וצעקה

ואף אחד לא זז

והמכה

כולם שכבו על הרצפה

וקול דממה דקה

שהיה אפשר לשמוע

מרחוק

כמו הד שחוזר וחוזר

 

האדמה

רעדה כאילו כלום

ומלחמה

אחים לנשק ובגוף

וקול דממה דקה

של השקט שאחרי

הסערה

כמו הד שחוזר וחוזר

 

והבדידות

והדירה החשוכה

והכאב

והרסיסים על הרצפה

וכל הזכרונות

מה ששכחנו ואהבנו

ולצעוק

כמו הד שחוזר וחוזר

 

והעיניים

והאור שנכבה

והעצבות

והטירה האפילה

וכל הזכרונות

כל החלומות הציפיות

והמחר

כמו הד שחוזר וחוזר

 

וקול דממה דקה

שהיה אפשר לשמוע

מרחוק

כמו הד שחוזר וחוזר 

וחוזר וחוזר וחוזר

כן, אז קצת על האלבום.

השם 'דיוקן עצמי' ניתן לו בגלל שהוא בעצם מצייר אותי. מצייר את מה שאני מרגיש וחווה.

החדים שביניכם בטח ישאלו: אבל דיוקן זה  ציור עצמי, אז מה זה דיוקן עצמי? 

זה הציור העצמי לא רק בקטע של ציור פנים איך אני נראה, אלא יותר 'עצמי'. יותר פנימי.

אני לא אוהב לפרשן שירים, ואני אוהב שכל אחד מוצא בשיר את עצמו ואת הפירוש שלו.

אבל חלק מהשירים נספר קצת על הרקע מאחוריהם.

אז הנה שיר הנושא של האלבום: דיוקן עצמי.

אני לא רוצה להאמין

שכלזה ייגמר

אני לא רוצה להתחבר

ולא להיגמר

אני לא רוצה שהוא יבוא

וביחד ננצח

זה לא הזמן שלי לכתוב

זה הזמן להתווכח

 

נמאס לי כבר מלאכזב

מלהתחיל חדש

נמאס לי מהזיכרון

מהשקר שנמס

נמאס לי שאומרים

שהכל יהיה בסדר

נמאס לי התכחשות

מהאמת שהיא נוקבת

 

אולי מחר זה ייגמר

ויהיה לנו הפסד

ולא נתחיל מהתחלה

רק נשב ונחכה

שהטוב הזה ייפתח

שערי שמיים

שהמילים הכי טובות 

יהיו לנו עיניים

 

שיום יבוא וייגמר

ושום דבר יתחיל

שהחלום הכי הזוי

ייתן לי בפנים

ששום כוח ומכשול

ייתנו לי להמשיך

שכל דבר שרק ארצה

ייתן לי להרגיש

 

שמשהו טוב עומד לקרות

וזה לא רק מחר

שהעתיד עוד לפנינו

וזה עוד לא נגמר

שהחלום נמוג

ושום דבר נפתח

הריק חדר לעצמות

אותנו השאיר זר

 

רוצה לחצות הרים גבוהים

לבד בלי שום עזרה

ואל תושיט לי יד

זה חלק מהסערה

נושם עמוק את האוויר

מרגיש את התחושה

ואז חוזר למטה

ומתחיל מהתחלה

 

לא רציתי לדבר

לא רציתי כלום

אז גם אם זה נשמע מוזר

לגמרי וסתום

אני לא חי פה בעולם

אני לא חלק מהנוף

אז תסתכלו עלי

תראו דרכי את כל הטוב

 

לא תכננתי להסביר

ולא להתכחש

האמת הזאת בפנים 

בוערת בי כאש

היום הזה נגמר מחר

ואז יהיה אחרת

כשהשמיים ייפתחו

מיד יתחיל הגשם

 

אני לא מאמין

שהכל עכשיו זה טוב

גם לא רוצה רק להבין

למה זה הסוף

אני לא חי במטרה

להיות פה בעל ערך

יש לי תפקיד נורא פשוט

והוא לכרוע ברך

 

ואם תראה עמוק בפנים

הלב צועק צורח

היום הזה אבוד לי

עכשיו אני בורח

מחר אולי האור עולה

ויום חדש יופיע

אני לא אהיה לראות

את זה כשזה מגיע

 

כן, דיוקן עצמי...

אחרי שכתבתי את השיר היה לי מאוד קשה.

השתמשתי בביטויים לא אופטימיים בכלל ולא מרננים בלשון המעטה...

אבל זה השיר. והוא נכתב, והוא יצא, והוא ביטא את התחושות שלי באותו זמן.

נשים את השיר הבא: הפחד מהאין, ואחר כך נצא להפסקה קלה ונחזור.

 

הגעגוע שוב נושך

והדממה הארוכה

הכאב עולה יורד

ואין תרופה

 

הלב ריק

מכל החסרונות

השקט והיחס

הסתבכו מזמן

 

הפחד מהאין

הפחד מהכלום

הפחד מהבור

שנפער

חזרנו.

השיר 'הפחד מהאין' נכתב לפני תקופה בחיים שלי שעמדתי לפני פרידה ממשהו שהיה ממש חלק מהחיים שלי.

בשיר ביטאתי את התחושות שלי איך אני אסתדר כשלא יהיה את זה יותר. כשיהיה 'אין'.

והשיר הבא שנשמיע, 'משהו ריק', זה השיר שאחרי שכבר נפרדתי מהדבר ההוא, ומבטא כמה שאני מרגיש ריק.

כלומר, שני השירים האלו נכתבו על אותו דבר, אחד לפני ואחד אחרי.

תקשיבו אתם ותראו אם אתם מוצאים דמיון כלשהו.

משהו ריק

משהו בי בתוכי מתרחק

מהטוב מההוא הישן

מהשקט, הרעש, הזמן

משהו ריק

משהו עומד בפינה וצוחק

על העבר העתיד האפור

על ששנים רק עמדתי בתור

 

שנים השפילו אותו

שנים צחקו עליו

אמרו שאין לו סיכוי לעולם

והיום הוא עומד שם למעלה

עומד וצוחק על כולם

שנים השפילו אותו

שנים דרכו עליו

והיום הוא שולט בהכל

לא אכפת לו מאף אחד

רק מעצמו

ומכלום

 

משהו ריק

משהו לא מאמין וזועק

על הפחדים והלילה הקר

על כל מי שזמנו עבר

משהו ריק

משהו לא מפסיק להתעמק

בעניין מסויים אם בכלל

עוד אפשר לשנות ת'גורל

 

שנים השפילו אותו

שנים צחקו עליו

אמרו שאין לו סיכוי לעולם

והיום הוא עומד שם למעלה

עומד וצוחק על כולם

שנים השפילו אותו

שנים דרכו עליו

והיום הוא שולט בהכל

לא אכפת לו מאף אחד

רק מעצמו

ומכלום

 

שנים זלזלו בו

אמרו שהוא כלום

שהוא סתם חתיכת מנופח

והיום הריק הזה

מנהל את כולם

ומי שלא רוצה שיברח

והיום הריק הזה

מנהל את כולם

ומי שלא רוצה שיברח

 

 

 

אוקי.

מכיוון שאין לנו הרבה זמן אז ניאלץ להמשיך בפעם אחרת.

אולי יותר מאוחר, אולי ביום אחר, נראה.

סי יו וערב טוב.

אשכרה.