נ.ב האם אפשר שיוכלו ליראות כמה אנשים קראו את התגובה שלך ושל כולם?

ADMIN?

הבעיה שהיו מורים שלא היו נותנים לי והיו ילדים שהיו מחרימים לי את המשקפיים (שהוסרו אחר כך), אז זה היה מאתגר קצת, אם כי בעיה פתירה.

אח שלי גילה שבשביל ביקור סדיר מספיק לבקר בתיכון פעם בשבועיים או משהו דומה לזה, וזו הפשרה שהוא הגיע אליה עם עיריית פתח תקווה והישיבה התיכונית שלמד בה.

הוא אשם בסיפור הזה.

עד סביבות 2012 אפשר היה לנשור (או להבריז חלקית) מסוף כיתה י' ולאף אחד לא הייתה זכות להגיד שום דבר בגלל שלא היה חינוך חובה בגיל הזה.

הוא יכול להיות אזרח שעובד, הוא יכול ללמוד קורס מקצועי, הוא יכול להיות שוליה של בעל מקצוע אחר.

למה טעות? בשביל שישרוף את הזמן בכיתה וילך למועדוני לילה בערב? 

אנחנו ילדים גדולים. לא צריך "לפקח" עלינו.

למה אדם בן 16-17 מוגדר אצלך כ"ילד" או כ"נער"? למה הוא לא יכול לנהל חיים בוגרים?

(כמו הדיון על נישואין בגיל הזה)

אגב מצידי גם שילך לישיבה ללמוד תורה. זה לא ענייני בכלל. זה אדם מבוגר ואין סיבה שלא יהיה כזה.

בדיוק כמו זו שאכלה שוקולד ורואה את זה על הבטן ומתחרטת.

ככה זה בעולם.

זה לא אומר שזה לא נכון לפעמים.

אבל הוא נושר כי הוא לא רוצה ללמוד. אז למה שילך ללמוד משהו אחר?

 מי שיש לו סבלנות ורצון ללמוד משהו אחר, בד"כ יעשה את זה תוך כדי הלימודים בתיכון

כשזורקים מהם את עול מערכת החינוך הארורה.

תלמידי ישיבות הסדר שברחו מהגמרא כל התיכון, אנשי מחשוב שונים, חיילים...

(טוב את זה הבנו כבר מזמן)

פשוט כי לא כולם אותו דבר. יש כאלה שיקחו אחריות על החיים שלהם ויש כאלה שיזרקו הכל.

אי אפשר לדעת ואני לא הייתי לוקחת סיכון לצד הלא נכון..

בסופו של דבר , או אפילו בתחילתו של דבר, חינוך זה לא מתכון-כל אחד הוא משהו אחר ויש לו כוחות אחרים וצריך לדעת להגיע ולגעת בכל אחד ולכוון אותו למקומות הטובים לו.

זה מאד מאד קשה. ממש לא פשוט. במיוחד לאור העובדה שיש כמעט 40 ילדים בכיתה... ממש קשה להגיע אפילו לרבע.

ואם הילד לא משתף פעולה ומשתף אתה פשוט לא יכול לעזור לו ולכוון אותו..

ואז -אם הוא מאלה שזורקים ולא לוקחים אחריות על החיים- איבדת 'עולם ומלואו' יקר.

סתם למרוח עוד שנתיים מהחיים על סתם. עדיף ללמוד קורס מקצועי ולהתמחות בו.

לי יש בגרות מלאה, ואני מצטער שלא נשרתי בכיתה י'. שנתיים שהייתי מתמקצע היו שוות פי כמה מאשר עוד שנתיים שרופות על ספרות ואזרחות ושאר הבלים.

רוב הנוער לא ילך ללמוד בגיל 17 קורס מקצועי אם יהיה לו חופש מבית ספר.

וחלק חשוב בבית ספר הוא לחנך, בעיקר בבית ספר הדתיים.

בישיבות התורניות לומדים רוב היום תורה, ורק כמה שעות בודדות מקצועות חול.

שצריכים מחשב נייד וקצת עצבים לקרוא (או לראות סרטים) מה לעשות.

ולתרגל כמובן.

יש אנשים שזה בכלל לא הכיוון שלהם.

ומה אז הם היו עושים?

ואם הם בכלל לא יודעים מה הכיוון שלהם ולמה הם מתחברים? כמו הרבה מאד נערים בגיל הזה, שבדיוק צריכים לבחור מגמה והם לא יודעים במה הם טובים או מה הם בכלל. או בגיל של בחירת מקצוע והם בכלל אבודים...רק מי שיש לו כיוון ממש מובהק יודע מה הוא רוצה מעצמו בגיל ממש צעיר.

זה לא מתאים לחלק גדול מהאוכלוסיה, אולי אפילו לא לרובם.

מעבר לזה (כמו בישראל) הערך של התואר יורד וההשקעה לא משתלמת.

מה מונע ממך? למה את צריכה תואר דווקא?

