זה מי שחושב ש"תמיד יהיה טוב", כלומר, בכל פרט באופן הגלוי?

אופטימי זה מישהו שיש לו מבט חיובי, מקווה לטוב, מאמין בטוב, המכ"ם שלו מתביית יותר על הטוב שבמציאות, מתמקד בטוב - וזה עצמו נותן לו כח לפעול שיהיה טוב. ואם לא קרה משהו באופן ממשי כמו שציפה, הרוויח את שמחת החיים שהוא נשאר איתה ומשיך לפעל ולקוות איתה.

ולא נכון ש"מה שצריך לדעת...." הוא כמו שכתבת. אדם אופטימי לא ידבר ככה. כי כן יהיה טוב. למה? בדיוק בגלל מה כתבת בסוף (אופטימית..), כי הכל מה' והכל לטובה. זה בדיוק מבט אופטימי בסיסי.

ולכן גם, התשובה על האמירה שאופטימי זה מי שנאיבי, היא שלאו דווקא. מי שעמוק הוא אופטימי. כי הוא רואה את חסד ה' מלאה הארץ, רואה את  האפשרויות של הטוב גם בעומק הסיבוכים, מבין שכח של ציפיה אל הטוב ושמחה בו, גם נותן כח לפעול שכך יהיה - ולכן הוא אופטימי. וזה הכי ריאלי.

וכמובן, אם הוא עמוק, הוא גם לא חושב שאופטימיות זה אומר שאם הוא מסתפק אם יש בחנות רחוקה נעליים כמו שהוא רוצה, אז "תמיד יהיה טוב" ובטח יש שם... אלא מרים טלפון ושואל. אבל אכן, הוא בטוח שבסופו של דבר, ימצא משהו טוב איפשהו.... כי הוא לא מתייאש, הוא לא פסימי, הוא לא "ריאלי" באופן שמחליש אותו, הוא ריאלי אמיתי - לכן הוא אופטימי...

ויכול להיות אופטימי, גם בלי "התבוננות". הרחבתי בהודעה הבאה.

אני כתבתי כקונטרה למה שכתבת שאופטימי זה נאיבי. אז אמרתי, לאו דווקא. ההיפך - אדם עמוק, יודע שכך האמת.

וגם מי שלא "עמוק" בנגלה והוא אופטימי, הוא פשוט אדם בריא. כמו, על דרך המשל, שחז"ל אומרים ישראל מאמינים בני מאמינים. אמונה זה דבר עמוק מאד, וכי מי שלא עמוק בגלוי מישראל, אינו כך? הוא כן. יש לו בריאות של הטבע של עם ישראל. המעמיק - יבין את עומק הטבע הזה.

אופטימיות, גם פשוטה, באה מבריאות נפשית, מחיפוש טבעי אחר הטוב, משמחת חיים בריאה, אמונה ב"הפי אנד".. יהיה טוב  אם כך אז כך, אם לא כך - אז בדרך אחרת. וזה עצמו כח פועל. זה לא פסיבי. חבל לייצר אידיאולוגיה של "אשליית ריאליוּת". מי שירגיל עצמו למבט אופטימי, באמת יש סיכוי שיפגוש יותר את הטוב, כי הוא ימצא אותו בכל מיני וריאציות - ובראש וראשונה, בתוך ההתעודדות והאופטימות שלו.

ואדרבה, "חשוב טוב, יהיה טוב", זה משפט שהביא הרבי הריי"צ. לא יודע אם כפשוטו זה מוסכם על כולם. אבל זה בנוי מן הסתם על אותו עיקרון, שכל חשיבה טובה, הסתכלות אופטימית, היא כבר "מזמינה" את הטוב, כי האדם שם עצמו באופן נפשי במישור של השייכות אל הטוב, אז הוא יפגוש בו, באופן זה או אחר.

האופטימי שאומר שתמיד יהיה טוב, הוא צודק במובן שתמיד יהיה משהו טוב, או סוף הכל לטובה. אבל להציג את המובן של "אופטימי", בתור איזה טיפש ש"מנחש" שכל פרט יצא בדיוק כמו שהיה רצה (כמו המשל שהבאתי: בטוח שבחנות נעליים, יהיה בדיוק את הדגם שהוא רוצה. אפשר בכלל לומר: בטוח  שבקיוסק ימכרו נעליים מהדגם שרוצה...), זה כמו לירות ואח"כ לסמן מסביב את המטרה... לא זה המובן הפשוט של אופטימי. אדם אופטימי, אינו חושב שכל פרט יהיה בדיוק כמו שרוצה אבל ה"יש סיכוי" גדול בתודעתו הרבה יותר מאשר ה"כאילו-ריאלי". בדרך כלל זה גם יגרום שבאמת יהיה לו ככה. האופטימי אומר, יש לי עוד סיכוי לתופס את האוטובוס - אז הוא רץ מהר, בחיוך אתגרי. ה"ריאליסט" אומר: נו.. מתבטל עוד קצת "בחשיבות ריאלית" - ומפספס... נמצא זה גורם לעצמו..

אמונה וביטחון, זה העומק של האופטימיות, במובן הרחב והעמוק - בטוח שבסוף יהיה טוב, שהכל לטובה. אופטימיות כזו, שאינה "ניחוש", אלא וודאות גמורה.

והתכונה הזו, שקבוע בנפש שה' מוליך הכל לטובה וסוף הטובה להיראות - היא גם מייצרת אצל האדם "ציפיה לישועה" באופן ממשי, קביעות שאתה מחיה את כולם, חיפוש הטוב בכל מציאות בוודאות שהוא נמצא שם, יותר שמחת חיים, יותר אמונה בכל סיכוי שיש לטוב להופיע, וגם אם לא קרה כך בפעל באותו זמן - שמחה על כך שלא נטש את החיבור אל הטוב הגנוז במציאות. 

זה לחלוטין לא סותר הבאה בחשבון של אפשרויות שונות של תוצאות ממשיות של כל מיני מצבים ופעולה ביחס אליהן.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.