נ.ב האם אפשר שיוכלו ליראות כמה אנשים קראו את התגובה שלך ושל כולם?

ADMIN?

הבעיה שהיו מורים שלא היו נותנים לי והיו ילדים שהיו מחרימים לי את המשקפיים (שהוסרו אחר כך), אז זה היה מאתגר קצת, אם כי בעיה פתירה.

אח שלי גילה שבשביל ביקור סדיר מספיק לבקר בתיכון פעם בשבועיים או משהו דומה לזה, וזו הפשרה שהוא הגיע אליה עם עיריית פתח תקווה והישיבה התיכונית שלמד בה.

הוא אשם בסיפור הזה.

עד סביבות 2012 אפשר היה לנשור (או להבריז חלקית) מסוף כיתה י' ולאף אחד לא הייתה זכות להגיד שום דבר בגלל שלא היה חינוך חובה בגיל הזה.

הוא יכול להיות אזרח שעובד, הוא יכול ללמוד קורס מקצועי, הוא יכול להיות שוליה של בעל מקצוע אחר.

למה טעות? בשביל שישרוף את הזמן בכיתה וילך למועדוני לילה בערב? 

אנחנו ילדים גדולים. לא צריך "לפקח" עלינו.

למה אדם בן 16-17 מוגדר אצלך כ"ילד" או כ"נער"? למה הוא לא יכול לנהל חיים בוגרים?

(כמו הדיון על נישואין בגיל הזה)

אגב מצידי גם שילך לישיבה ללמוד תורה. זה לא ענייני בכלל. זה אדם מבוגר ואין סיבה שלא יהיה כזה.

בדיוק כמו זו שאכלה שוקולד ורואה את זה על הבטן ומתחרטת.

ככה זה בעולם.

זה לא אומר שזה לא נכון לפעמים.

אבל הוא נושר כי הוא לא רוצה ללמוד. אז למה שילך ללמוד משהו אחר?

 מי שיש לו סבלנות ורצון ללמוד משהו אחר, בד"כ יעשה את זה תוך כדי הלימודים בתיכון

כשזורקים מהם את עול מערכת החינוך הארורה.

תלמידי ישיבות הסדר שברחו מהגמרא כל התיכון, אנשי מחשוב שונים, חיילים...

(טוב את זה הבנו כבר מזמן)

פשוט כי לא כולם אותו דבר. יש כאלה שיקחו אחריות על החיים שלהם ויש כאלה שיזרקו הכל.

אי אפשר לדעת ואני לא הייתי לוקחת סיכון לצד הלא נכון..

בסופו של דבר , או אפילו בתחילתו של דבר, חינוך זה לא מתכון-כל אחד הוא משהו אחר ויש לו כוחות אחרים וצריך לדעת להגיע ולגעת בכל אחד ולכוון אותו למקומות הטובים לו.

זה מאד מאד קשה. ממש לא פשוט. במיוחד לאור העובדה שיש כמעט 40 ילדים בכיתה... ממש קשה להגיע אפילו לרבע.

ואם הילד לא משתף פעולה ומשתף אתה פשוט לא יכול לעזור לו ולכוון אותו..

ואז -אם הוא מאלה שזורקים ולא לוקחים אחריות על החיים- איבדת 'עולם ומלואו' יקר.

סתם למרוח עוד שנתיים מהחיים על סתם. עדיף ללמוד קורס מקצועי ולהתמחות בו.

לי יש בגרות מלאה, ואני מצטער שלא נשרתי בכיתה י'. שנתיים שהייתי מתמקצע היו שוות פי כמה מאשר עוד שנתיים שרופות על ספרות ואזרחות ושאר הבלים.

רוב הנוער לא ילך ללמוד בגיל 17 קורס מקצועי אם יהיה לו חופש מבית ספר.

וחלק חשוב בבית ספר הוא לחנך, בעיקר בבית ספר הדתיים.

בישיבות התורניות לומדים רוב היום תורה, ורק כמה שעות בודדות מקצועות חול.

שצריכים מחשב נייד וקצת עצבים לקרוא (או לראות סרטים) מה לעשות.

ולתרגל כמובן.

יש אנשים שזה בכלל לא הכיוון שלהם.

ומה אז הם היו עושים?

ואם הם בכלל לא יודעים מה הכיוון שלהם ולמה הם מתחברים? כמו הרבה מאד נערים בגיל הזה, שבדיוק צריכים לבחור מגמה והם לא יודעים במה הם טובים או מה הם בכלל. או בגיל של בחירת מקצוע והם בכלל אבודים...רק מי שיש לו כיוון ממש מובהק יודע מה הוא רוצה מעצמו בגיל ממש צעיר.

זה לא מתאים לחלק גדול מהאוכלוסיה, אולי אפילו לא לרובם.

מעבר לזה (כמו בישראל) הערך של התואר יורד וההשקעה לא משתלמת.

מה מונע ממך? למה את צריכה תואר דווקא?

