סתם.
אני אשם.
אני מחפש צומי.
בגלל כמה שטויות שיש לי בראש אני צריך לאבד את המעמד שלי.
לעשות פוזות שגורמות לך להיות עוד יותר דביל ממה שחשבתי שהאנושות מסוגלת להכיל.
פעם הייתי במקום הכי גבוהה נראלי שרק אפשר.
לא חושב שהיו לי בסביבתי מתחרים ברמה הרוחנית שהייתי בה.
הייתי התלמיד חכם. הדמות הצדיקה.
אחרי שנה זה פחת. כבר מאסתי במקום הזה.
בגלל חבר שעזבתי.
ומכאן זה הלך מדחי לדחי.
היום אני פשוט לא בליגה.
נכון שזה מפגר להשוות.
נכון שזה דבילי לחשוב על זה מהפן החברתי והחיצוני.
אבל זה פרמטר אצלי בעוונותי.
אני פשוט בתחתית המדרגות.
אני בין קלי הדעת נחשב.
ומה זה כיף לי להאשים את החבר שעזבתי.
אבל אני יודע שאני טועה
אני האשם היחיד במצב ההרוס הזה.
זה כל כך כואב לי שדווקא כשאני אמור להיות מגובש זהותית אני מעורער כל כך
אוף טאטע.
כואב לי שם בפנים על עצמי
על הבחרות שנגנזה תחת דברים בטלים ובילויים מטופשים
באלי לבכות
אבל הלב שלי יבש
אבל נשבעתי לדבר אחד. קיבלתי על עצמי החלטה שברוך ה' לא נכזבה מעולם. זה החזיק אותי במקום הכי נמוך גם.
אז
אני רוצה להשתקם מפה
המקום הכי נמוך שהגעתי אליו
בור בלי תחתית
אני רוצה לחזור בתשובה שלמה
נמאס לי. חיי כצל עובר.
אני רוצה משמעות
יאללה. אבא תעזור לי.
אני לא יודע להרים את עצמי לבד
זהו. בלי נדר מעכשיו אני רק עולה.

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם