צריך לדעת לשלב בין הדברים...

אנחנו הקפדנו את הפעילויות של שבת לעשות עם מסרים  (כמובן שדרך העבר היתה עם שימוש במטודות...) השתדלנו כשהצלחנו לעשות מערכים של שבתות וכאלה...(הרצף מרתק אותם..)

בפעולת של אמצע שבוע לקחנו נושאים שנשמעים שטוטים עשינו פעולות שנשמעו חסרות מסר ומתחת לשורות הכנסנו קצת רעיונות (השתדלנו שזה לא יהיה ניכר ומציק מדי ולא כ"כ הקפדנו על זה..)

לדוג' עשינו ערב כסאות ושיחקנו המון משחקים עם כסאות וכמצופר נתנו את הקטע של ר' נחמן על הכיסא הריק..

או ערב טיסה נעימה ובסוף דברנו על הקשר המיוחד שלנו לא"י...

זה לא חיב להיות עם מסר דוקא כי יש דברים שנרכשים ע"י פעילות..למשל כל הקטע שחשוב שבגיל הזה הם ילמדו על עבודת צוות וערבות הדדית וזה דברים שנרכשים גם ע"י משחקים שנשמעים שטוטים ופעילוית לאו דוקא עמוקות מדי שמבריחות..

בהצלחה רבה!
יומצוין!

בצלב"א.

אבל זה לא עונה עד הסוף.

ברור שמכניסים מסרים בפנים, האם המסר הוא העיקר או ההנאהשלהם שתיגרום להם לבוא יותר...

שכדי למשך חניכים כן צריך לעשות פעולות כיפיות כי פעולות כמו פעולות של שבת מבריחות חניכים !!!!!!!!!!

פעולת אמצע שבוע יותר בשביל להתפרק לצחוק וגם כן לקבל מסר אבל לא כבד .כמו מה שמוריונת  אמרה ערבים כאלה כייפים עם מסר .... לא כבד... אבל קליט..

כמובן שלא לבוא לשחק תופסת ולבזבז תזמן!

אבל מה שכן, יותר משחקים, יותר דברים שבהם החניכות פעילות, כדי שהם באמת ירצו לבוא ולהנות, ואחרי כל המשחקים, אפשר למצוא מסר מקשר.

אבל חשוב למצוא לזה מסר.

כמובן שזה לא כמו בשבטים הגדולים שבהם אפשר לדבר עיוני יותר, ולפתח דיון עמוק. ולכן צריך לגרום לחניכות לשמוע ולהשתתף על ידי שילוב של פעיליות בתוך הפעולה. ושוב אני חוזרת, לא סתם לבוא ולשחק! לשלב מסר!

לגבי הקבוצות הגדולות אני חושבת שזה לא נכון להתייחס לקבוצות הגדולות שהפעולות שלהם זה דיון עמוק(עד שצריך שנורקל...) גם הם רוצים לכיף

למשל המדריכה שלי עשתה פעם פעולה שהמסר שלה היה שלא כל פעולה צריך מסר ....

נגיד אצלי, חניכות שלי ממש לא אוהבות לשבת ולשמוע סיפורים או מסרים אז אני פשוט מכניסה להן את המסר תוך כדי משחק או משהו כזה... וחוץ מזה, חניכים צריכים להבין שהם באים לסניף גם בשביל להנות אבל גם בשביל לשמוע מסרים ולהתחנך, אם הם רוצים רק להנות אז שיקראו לכמה חברים שלהם וירדו לגינה לשחק...

אני הבארתי את זה לחניכות שלי שזה המטרה של הסניף, להנות איתן ולהעביר להן דברים ואמרנו להן שבאמת מי שלא

נח לה לבוא ולשמוע מסרים לא חייבת לבוא!

אבל חניכים בכיתה באים לסניף בשביל ההנאה.
הם לא באים בגלל שזה נפרד/אידאלי וכו'. הם באים כי שם כיף.

הכל תלוי באיך שאתה עושה את זה...

אני הדרכתי שורשים-זרעים-נבטים-ניצנים וזה בהחלט אפשרי!
אפשר גם להעביר מסרים נורא עמוקים ע"י מטודותפשוטות ומהנות מאוד. לפעמים החניכים יקלטו מיד את המסר ולפעמים הוא רק יעבור לתתמודע שלהם ויקלט אח"כ..יש גם מן הדרך שבה המדריך והסניף מתנהל סוג של אקט חינוכי. אפילו אם אין לפעולת שבת מסר והחניך רואה את המדריך מתפלל בכוונה ומעריץ אותו על כך ורוצה גם אנחנו את שלנו עשינו.

