא שלי יותר הבינה והכילה
ואגב יש לה בעיות קשב וריכוז אז אולי זה קשור.
האמת לכל אחת היו תקופות שפחות עזרה בבית
ואמא שלי לא ויתרה, היתה מדברת איתנו שוב ושוב ושוב
היו מבצעים/ תורנויות/ כללים כל פעם השתנה
אבל השיח היה שבבית שלנו חייבים לעזור (רק אחותי הצעירה חמקה יחסית כנראה כי היא הכי קטנה אז איכשהו נסלח לה)
אני גם רואה אצל גיסתי, היא בת 17
בקושי בקושי בקושי עוזרת בבית, ורק כשמבקשים וגם אז עושה טובה ענקית.
לנו היא אמרה מפורש, שגם כשהיא עוזרת היא משתדלת שזה לא יהיה טוב כדי שלא יבקשו ממנה שוב
אבל זאת נראה מערכת יחסית שלימה בעייתית והעזרה בבית זה רק סימפטום אחד שלה.
כשהיא מגיעה אלינו היא סוס עבודה, עוזרת חבל על הזמן.
אני דווקא חושבת על כיוון אחרגלי מטר
אני מבינה מאוד את הרצון לחנך את הבת השניה שלך שתדע לעזור, אבל נשמע שהלחץ שמופעל עליה וההשוואות לאחותה לא משיגות את המטרה.
אני מאוד משתדלת בחינוך הילדים שלי כשיש איזו בעיה ללכת לפי הכלל של- אם הדרך שבה אני פועלת כרגע לא משיגה תוצאות טובות ומזיקה, אז קודם כל להפסיק. קודם כל סור מרע ואחר כך עשה טוב.
לכן אני מציעה לך בתור התחלה פשוט להפסיק לדרוש ממנה לעזור, כי כרגע הדרך שבה זה קורה לא טובה ולא יעילה. יכול להיות שברגע שתופסק הדרישה לעזור וכבר לא יהיו סביב זה רגשות אשמה וכעסים יהיה שינוי לטובה. מן הסתם היא מרגישה את התסכול שלך ממנה ואת הקושי סביב זה, וזה לא מה שיגרום לה לעזור. להיפך, זה מרחיק ומוריד מוטיבציה.
אני מציעה בזהירות שתנסי לשחרר את הציפיות שלך ממנה ותנסי להתחבר אל הבת שלך ממקום אחר, תנסי לחזק את הקשר איתה סביב נושאים ניטרליים שאינם שנויים במחלוקת. תעשו דברים שכיף לכן לעשות יחד, אם תתחברו סביב תחום אחר זה יכול לעשות רק טוב לדינמיקה בבית.
כמובן שחשוב לשים לב להשקיע גם בזמן עם הבכורה, ואם נראה לך שזה מתאים את יכולה גם להסביר לה שאת מרפה מבקשות העזרה מהצעירה ומחכה שתיווצר אצלה מוטיבציה פנימית כי את נותנת בה אמון שהיא תיקח אחריות ותיקח חלק בבית כשהיא תהיה מוכנה וכשירד ממנה הלחץ.
במצבים כאלה של קונפליקט כדאי לזכור שהדבר הכי חשוב בחינוך הוא חיזוק והעמקה של מערכת היחסים בינינו לבין הילד, זה המפתח להכל, וצריך לשמור על הקשר מכל משמר כי בלעדיו אין כלום. כשיהיה ביניכן קשר זורם ומקרב יותר, נטול אשמה וביקורת, בעז"ה יווצר שיתוף פעולה טוב ויכולת לחנך ולהשפיע.
מוסיפה מצד הילדהואני שר
בתור בת שניה בין כמה בנות
ההשוואה לאחרות היא קשה
ומותירה משקעים
יודעת שעבודות הבית קשות לי כנראה יותר מהן
עד היום תוהה אם זה עצלות או קושי אחר
אבל בכל מקרה יש משהו מאוד מתסכל בתחושה שלא משנה מה תעשי לא תהיי טובה/מהירה/תקתקנית/יסודית כמו אחותך
ועוד לחץ זה לא מה שיעזור כנראה.
ברור שההשוואה מתבקשת כשמסתכלים על זה מהצד
אבל לילדה זה נורא
לא משנה ממה זה נובע
זה הופך את ההגדרה העצמית שלה להיות ביחס לאחותה הטובה ממנה
אין לי תשובה מה עושים
תכף אמא ל2 בנות
ומתה מפחד מההשוואות שבטוח יהיו לי
כתבו לך דברים כל כך יפיםאפונהאחרונה
אני רוצה להוסיף משהו
הרבה פעמים אנחנו מצפים שילד ידע איך לעשות את הדברים ברגע שהחלטנו שהוא כבר מסוגל.
יש ילדים שבאמת לומדים את המיומנויות האלה בצורה אינטואיטיבית,
אבל יש ילדים - ותכלס זה הגיוני וככה אמור להיות - שצריכים לעשות את זה ביחד איתך כמה פעמים כדי ללמוד את הטכהיקה ולצבור נסיון.
