רוצה גם למצוא גוונים אחרים

רוצה, רוצה

 

לשמוע את השריקה של הרב קרליבך

ניניייייי בישועתך

אחד ששר בעיר, לא יוצא

עדיף מהפרה אומרת מו

 

עוד פעם סערה היום

שלא יכולתי להגיד לה ביי

פתאום בחוסר מעש

מגיע רגעים כאלו

מתפרצת

ואין הבנה 

ורעה

וקשה לעמוד בקבלות

במיוחד

שהיא הניחה לי ספק גדול בקבלה הזאת

חשבתי שיכלת י

אבל עלו לי המילים שלה

יש דברים שלא אומרים לא כותבים

לא להביע את החוסר

יציבות. את התהום הגדול

את החוסר מהעש

את העצלות העצומה

 

את החוסר התקדמות

את הרצון שמונח עמוק בעצלות

את החוסר אמון העמוק שנשקף

רק  מרומז

הכל רק לרמוז

כי

אין

אין מי שיסדר לי הכל

אני צריכה גם לפעול

יאא

איך פועלים

בשונה מהטבע שלו

קודם לקבל אותו

להשלים איתו

לאהב איתו

לזכור שכל תכונה היא נתון

לא רעה ולא טובה

יש בה טוב ורע

איזון ומינון

זו השאלה.

 

הינה למדתי משהו בכל זאת?

 

עכשיו מספיק להציב שאלות בכל מקום

במיוחד כשקשה לדרוש תשובות

ואני חייבת לעוף מפה. לסגור את הכל ולצאת. לזרוק הכל. גם את זה. ככה אני יוכל להתנקות ולדעת ששום דבר לא עומד לי מאוחרי הראש.

רק רחמים. רק רחמים צריך.
זה גורם לי לחפור בור באדמה ולהישאר שם, ולהבין ששם מקומי, ושם אשאר. ואני יודעת שזה לא נכון. היום הבנתי כמה אני צריכה לעבוד על עצמי. ועל המידות. ועל המעשים ועל ה"חוסר מחשבה" שנכנס בי לאחרונה ובמיוחד בשנה האחרונה. כמה מזויפת נהייתי. כמה רעל נכנס לי לנשמה. כמה אוויר מסריח אני נושמת, כי אני תמיד לא נמצאת במקום הנכון, ןבזמן הנכון. ואז מגיע המצב שאני נדפקת, ובדרכ כל מי שמסביבי נדפק גם הוא. ועד כדי כך שאני מדברת עם אנשים, הם שוכחים ממני. אני חושבת שאני פשוט לא בנאדם הכי נחמד בעולם. לא הכי מאיר בעולם. (רק היא חושבת ככה. כנראה היא לא מכירה אותי. בכלל). וראיתי אותם והבנתי שאלה אנשים טובים ככ. וסביבה כזו אני צריכה. אנשים כאלה. חיים, כאלה. עם משמעות. עם - תודה להשם יתברך. עם עבודת השם. עם מטרה. (אני חייבת חייבת ללכת לשם. רק טוב זה יעשה לי. רק טוב. השם יעזור לי. נכון ? )

כן. זה לא ייגמר בזמן הקרוב. כל פעם אני סולחת. כל פעם.
למה אני עושה את זה? אלוקים רק יודע.
רק אני מקווה שאלוקים סולח לי, גם