אפשר להעביר רעיונות גדולים גם בלי דפי מקורות אלא ע"י משחקים שלפעמים הקשר ישמע תמוהה אבל זה ענין של מקוריות יצרתיות וראש פתוח מאוד. אם רוצים זה אפשרי.קחו דוג' ערב בלשים עושים בערב ר"ה ואז יוצאים מזה לענין של חיפוש עצמי וחקירה אחר מעשינו וכו'...מחבואים- איפה אנחנו ....מיליון משחקים על הצבת מטרות...

תביאו דוג' ספציפיות ותראו. 

יומצוין!
בצלב"א.

העיקר שיבואו, לזה אנו מוסיפים את המסר.

את ההוכחות אנא שילחי לאתר חב"ב...

אצלינו חניכות בשבטים מעפילים+ כבר לא כ"כ מתלהבות מלשחק מחבואים, ומחפשות יותר דיונים רציניים...

כמובן שיש פה ושם משחקים, אבל אני דיברתי על עיקר ההתמקדות בגיל הזה, לעומת עיקר ההתמקדות בגילאים הקטנים יותר...

אני אישית כבר לא כ"כ באה לשמוע פעולות אני יותר באה כדי לראות חברות שלא ראיתי שבוע- שבועיים

ואת האידאלים שלי אני מממשת את האידאלים שלי בפעולות לסניף שהשבט שלנו עושה... וכמובן בגרעין חב"ב שרק עכשיו הוקם ואני מקווה מאד שישאר בחיים....

אני אומר מה אני חושב, מקווה שלא יהרוס שום דבר...

ה"גרעין" אינו באמת "גרעין", הוא לא עושה פעילויות של כל "חברי" ה"גרעין"-כי זו לא מטרתו.
הוא יותר מעין "מחוז", הוא [אמור להיות] אחראי שבכל סניף[אשר ניתן] חב"ב ינצל את עצמו עד כמה שניתן.
אני יודע שבסניף רחובות בנ"ע, מעבירים שיעור 3-6 פעמים בשנה בבתי ספר "חילוניים"-הם קוראים לזה "גרעין זהות יהודית"- סניפי רחובות אריאל עושים יותר מזה[שיעורים בבתי ספר דתיים חלשים, ועכשיו מארגנים משהו גדול שלא אפרסמו לבנתיים] ואינם קוראים לעצמם "גרעין ל...".

אם אסכם את "גרעין מרכז" תפקידו לייצור מצב שבכל סניף יהיו 1-2-3 גרעינים[גם מועדונית נחשב...[ויש 2 כאלה במחוז מרכז], והוא אינו באמת נכנס להגדרה של "גרעין"

למה לא קראנו ל"גרעין מרכז" "מחוז"-לא רציתי למרוד בההנהלה ארצית, הם צריכים להיות אלו שמציעים... 

מה הדרך שבה אנו משפיעים הכי הרבה על חניכים? האם זה על ידי הפעולות? מסופקני.[בדיבור בעל פה עם חניכים שלי[נצח] לוקח לי להסביר את זה שעה, אני אתמצת מאוד מאוד מאוד]
הדרך בה אנו משפיעים הכי הרבה על חניכים זה הדוג' אישית.
הדרך בה החניכים מושפעים הכי הרבה זה החברים- מי שיש לו חברים "דוסים", לרוב, יצא "דוס". מי שיש לו חברים "ערסים", לרוב, יצא "חלש".
כמו כן ניתן להוסיף את ההכנסה לניסיונות, אם אתה מכניס אדם לניסיון, אזי הסיכוי שיפול גבוה יותר, סניף מעורב הסיכוי שיפול בכל שנותיו הוא גבוה מאוד, ומשם הוא יכול להתייאש ולהדרדר.

ברגע שחניך לא נהנה הוא עובר לבנ"ע/עזרא. שם, בד"כ, הרמה של החברים היא נמוכה יותר. בנוסף הוא נכנס לניסיון ויכול ליפול, המדריכים ב"אריאל", בד"כ, חזקים מאוד כך שמער לתנועות אחרות אינה בהכרח דבר שיוסיף בדו'ג אישית.
המסר ישאר אותו מסר[כל תנועה מעבירה, בערך, את אותם מסרים], השאלה היא האם יראה את המסר בדוג' אישית? איני יודע מה קורה בתנועות אחרות, אבל אני יודע שמדריכי אריאל הם אנשים יראי שמים, צנועים, חסודים ועוד שאי אפשר למנות את כל השבחים[כל זה בלי להשוות לתנועות אחרות...]