היא כבר די גדולה אבל בכל זאת, וגם יש לה אחים קטנים... ממליצה לעשות ביחד איתה איפה שאת יכולה. לבשל יחד, לקפל יחד, לשטוף רצפה ביחד.
שאלה על גלולותאביול
הי לכולן,
אני אחרי ניתוח (מי שעוקבת) ונאמר לי בבית חולים שאחרי שבוע אפשר לחזור כרגיל, גם לחיי אישות.
הבעיה היא שכרגע אין לי מניעה (היה לי התקן הוצאתי אותו בגלל הריון חוץ רחמי).
איך אני יכולה להשיג גלולות בימים הקרובים?
תור לרופא נשים אין מעכשיו לעכשיו. לא נעים לי ללכת שוב למיון בשביל זה (הם דיברו איתי על מניעה אבל היו דברים הרבה יותר דחופים לטפל בהם, אז לא הביאו לי מרשם).
אולי רופא משפחה יכול לתת מרשם?
אשמח לעזרה...
לקחת פעם בעבר?השם שלי
אם כן, רופא משפחה יכול לחדש מרשם.
גם אם לא, יכול להיות שהוא יכול להוציא מרשם, תנסי לבקש.
לקחתי דברים שמתאימים להנקה...אביול
ועכשיו אני לא מניקה.
יש לי בבית פרימולט נור, זה קשור?
כן, רופא משפחה יכול לתתשמ"פ
תשלחי באפליקציה פניה לרופא משפחה או נשיםאונמראחרונה
הם מוציאים בלי להסתבך. תכתבי מה הרקע והוא יתן לך.
אבחון קשב וריכוז לקראת גיל 40קנקן שבור
מישהי יודעת להגיד לי מניסיון איך זה עובד? אל מי צריך לפנות?
בכללי בשביל לטפל בקשב וריכוז חייב טיפול תרופתי או שיש עוד דרכים?
אשמח לכל מיגע
תודה
פסיכיאטר/ נורולג בעיקרוןהמקורית
פסיכיאטר יכול לעשות אבחנה מבדלת. לפעמים זה "מתחפש" לקשב וריכוז וזה משו אחר כי הסימפטומים דומים
איך מתחילים? מקבלים הפניה מרופא משפחה?קנקן שבור
רופא משפחה לא יכול לתת אבחון/מרשמים?
סליחה על הבורות..
אני פניתי לנוירולוג (בתור בגיר)שושנושי
המליץ על מוקסו אבל לא התנה את הביצוע בקבלת טיפול תרופתי.
מפה לשם מתגלגלים בסוגי תרופות ומינונים.
תחשבי לפני הפגישה טוב טוב מה חשוב לך ועל מה לא מוכנה לוותר.
את מוכנה לוותר על תיאבון? מוכנה לוותר על שעות שינה? רוצה רק להתרכז או גם לקבל תמריץ?
מפריע לך משהו ממכר?
לפי התשובה לכל אחת מהתופעות לוואי, הרופא יוכל לכוון לכדור הנכון.
עוד משהו - אם יש רקע של הפרעות נפשיות, כדאי להגיע עם שם ההפרעה וקרבה. יש תרופות שעלולות להעלות את הסיכון להתפרצות אצל בני משפחה.
מה זה מוקסו? תרופה?קנקן שבור
תודה על התגובה
אין רקע נפשי משפחתי ידוע
יש בעיקר תסכול על חוסר ריכוז בעבודה וחוסר התמדה במשימות
הסיבות שלך הן בדיוק הסיבות שבגללן אני פניתישושנושי
מוקסו זה מבחן. ילדים מקבלים דרך הקופה. מבוגרים צריכים לשלם פרטי, עולה כמה מאות.
בלאומית נותנים דיי בקלות בלי מבחן. רק על סמך שאלון של הרופא.
עברתי לאחרונה קופה, במאוחדת - הם לא עושים בעיות, קיבלתי מרשם לשלושה חודשים אבל הרופא המליץ לעשות את המבחן.
לא יודעת אם יש התניה לקבלת מרשמים נוספים עד ביצוע המבחן.
אחרי הכלשושנושי
ניסיתי כמה כדורים ומינונים שונים. לאחרונה, אני מעדיפה למצוא את הכלים להתרכז ולא לסמוך על הכדור.
כל פעם שלוקחת את הכדור יש תחושה מוזרה אחרת.
גם אחרי שמצאתי את הכדור "המושלם", עדיין - לא יודעת. לא סגורה על זה.
הכדור עוזר לי, מאוד! אבל משהו מרגיש אחרת.
ממש מקווה למצוא את הכלים להתמודד עם הקושי בלי כדור.
וואו תודה ממש על התגובה המפורטת, שואלת עודקנקן שבור
יש כלים להתמודד בלי תרופה?
(יש מחלה כרונית ברקע, יציבה והכל, אבל עם טיפול תרופתי יומי, לכן יש איזה רצון, אולי ילדותי, לא להוסיף עוד כדור...)
