אש אדירה השתוללה, מתרוממת מקצה הצוק.
שרשרת הרים מכוסים עצים נמתחה סביב.
הרוח פרצה מן התהום,
מתערבלת,
גורמת ללשונות האש להתפרע,
להשיב מלחמה נגדה.
אני עומד על מצוק,
שן סלע שמזדקרת מתוך ההר.
הרוחות פרעו את שערי.
ממצמץ ומתבונן סביב
ריח העשן מכה בנחיריים
חש סחרור קל
שולי הבגדים נמרטו בצליפות חוזרות ונשנות
הכל ייגמר
לא חשוב מי אני
לא חשוב מה עשיתי וכמה אני עושה
לוקח צעד קדימה
שוקע באדמה הבוצית
מרים את המבט
האש הולכת וגדלה
מתפרסת למלא רוחב העיין
מחליפה את השמיים התכולים
הכל הבהב בצבעים עזים של כתום ואדום
דמעות ניגרות על לחיי
אני אקפוץ לתוך האש הזו
אני אשרף
אני אמות על קידוש ה'
אני אחדול מלהתקיים
מעשי האפלים, ייגנזו לנצח
הדמעות גוברות
החזה רוטט
בכי של כאב ממלא אותי
אני לא רוצה לחטוא עוד
אני לא רוצה להזיק עוד
אני לא רוצה להציק עוד
אני אפיל עצמי לאש
למען קדושת ה'
למען התורה והמצוות שכן עשיתי
הלב מגביר את קצב פעימותיו
מוסיף לצעוד קדימה
ניחוח חרוך עולה באפי
מבחין שקצוות שערותיי מתמוססים
הרגליים ניתקות משפת האבן החלקלקה
צולל כלפי מטה
עיניי פעורות
השיניים חשוקות בכוח
הראש מופנה קדימה
כמו חץ
לכיוון מדורת האיתנים
אני עושה את זה למען קדושת השם
חולף בי הרהור בזק
חום אופף אותי
חש מחנק
מתחיל לצעוק
לרגע חש את התודעה נמחקת
כאשר עוטפות אותי לשונות האש כליל
החום נעשה בלתי נסבל
הצעקות גוברות
רואה את המציאות מהבהבת סביבי בכתום ואדום
לא לא
אני צורח
אנחנו נפרדים
השיער נמס בכל הגוף בתוך רגעים
ניחוח נורא של חריכה ממלא אותי
הבגדים מתלקחים
האש עוברת אל שכבת העור החיצונית
שמתייבשת במהירות
חש את גופי מתכווץ
חושב על עשרת הרוגי מלכות
משאיר את העיניים פקוחות
השמיים מרקדים מעלי בצבעים תלושים מהמציאות
האש משמיעה רחש טורפני
נופל על ברכיי.
צעקותי הפכו נואשות
שרשרת ההרים המקיפים אותי בזוועה
מחזירים אלי את כל צעקותי בהדהוד מעורר חלחלה
להבות מרקדות על גופי
שכבת העור החיצונית מיטגנת במהירות
כאב נורא, מסמא.
מאבד את ההכרה
נפול
זרוק על האדמה הלוהטת
גהינום של אש
דקות
שכבת העור החיצונית נקלפת
האש עוברת אל השכבה הפנימית העבה יותר
רוחות מתפרעות בעמק
מלבות את האש
השכבה העבה מתכווצת
הכאב המחודש מחזיר לי את ההכרה
מתכוון לצרוח
ושוב מאבד את ההכרה
השכבה העמוקה נחלקת
נקרעת
השומן הצהבהב שתחתיה
מתחיל לדלוף החוצה
כמו דמעות, מכל הגוף
הגוף בוכה
אני בוכה בתוך תודעתי
לעומת הגוף הכלה והנפסד
אני נותר עדיין
מקדיש את רגעי האחרונים למות על קדושת הבורא
המציאות מחשיכה
אור גדול
פתאומי
מבזיק מולי
מסנוור עד דמעות.