אם הפעולה היא רצינית מדי והחניך יעבור לתנועה אחרת[כי בכיהת ג-ד בד"כ האידיאלים אינם אשר תוספים את המקום הראשון] אזי הפסדנו כי לא השכלנו.

מטרתנו היא לגרום לו להנות, אז הוא יבוא.
כשהוא בא-הוא יתחזק מהחברה בסניף, הוא יתחזק מהדוג' אישית, וכן מהמסרים שיועברו אליו.
אבל האם המסרים הם המטרה? איני חושב, בכיתה ג-ד הכי חשוב זה שיהנה ויבוא בהמשך. בכיהת ז-ח הפעולה היא רובה מסר עם הנאה ברובה, כאשר המסר גלוי לכל.

איני אומר שאין צורך החדרת מסר, עם זאת בוטחני שהמטרה בגילאים נמוכים אלו הוא ההנאה ומשיכת החניכים לסניף.

אריאל לא מקבלים את החניכים החזקים יותר. אריאל מקבלים את כ-ל מי שמוכן לפעול לפי עקרונות התנועה.

חייבים להדגיש את זה ואסור לנו לשכוח שתנועת אריאל היא לא תנועה רק ל'ילדים של רבנים'.

בצלב"א.

בכלליות אנו מקבלים חזקים יותר, כי יש אחוז גבוה של "בנים של רבנים" שבאים כי לשם שולחים ההורים.

כדי שלסניף יהיה גם ילדים חזקים פחות, עליה לעשות, בגילאים הצעירים, פעולות שעיקרן ההנאה, והמסר הוא הצדדי.

לא אמרתי שיבואו ונשחק בלבד.
אמרתי שההנאהעיקר, והמסר הוא הטפל. נכון, מכניסים להם מסר. משחקים כדור רגל ואומרים"הקבוצה שהייתה מלוכדת ניצחה, וזו שכל אחד הלך לבד הפסידה"-מסר חשוב מאוד, אבל, לפחות בעיני, לא חשוב כמו החיוך שעל פני החניך שיביא שבוע לאחר מכן חבר וגם יגיע עוד שבוע.
עם הזמן, בתהליך מתמשך, עוברים מהעיקר שהוא ההנאה, לעיקר שהוא המסר עם הנאה בצד[הצגה, הם מציגים את ההצגה, סיפורים מרתקים וכו'] כאשר המסר הוא הברור והכל מתלכד לדבר אחד.

אם המסר הוא הכל, אין לחניכים שלי סיבה לבוא, הם יכולים לשבת בבית המדרש וללמוד[ורוב החניכים שלי, למעשה, עוצרים את הלימוד שלהם לבוא לסניף, לא כי כיף להם בסניף, אלא כי הם מבינים את החשיבות, אבל זה בשבט נצח.]

אבל אני יכול להמציא סיבות למה אם תרצה.

אני סתם נכנס לפורומים נטושים וכותב בהם משהו.

אגב מסתבר שהפורום הזה אפילו מופיע בתפריט הפורומים אז כנראה הוא דווקא פעיל כביכול...

מתקשרים לתנועה יש בטוח מספר בגוגל

😜

מחפשים מבנה שלא אכפת לו שיצבעו עליו (אנחנו צבענו על איזה מחסן של בית כנסת ששימש לנו גם כחדר ציוד של הסניף....), הכי טוב לדוגמא מבנה שטרם צבעו אותו והוא עוד בבנייה ואז יש סיכוי גבוה שייתנו לצבוע. אפשר לנסות לדבר עם העירייה/מועצה ולצבוע ארונות חשמל או קירות בעיר (יש קירות בעיר שלנו שאיזה ארגון של נוער צבע אותם).

בהצלחה רבה

מאוד

ישיבה קטנה? ישיבה גבוהה? מה זה "מקום כמו ישיבה"? 

בהנחה שהתכוונת למסגרת לימודית כלשהי, אז מה חשוב לך שיהיה שם?

מבחינת סגנון  דתי/חרדי, מה חשוב לך?

איפה אתה מרגיש שאתה עומד מבחינת הרצינות שלך? כלומר - בהנחה שאתה מתכוון למסגרת לימודית, יש מסגרות שמיועדות לאנשים שלא כל כך יש להם כח ללמוד, ורוצים יותר מקום עם אווירה טובה אבל מחובר לקדושה, ויש מסגרות שמיועדות לאנשים שרוצים ללמוד בכל הכח...