אני גם במאוחדת, להתחיל ברופא משפחה? לבקש לעשות את המבחן?
תקבעי מייד תור לנוירולוגשושנושי
לא יודעת אם רופא משפחה יכו להביא הפניה למבחן, תנסי אולי באמצעות פנייה דיגיטלית.
לגבי התמודדות בלי תרופה - אני מאמינה שבתור בגירה זה אפשרי. עם הרבה עבודה עצמית.
להקפיד לסיים מטלה, ורק סיום לעבור למטלה אחרת.
אם בטעות עוברת, אני מחזירה את עצמי בכח למה שעשיתי..
יש טיפול קוגפאן למבוגרים. לא מכירה מקרובשיפור
תודה אנסה לברר, אם מישהי מכירה אשמח להחכיםקנקן שבור
אם את כן חושבת לקחת תרופהיראת גאולה
ואת לוקחת כדור קבוע, יכול להיות שעדיף ללכת לפסיכיאטר להתאמת תרופה, הם יותר מבינים בהתאמה תרופתית.
תלוי כמובן בסוג הכדור וכו', אבל זה נתון שלהבנתי הקטנה כדאי לקחת בחשבון אם מדברים על תרופה.
בנוסף, ממליצה על הפודקאסט 'נכנסים לפוקוס' של שיפי פרידמן.
תודה, אבדוק. מה הפודקאסט הזה? במה הוא יכול לסייעקנקן שבור
הוא נותן טיפים, שיטות, איך להתמודד?
אני כבר לא ממש זוכרתיראת גאולה
הוא עוסק בקשב וריכוז.
אבל הוא נתן לי הרבה מידע וסידר לי מידע, מה שרופאים לא מדברים / מפרטים.
תסתכלי על הכותרות שלה, נשמע לי שזה בדיוק מה שאת מחפשת.
יש כל מיני אפשרויותעל הניסים
יש קוגפאן, יש אימון קשב.
לדעתי יכול להיות מאוד יעיל. אולי תרצי לקחת כדור פעם ב, במקרים דחופים, ובשאר הזמן ללמוד לנהל את הפרעת הקשב.
בכל מקרה בשביל קוגפאן חייבים אבחנה רשמית של קשב, והגיוני שגם בשביל אימון קשב.
מוקסו מאוד לא מדויק, במיוחד לאנשים שעובדים קבוע במטארקו
גם לילדים?פרח חדש
שואלת כי יש לי תור השבוע לאחד הילדים
כן.טארקו
בישראל זה מאוד מקובל לאבחן ככה
אבל זה אבחון מאוד מוטה
ומאוד בעייתי לאנשים(ילדים/מבוגרים) שמורגלים במסכים או לחלופין מאוד לא חשופים למסכים.
אני לא רוצה להטעות אבל ממליצה לגשת לקרוא מחקרים בעניין.
בעיקרון כבר לא כ"כ מקובל לאבחן ככהעל הניסים
אבל יש עדיין רופאים שמשתמשים בזה. הבינו שזה לא כ"כ אמין.
הבן שלי מאובחןפרח חדש
אבל לוקח תרופה וטוען שלא עוזרת לו בכלל
אז הרופאת ילדים שמתמחה בקשב שלחה למוקסו לעשות פעם בלי תרופה ופעם עם תרופה ולראות מה קורה..
זה קצת מוזר לשלוח למוקסו בשביל זה..טארקו
ולא לתת לו להתנסות בכללי בחיים בתרופה אחרת כי כנראה התרופה שהוא לוקח לא מתאימה לו והוא צריך לנסות אחרת, מינונים אחרים וכו עד שיגיע למה שהכי מתאים לו..
ניסינו מלא סוגים...פרח חדש
ומינונים?טארקו
אולי באמת זו דרך שתשפוך אור. לא יודעת.
לי נראה שזה לא ייתן הרבה מידע..
ניסינו באמת הרבהפרח חדש
וכל מיני טריקים
אני כבר לא בטוחה שזה קשב וריכוז..
(נפנפי את השאלה אם זה לא מתאים)טארקו
הייתם גם אצל פסיכיאטר/נוירולוג התפתחותי או רק אצל רופאת ילדים מומחית קשב?
ההתמחות הזו זה דבר מדהים שקרה בעולם
ומציל במקרי קש"ר "רגילים"
אבל במקרים מורכבים יותר לפעמים צריך מישהו שיש לו היכרות עמוקה יותר עם העולם הנוירולוגי-פסיכיאטרי כדי להבין טוב יותר את התמונה הרחבה.
דווקא נשמע לי הגיונייראת גאולהאחרונה
זו דרך מדידה לראות האם קיימת השפעה לתרופה.
כן תקראיבשורות משמחות
את הספרים של דר שירלי הרשקו
היא מסבירה יפה וטוב את העניין ומציעה תרגילים לביצוע כמו כן גם מאבחנת ומטפלת