המטרה של תואר היא עבודות ספציפיות שמצריכות אותו, יש גם תעודות בשביל זה. 

שני דרכים לאותה מטרה.

אני אישית רציתי לעבוד במשהו שדורש תואר אז זה מה שעשיתי. ולכן גם לא עשיתי פסיכומטרי עד שלא ידעתי בדיוק מה אני רוצה.. אחרת אין  למה.

אם הייתי רוצה תעודה- הייתי הולכת ישר לעשות תעודה בלי הברברת של תואר.

לעבר החלומות שלו.

מבינה את המקום..

אבל זה לא שזה לא אפשרי. וגם אם מערכת החינוך היתה שונה היא לא היתה עוזרת לך במיוחד... גם בקורס מקצועי היית צריכה לעשות משהו.

או לוותר על משהו.

או לפחות מסלול מקצועי בתוך בית הספר..

אבל אני ממש בספק שגם אם יהיה כזה זה יהיה אצל הדתיים... הלו"ז של האולפנות/ישיבות עמוס עד להתפקע...

שהרבה מאוד מההולכים לתיכונים המקצועיים יצאו משם עם מקצוע (חשמלאי, רתך, שרברב) שעשו ממנו טונות של כסף והתעשרו ממש.

ממקצוע מכובד כשכיר אי אפשר להתעשר, אם כי אפשר לחיות טוב.

גם ממכונאות רכב אפשר לחיות טוב מאוד (בטח ובטח בעידן ה"עבודה העברית"). אבל זה לא עבודה קלה ויש לה סטיגמה מעאפנה.

מצד שני, תראו לי מישהו שלא ישמח למוסך טוב של יהודי ליד הבית שלו.

את מואשמת בבגידה

ומגורשת לאלתר מהפורום

סתם

הבנתי, אבל אין לי כח להמשיך את הדיון הזה..

גורשתי מהפורום כבר מספיק פעמים|חש טרול|

המ. טוב.

הזוי שזה כל מה שמספיקים להקיף בכל שנות הלימודים.

(טוב, מודה שהשתדלתי לא לספוג את זה, אבל היה בא לי להשמיע את הצד הנ"ל)

אני תוהה עם עצמי על כמה נקודות בעייתיות במוסדות החינוך.

- בעיה ראשונה: בבתי הספר שאני למדתי, חלק לא קטן מהתלמידים הגיעו מבתים מסורתיים ואפילו פחות מזה.
זה ממש השפיעה על שאר התלמידים. השאלה איפה עובר הגבול? את מי לא מקבלים.

-בעיה שנייה: לא מעיפים תלמידים בעייתיים. היו אצלי בחורים נורא בעייתיים. אלימות, עלבונות, קללות, עישון וכו וכו. מעולם לא העיפו מישהו, כדי שחלילה לא יצא לרחובות ויתקלקל עוד יותר. שוב, איפה הגבול?

- בעייה שלישית: פערים בין התלמידים. מצד אחד, נראה לי מאוד לא נכון להפריד מוסדות על בסיס יכולות למידה ואינטליגנציה. אך מצד שני, הפערים בין התלמידים יוצרים בעיות. הקולטים מהר משתעממים. האלו שפחות קולטים, לא מבינים. חלק קשה להם לשבת יותר וחלק פחות. השאלה איך מייצרים מודל של מוסד לימודים שמצד אחד לא עושה הפרדה גסה בין תלמידים, אך מצד שני נותן מהנה לכלל התלמידים בצורה מאוזנת.

לטעות זה דבר רע- למזלי אני יודע שזה לא נכון ודווקא להפך, ככל שטועים ככה לומדים...

מי שלא מצליח בבית ספר לא מצליח בחיים - המציאות מלמדת דווקא ההפך...

לכמת כל דבר שאפשר- יכולות שכליות, התנהגות לזולת, התנהגות מידתית...

להשוות את עצמי מול אחרים, גם כשאני הרבה יותר טוב מהם בדברים מסויימים או הם ממני..

להצטער ביכולות שניתנו לי - אם אני טוב במתמטיקה הכל סבבה ואם לא, החיים נדפקו...

להתחרות מול אחרים ולא לעבוד כצוות...

להיות נתון למרות של אחרים (במידה והם היו צודקים אז מילא, בדר"כ הם לא...)

לעשות כל מה שאומרים לך, לא משנה כמה זה טיפשי.

ללכת עם הזרם, גם כשהוא טועה

לא לשאול שאלות, רק מה שחשוב למבחן

אין מקום לייחודיות, כל אחד צריך להיות כמו כולם...

יש הערכה רק לתוצאות ולא למאמץ.

בכללי בזבוז זמן של רב ועלות חלופית של מה יכולתי לעשות בזמן הזה (אם כי בגיל הזה בגלל כל המגבלות אין כל כך מה לעשות...)

לדעתי החוסר הערכה זה המצב הניטרלי, יש הרבה פעמים שיש התנגדות למי שרוצה לעשות מעבר לנדרש...

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.