המטרה של תואר היא עבודות ספציפיות שמצריכות אותו, יש גם תעודות בשביל זה. 

שני דרכים לאותה מטרה.

אני אישית רציתי לעבוד במשהו שדורש תואר אז זה מה שעשיתי. ולכן גם לא עשיתי פסיכומטרי עד שלא ידעתי בדיוק מה אני רוצה.. אחרת אין  למה.

אם הייתי רוצה תעודה- הייתי הולכת ישר לעשות תעודה בלי הברברת של תואר.

לעבר החלומות שלו.

מבינה את המקום..

אבל זה לא שזה לא אפשרי. וגם אם מערכת החינוך היתה שונה היא לא היתה עוזרת לך במיוחד... גם בקורס מקצועי היית צריכה לעשות משהו.

או לוותר על משהו.

או לפחות מסלול מקצועי בתוך בית הספר..

אבל אני ממש בספק שגם אם יהיה כזה זה יהיה אצל הדתיים... הלו"ז של האולפנות/ישיבות עמוס עד להתפקע...

שהרבה מאוד מההולכים לתיכונים המקצועיים יצאו משם עם מקצוע (חשמלאי, רתך, שרברב) שעשו ממנו טונות של כסף והתעשרו ממש.

ממקצוע מכובד כשכיר אי אפשר להתעשר, אם כי אפשר לחיות טוב.

גם ממכונאות רכב אפשר לחיות טוב מאוד (בטח ובטח בעידן ה"עבודה העברית"). אבל זה לא עבודה קלה ויש לה סטיגמה מעאפנה.

מצד שני, תראו לי מישהו שלא ישמח למוסך טוב של יהודי ליד הבית שלו.

את מואשמת בבגידה

ומגורשת לאלתר מהפורום

סתם

הבנתי, אבל אין לי כח להמשיך את הדיון הזה..

גורשתי מהפורום כבר מספיק פעמים|חש טרול|

המ. טוב.

הזוי שזה כל מה שמספיקים להקיף בכל שנות הלימודים.

(טוב, מודה שהשתדלתי לא לספוג את זה, אבל היה בא לי להשמיע את הצד הנ"ל)

אני תוהה עם עצמי על כמה נקודות בעייתיות במוסדות החינוך.

- בעיה ראשונה: בבתי הספר שאני למדתי, חלק לא קטן מהתלמידים הגיעו מבתים מסורתיים ואפילו פחות מזה.
זה ממש השפיעה על שאר התלמידים. השאלה איפה עובר הגבול? את מי לא מקבלים.

-בעיה שנייה: לא מעיפים תלמידים בעייתיים. היו אצלי בחורים נורא בעייתיים. אלימות, עלבונות, קללות, עישון וכו וכו. מעולם לא העיפו מישהו, כדי שחלילה לא יצא לרחובות ויתקלקל עוד יותר. שוב, איפה הגבול?

- בעייה שלישית: פערים בין התלמידים. מצד אחד, נראה לי מאוד לא נכון להפריד מוסדות על בסיס יכולות למידה ואינטליגנציה. אך מצד שני, הפערים בין התלמידים יוצרים בעיות. הקולטים מהר משתעממים. האלו שפחות קולטים, לא מבינים. חלק קשה להם לשבת יותר וחלק פחות. השאלה איך מייצרים מודל של מוסד לימודים שמצד אחד לא עושה הפרדה גסה בין תלמידים, אך מצד שני נותן מהנה לכלל התלמידים בצורה מאוזנת.

לטעות זה דבר רע- למזלי אני יודע שזה לא נכון ודווקא להפך, ככל שטועים ככה לומדים...

מי שלא מצליח בבית ספר לא מצליח בחיים - המציאות מלמדת דווקא ההפך...

לכמת כל דבר שאפשר- יכולות שכליות, התנהגות לזולת, התנהגות מידתית...

להשוות את עצמי מול אחרים, גם כשאני הרבה יותר טוב מהם בדברים מסויימים או הם ממני..

להצטער ביכולות שניתנו לי - אם אני טוב במתמטיקה הכל סבבה ואם לא, החיים נדפקו...

להתחרות מול אחרים ולא לעבוד כצוות...

להיות נתון למרות של אחרים (במידה והם היו צודקים אז מילא, בדר"כ הם לא...)

לעשות כל מה שאומרים לך, לא משנה כמה זה טיפשי.

ללכת עם הזרם, גם כשהוא טועה

לא לשאול שאלות, רק מה שחשוב למבחן

אין מקום לייחודיות, כל אחד צריך להיות כמו כולם...

יש הערכה רק לתוצאות ולא למאמץ.

בכללי בזבוז זמן של רב ועלות חלופית של מה יכולתי לעשות בזמן הזה (אם כי בגיל הזה בגלל כל המגבלות אין כל כך מה לעשות...)

לדעתי החוסר הערכה זה המצב הניטרלי, יש הרבה פעמים שיש התנגדות למי שרוצה לעשות מעבר לנדרש...

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..