גַּם עַל-יְדֵי הַשִּׂמְחָה יְכוֹלִין לְהַחֲיוֹת אָדָם אַחֵר,
כִּי יֵשׁ בְּנֵי-אָדָם שֶׁיֶּשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים רַחֲמָנָא לִצְּלַן,
וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְסַפֵּר מַה שֶּׁבְּלִבָּם,
וְהֵם הָיוּ רוֹצִים לְסַפֵּר,
אַךְ אֵין לָהֶם בִּפְנֵי מִי לְסַפֵּר וּלְהָשִׂיחַ עִמּוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבָם,
וְהֵם הֹלְכִים מְלֵאִים יִסּוּרִים וּדְאָגוֹת;
וּכְשֶׁבָּא אָדָם עִם פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת - יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אוֹתָם מַמָּשׁ,
וּלְהַחֲיוֹת אָדָם אֵינוֹ דָּבָר רֵיק, כִּי הוּא דָבָר גָּדוֹל מְאֹד,
וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא (תַּעֲנִית כ"ב)
מֵהַנֵי תְּרֵי בַּדְחֵי [שני בדחנים] שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ [להיות בני עולם הבא],
עַל-יְדֵי-זֶה שֶׁהָיוּ מְשַׂמְּחִים בְּנֵי-אָדָם.
(שיחות הר"ן, מ"ג)