מקווה בשבילכם שלא הייתם עד כאן.
שרשרת הרים מכוסים עצים נמתחה סביב.
הרוח פרצה מן התהום,
מתערבלת,
גורמת ללשונות האש להתפרע,
להשיב מלחמה נגדה.
אני עומד על מצוק,
שן סלע שמזדקרת מתוך ההר.
הרוחות פרעו את שערי.
ממצמץ ומתבונן סביב
ריח העשן מכה בנחיריים
חש סחרור קל
שולי הבגדים נמרטו בצליפות חוזרות ונשנות
הכל ייגמר
לא חשוב מי אני
לא חשוב מה עשיתי וכמה אני עושה
לוקח צעד קדימה
שוקע באדמה הבוצית
מרים את המבט
האש הולכת וגדלה
מתפרסת למלא רוחב העיין
מחליפה את השמיים התכולים
הכל הבהב בצבעים עזים של כתום ואדום
דמעות ניגרות על לחיי
אני אקפוץ לתוך האש הזו
אני אשרף
אני אמות על קידוש ה'
אני אחדול מלהתקיים
מעשי האפלים, ייגנזו לנצח
הדמעות גוברות
החזה רוטט
בכי של כאב ממלא אותי
אני לא רוצה לחטוא עוד
אני לא רוצה להזיק עוד
אני לא רוצה להציק עוד
אני אפיל עצמי לאש
למען קדושת ה'
למען התורה והמצוות שכן עשיתי
הלב מגביר את קצב פעימותיו
מוסיף לצעוד קדימה
ניחוח חרוך עולה באפי
מבחין שקצוות שערותיי מתמוססים
הרגליים ניתקות משפת האבן החלקלקה
צולל כלפי מטה
עיניי פעורות
השיניים חשוקות בכוח
הראש מופנה קדימה
כמו חץ
לכיוון מדורת האיתנים
אני עושה את זה למען קדושת השם
חולף בי הרהור בזק
חום אופף אותי
חש מחנק
מתחיל לצעוק
לרגע חש את התודעה נמחקת
כאשר עוטפות אותי לשונות האש כליל
החום נעשה בלתי נסבל
הצעקות גוברות
רואה את המציאות מהבהבת סביבי בכתום ואדום
לא לא
אני צורח
אנחנו נפרדים
השיער נמס בכל הגוף בתוך רגעים
ניחוח נורא של חריכה ממלא אותי
הבגדים מתלקחים
האש עוברת אל שכבת העור החיצונית
שמתייבשת במהירות
חש את גופי מתכווץ
חושב על עשרת הרוגי מלכות
משאיר את העיניים פקוחות
השמיים מרקדים מעלי בצבעים תלושים מהמציאות
האש משמיעה רחש טורפני
נופל על ברכיי.
צעקותי הפכו נואשות
שרשרת ההרים המקיפים אותי בזוועה
מחזירים אלי את כל צעקותי בהדהוד מעורר חלחלה
להבות מרקדות על גופי
שכבת העור החיצונית מיטגנת במהירות
כאב נורא, מסמא.
מאבד את ההכרה
נפול
זרוק על האדמה הלוהטת
גהינום של אש
דקות
שכבת העור החיצונית נקלפת
האש עוברת אל השכבה הפנימית העבה יותר
רוחות מתפרעות בעמק
מלבות את האש
השכבה העבה מתכווצת
הכאב המחודש מחזיר לי את ההכרה
מתכוון לצרוח
ושוב מאבד את ההכרה
השכבה העמוקה נחלקת
נקרעת
השומן הצהבהב שתחתיה
מתחיל לדלוף החוצה
כמו דמעות, מכל הגוף
הגוף בוכה
אני בוכה בתוך תודעתי
לעומת הגוף הכלה והנפסד
אני נותר עדיין
מקדיש את רגעי האחרונים למות על קדושת הבורא
המציאות מחשיכה
אור גדול
פתאומי
מבזיק מולי
מסנוור עד דמעות.
מקווה בשבילכם שלא הייתם עד כאן.
