זה היה פעם. לאט לאט היא השתנתה
פעם. פעם היא ידעה לכתוב את ההסברים הנכונים. פעם היא ידעה לגעת בלב של אנשים. והיום
היום היא מרגישה שכולם מתרחקים ממנה
היום. היום היא מחכה שמישהו יחבק אותה. מחכה למילים שירפאו אותה
אבל כלום לא מגיע. והיא משתגעת מהשקט שסוגר עליה
היא משתגעת מהדמעות
היא משתגעת מהבדידות.
היא משתגעת מכל כך הרבה אנשים שהיו אמורים להיות שם בשבילה.
היא משתגעת. רק מהמחשבה על מה היה פעם.
משתגעת מזה שנראה שכולם משתנים. אבל בעצם זאת היא שהשתנתה. והיא לא אהבה את זה. בכלל
היא רצתה שבמשהו אחד היא תצליח לא להיות אשמה. לא להרוס בידיים שלה.
לא לשרוף
כל לילה היא תכננה אלפי תוכניות. הכוכבים עזרו לה
ואז הגיע הבוקר. ובמקום שתבוא השמש ותאיר לה את הדרך, הגיע הגשם. והרס הכל. בשניות
והיא השתגעה גם ממנו. שנאה כל טיפה וטיפה.
היא מתגעגעת למה שהיה. מתגעגעת לעצמה. מתגעגעת למילים.
מתגעגעת.
בעיקר לביטחון שעטף אותה פעם. ועכשיו הוא מתפוגג ונעלם.