עד רוח הקודש 

לומדים מוסר והלכות זה מזכיר מה אסור ומה מותר, זה מעורר את הרצון..

הכל מתחיל מלימוד תורה

הוא שאלה שאלה רצינית באמת

חרטה וידוי וקבלה לעתיד

אז ככה,

לעניות דעתי כשאתה נמצא במקום מסוים זה לא קורה לבד, זה דרך, שינוי פנימי שקורה.

 לפעמים צריך לקחת פסק זמן [לא ממצוות וכו'] אלא מהפחד ומהדאגה של :'מה יהיה על ההתרחקות שלי?!' ולא חוזרים מגיעים לשלב אחר,  גבוה יותר.

בפרקטי זה להרגע, להחליט על דברים שעושים בכל מצב, ולבחון את היהדות שלך: האם זה מה שאני רוצה, הדרך וכו אולי מתאים לך משהו קצת שונה [סגנון לימוד או השקפה שונה], אפילו לחפש איזה חלק שמדבר אליך [זה יכול להיות שילוח הקן או ספר פילוסופיה תורני הכל]

לדעתי, הפחד של לאן הגעתי ואני מרגיש רחוק וכו' גורמים לעשות דברים בלי רצון וזה מולידה רתיעה שמולידה פחד שמוליד עשייה נוספת לא מרצון שמולידה רתיעה וכו.

ו..קודם כל "בדרך שבה אדם רוצה לילך מוליכין אותו" 

אז ממש כל הכבוד על הרצון הטוב..

דבר שני- לדעתי להתפלל על זה.. אם אתה בכלל לא מתפלל אז תתחיל עם תפילה אחת.. 

תתקדם לאט לאט... בתפילה תבקש מה' שיעזור לך לחזור אליו, תדבר איתו על הרגש הזה, שאין לך חרטה אבל יש רצון.. (אל תשכח שה' אוהב את הרצון שלנו, הוא אוהב את הכמיהה שלנו אליו..)

הוא יעזור, מניסיון! 

הבנים בשרשור כתבו שלימוד תורה יעזור.. אבל אני בת, ואני יותר מתחברת לתפילה.. אז מה שאתה יותר מתחבר.. 

פעם שמעתי משהו ממש יפה, שלי באופן אישי גרם להתחזק בכמה דברים (בעיקר בצניעות):

אומרים 'לא יגעת ומצאת- אל תאמין

יגעת ולא מצאת- אל תאמין, 

יגעת ומצאת- תאמין"

ונשאלת השאלה- מהי יגיעה? יגיעה נשמע לנו כמו מאמץ, משהו שקשה לעשות.. 

אבל בפועל ה' לא מצפה ממך לעשות דברים מעל הכוחות שלך, אלא אתה צריך לשאול את עצמך, 'היום אתה יכול לעשות א ו- ב?' רק היום! אל תחשוב על מה יהיה מחר או על זה שאתה מתחייב לעשות, לא.. תחיה את היום, האם היום אתה יכול לעשות שחרית? היום אתה יכול לשבת 10 דק' ללמוד? רק היום! רק 10 דק'! 

ואתה תראה איך שאתה תתקדם.. אתה תראה שהשילוב הזה בין התפילה להתקרב לה' לבין ההשתדלות המועטת.. היא היא שתעשה פלאים!

אצלי זה אמנם לקח קצת זמן, אבל עבד בצורה מדהימה! ב"ה!

אני לא יודעת אם זה נכון מה שאכתוב עכשיו, אבל הגיבו לך פה, חרטה וידוי וכו'.. אני לא חושבת שזה מה שיחבר אותך בשלב הזה לה', תתחיל עם מה שאתה הכי מתחבר אליו, (לי ממש עוזרים שירי נשמה, אם אני מרגישה שלא באלי להתפלל, אני שומעת שירי נשמה שמרגשים אותי והרצון מגיע).. ואח"כ כבר כשתתחבר יותר ויותר החרטה וכו' יהיו יותר אמיתיים ומהלב.. 

המון המון בהצלחה! 

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.